דב הדד ז"ל: המכתב שהגיע רק בתום השבעה
שעות ספורות לפני שנהרג מרסיסי פגז בתעלת סואץ, הספיק דב הדד לכתוב למשפחתו ולשאול לשלומה של אחייניתו התינוקת. את המכתב, והתמונה שצורפה אליו, קיבלו בני המשפחה רגע לפני שקמו מהשבעה
דקות בודדות לפני שקמו מהשבעה, קיבלו לידיהם בני משפחת הדד האבלים מכתב מפתיע. על החתום - לא אחר מאשר בנם, דב הדד ז"ל, שנהרג שבוע קודם לכן באזור תעלת סואץ. "לאחי ניסים שלום", כתב דב הדד שעות ספורות לפני שנפל בקרב. "בראשית מכתבי, אשאל לשלומכם ולשלום התינוקת, ואני מקווה שהכול בסדר. אם תשאלו לשלומי, אני מרגיש טוב מאוד ולא חסר לי מאומה".
הוא נולד בשנת 1950 בירושלים, והתחנך בעין כרם עד שעברה המשפחה להתגורר באזור יפו. את ימי התיכון העביר הצעיר בבית הספר המקצועי "אורט" בתל אביב, ואהב לקפוץ במוט ולהרים משקולות. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש הדד כנער לתחביב הצפרות. לצה"ל התגייס באוגוסט 1968, והוצב בחיל השריון.
.jpg "המכתב האחרון של דב הדד ז\"ל")
"שבוע לפני נפילתו, הוא ביקר בבית לרגל הולדת בתי הראשונה", מספר אחיו הבכור ניסים. ההתרגשות במשפחת הדד סביב הולדת הנכדה הראשונה ניכרה גם אצל דב, כששהה בחופשה. "דב מאוד התלהב ממנה, הוא התרגש לפגוש אותה ובירך אותי על הולדתה", נזכר אחיו.
את ההבטחה של דב למשפחתו בתום הביקור, ניסים זוכר מפורשות: "הוא הבטיח לנו שהיחידה שלו נמצאת במקום בטוח, שכל המוצב מכוסה פסי מתכת מלמעלה, והרגיע אותנו שאין שום סיבה לדאוג, כי הם מוגנים מכל פגיעה".
הימים הם ימי מלחמת ההתשה. מציאות מורכבת שהותירה מלחמת ששת הימים בכל החזיתות, הובילה לשנים של עימותים - בעיקר נגד הכוחות המצריים בסיני, והירדניים ממזרח. אלפי גיחות לאורך התעלה, מאות תקריות של חילופי אש, הרוגים ופצועים רבים - כששיאה של המלחמה מתרחש בין מרץ 1969 לאוגוסט 1970. בחלקה האחרון של הלחימה ראו המצרים בקו הביצורים מכשול שיש לנטרלו. וכך, ירו עשרות אלפי פגזי ארטילריה ביום, תוך פשיטות קומנדו זעירות על מעוזים. בחודשים אלה צה"ל ספג אבדות כבדות לאורך התעלה.
"ביום התקרית, היה מחסור בנהגים ועל כן דב נאלץ להישאר במוצב", מעיד אחיו. "הוא היה עם ביטחון מלא שהכול יהיה בסדר. בצהרי אותו היום, פגז התפוצץ בקרבת מקום, וחלק מהרסיסים חדרו דרך חריצי המתכת בגג המוצב. דב היה ההרוג היחיד באותה התקרית".
דב הדד ז"ל נפל ב-10 באפריל 1969, אחרי שהספיק לשרת רק שמונה חודשים בחיל השריון. אל המעטפה שהגיעה לידי המשפחה ביום האחרון לשבעה, צירף החייל הצעיר תמונה שבה הוא נראה מחויך, במדים, בעומק סיני. "אני לא זוכר מי הביא לנו את המכתב, אני כן זוכר שכל כך התרגשו לקבל אותו ואת התמונה - זה היה עוד משהו שנוכל לשמור מדב לשארית החיים שלנו. כשראינו שהתאריך הוא מיום נפילתו, שמחנו לראות שביום זה הוא היה שמח ורגוע, לפני שהכול נגמר", מסכם האח.
לפנייה לכתב/ת 
