מאיר עטיא ז"ל: תעודת הפטירה והמכתב מבן גוריון

סיפורו הפרטי של מאיר עטיא ז"ל, שנפל ב-1948 כשהוא בן 20, משקף במידה רבה את המחיר הכבד ששילמנו בעת הקמת המדינה. עטיא, שנולד בשנת 1924 לשמחה ושמואל עטיא בעיר מסעד שבצפון אפריקה ובמשך שנה הוחזק בקפריסין לאחר שנתפס בספינת מעפילים, עלה בסופו של דבר ארצה ב-1948 והתנדב לשורות ההגנה וצה"ל שהתגבש באותם ימים.

במלחמת השחרור היה בין למעלה מ-3,000 מתנדבי מח"ל שהתגייסו וסייעו במאבק על הקמתה של מדינת ישראל. "מבצע דני", שנועד להרחיב את השליטת הישראלית בשטח שבין תל אביב וירושלים, החל לאחר סיום ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות, וגבה קורבנות רבים מקרב חיילי חטיבת "אלכסנדרוני". ביום ט' בתמוז תש"ח (16 ביולי 1948) נפל מאיר עטיא ז"ל בקרב בכפר קולה. דבר מותו נודע למשפחתו רק כשלוש שנים לאחר מכן, והותיר אותם עם שברון לב וצער עמוק.

תעודת הפטירה של מאיר בן עטיא ז"ל

את המכתב האחרון להוריו שלם לפני שעזב את צרפת, לשם הגיע בדרכו להגשים חלום - לעלות לארץ ישראל, ולהילחם על אדמת הקודש. במכתב ההוא, הבטיח במילותיו האחרונות הבן הצעיר להוריו כי לאחר הכשרת הקרקע יוכלו להצטרף אליו, ולעלות לתמיד לארץ ישראל. במותו הותיר אחריו עטיא את כתובתו בצרפת בלבד, ורק לאחר פניות וחקירות מצד הוריו התקבל מכתב רשמי מראש הממשלה דוד בן גוריון על אודות מותו.

מסמך פטירתו, שקיבלה המשפחה בהמשך, יהווה את הזיכרון האחרון שהותיר אחריו עטיא, והמכתב הרשמי מבן גוריון יקנה למשפחה את הזכות לעלות ארצה. "לא זכינו לכבד אותו בהלווייתו, לא ישבנו עליו שבעה", אומר אחיו, יעקב עטיא, כיום בן 81. "כאב גדול מלווה אותי עד היום לדעת שמאיר לא זכה להקים בית בישראל ולהגשים את חלומו. כתובתו היחידה בארץ ישראל הייתה ותישאר המשלט, חלומו הגדול ומסע התלאות שעבר להגשמתו נגדעו באיבם".

בעקבות הבשורה המרה, משפחתו של עטיא החליטה לעלות ארצה מהעיר מסעד, ושוכנה במעברה בבאר שבע. עטיא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה.