שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הרדאר ההורי - כך תדעו מה עובר על ילדיכם

    כדי להבין מה הילד צריך ורוצה חשוב לפתח במהלך השנים תקשורות טובה איתו ולהשקיע בקשר. נשמע פשוט אבל אצל משפחות רבות זה פשוט לא קורה. פסיכולוג חינוכי מסביר מה כדאי לעשות

    ברגע שבו ילדכם הראשון נולד, אתם מקבלים ערכה שנקראת "הרדאר ההורי". הערכה הזאת ניתנת לכם באופן אוטומטי בין אם אתם אימא של הילד, אבא או כל דמות משמעותית שבעצם הופכת להיות אחראית על הילד, כלומר אם אימצתם למשל ילד, כן, גם אתם מקבלים ערכה.

     

    בשלב הראשון הערכה מאוד בסיסית. היא מאפשרת לכם כמה פעולות בסיסיות כדמויות משמעותיות של הילד. שתי היכולות הבסיסיות איתן מגיע "הרדאר ההורי" הן בעצם היכולת לזהות שהילד במצב רגוע ושמח או היכולת לאתר מצב בו הילד נמצא במצוקה. אז תוכלו מיד להבחין מתי הוא רגוע, נינוח, ישן בשקט וכדומה או תוכלו גם להבין שמשהו לא בסדר כאשר הוא בוכה, חסר שקט ואפילו לא נושם כמו שאתם יודעים שהוא אמור לנשום. את זה אתם מקבלים יחד עם הערכה.

     

    לזהות מה הילדים צריכים - ולפעול בהתאם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לזהות מה הילדים צריכים - ולפעול בהתאם(צילום: shutterstock)

    מרגע שקיבלתם את הרדאר אתם יכולים לבחור לשכלל אותו או להישאר עם הפעולות הבסיסיות שלו. יש הורים שבוחרים שלא לשכלל את הרדאר, מסיבות שונות, אולי הם לא יודעים שאפשר לשכלל אותו, אולי הם ברמות מצוקה גבוהות מאוד שמונעות מהן לשכלל אותו ואולי סיבות אחרות.

     

    הרדאר ההורי יכול לעבור תהליכים רבים של שכלול. בשלבים הראשונים הוא משתכלל ליכולות זיהוי העיתוי הנכון להתערבות. למשל, כאשר אנחנו מזהים שהתינוק רעב, אנחנו יכולים לדעת מתי בדיוק לתת לו את האוכל. אם לא נשכלל את המנגנון הזה ניתן לתינוק לאכול מוקדם מדי והוא לא יאכל או מאוחר מדי והוא ירעב.

     

    קראו עוד:

    5 תאונות קיץ נפוצות אצל ילדים ומניעתן

    אלינור מילצ'ן: "כל מפגש עם אבא בילדותי היה מיוחד"

    שאלות שמנחות הורים לא שואלות את ילדיהן

     

    שכלול נוסף של הרדאר הוא לדעת לא רק את העיתוי אלא גם את כמות או מידת ההתערבות. אם נמשיך לעסוק רגע באוכל, אז מה כמות האוכל שניתן לו. שכלול נוסף שמתפתח עם הזמן הוא היכולת לדעת מתי להיות קרוב אל הילד ומתי להתרחק ממנו. למשל, כאשר הילד משחק - האם תמיד נשב ונשחק איתו או נאפשר לו גם משחק לבד ללא הנוכחות הקרובה שלנו.

     

    יש לנו אפשרות לאתר ולהבין את היכולות האלו בעזרת "הרדאר ההורי". בכדי להגיע ליכולות גבוהות עלינו לשכלל את הרדאר לאורך החודשים והשנים. השכלול נעשה על ידי פיתוח מודעות לשלבי ההתפתחות של הילד והיכרות של הסביבה בה הוא נמצא. מיומנויות הוריות נוספות נכנסות כאן לתמונה כמו היכולת לשאול את השאלות הנכונות, היכולת להוות מודל חיובי עבור הילד ועוד רבות נוספות. 

     

    איך משכללים את הרדאר?

    תקשורת עם הילד באמצעות שיחות, זמן איכות לפחות פעמיים בשבוע למשך כחצי שעה, מודלינג לא רשמי משמעותי ועקבי, מציאת העיתוי הנכון לגבי מתי לשוחח עם הילד ועד כמה לשוחח עימו. כל אלה הם כלים משמעותיים לפיתוח ושכלול הרדאר לאורך השנים. זכרו, אין פיתרון קסם, כמו שאנחנו מבינים היום שדיאטה אינה פיתרון אלא מעבר לתזונה נכונה, כך גם כאן - הורות צריכה להיות תהליכית ומתפתחת לאורך שנים מתוך הרגל ועקביות ואין פתרונות קסם.

     

    פיצוי חומרי על זמן שאבד עם ילד לא יחזק את הקשר בינו ובין הילד, זהו פיתרון רגעי שמהר מאוד לא רק שיתמוסס אלא גם יעביר מסר לא בריא לילד שפתרונות מגיעים דרך החומר ולא דרך תקשורת עקבית לאורך שנים.

     

    אין פתרונות קסם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אין פתרונות קסם(צילום: shutterstock)

    הורים שרוצים לשכלל ולפתח את "הרדאר ההורי" לפעמים מעלים טענה שלמרות הניסיונות שלהם, עדיין הם שמים לב שלאורך השנים הם לא מצליחים לעשות זאת. יש כמה מכשולים בדרך שיש לתת עליהם את הדעת. ראשית, האויב הגדול ביותר שמעכב את פיתוח הרדאר הוא השגרה. השגרה הופכת אותנו לשאננים, היא יוצרת תחושה מבלבלת שדברים בסדר למרות שלאורך הזמן הם משתנים.

     

    חצי שעה של כיף

    אנחנו מתרגלים לשינויים ולא שמים לב שהם קורים, כמו מבנה הגוף של הילד שמתפתח ואנחנו לא שמים לב לזה עד שיום אחד שמים לב שהמכנס קצר ושהחולצה צמודה מדי, ואז באמת שמים לב שאכן הילד גדל. הנה מספר דרכים לשבור את השגרה: מצאו לפחות פעם בשבוע, לא כולל שישי שבת, זמן בו תוכלו לבלות עם הילד לפחות חצי שעה. זה יכול להיות כל דבר שהילד יגדיר כזמן איכות - יציאה לפעילות ספורטיבית משותפת, צפייה בסדרה שהוא אוהב, משחק קופסה, ישיבה בבית קפה ועוד ועוד.

     

    לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    זכרו, מי שמגדיר את זמן האיכות זה הילד ולא אתם. חצי שעה תוכלו להתפשר גם על משהו שאתם לא ממש אוהבים. גם אם יש לכם יותר מילד אחד, אפשר למצוא חצי שעה, 20 דקות עבור כולם במשך חמישה ימים. אחת לשבוע, מצאו זמן להיות יחד עם בן או בת הזוג שלכם לזמן איכות. לא ישיבה על לוח הזמנים של השבוע, אלא זמן של כיף ביחד, חשבו יחד מה בא לכם לעשות, בבית או מחוץ לבית. בסוף השבוע מצאו לפחות יחידת זמן אחת בה כל המשפחה נמצאת יחד, סביב ארוחה, פעילות משותפת, טיול וכדומה.

     

    שוב, זה לא חייב להיות משהו ארוך של שעות ארוכות, אבל לפחות חצי שעה של משפחה יחד. פעם בשנה לפחות מצאו את הזמן לחופשה משפחתית בה אתם יוצאים מהבית שלכם לפחות ללילה אחד. זה יכול להיות טיול אוהלים או נסיעה יוקרתית לחו"ל, מה שתחליטו סביב היכולות שלכם, ובלבד שתצאו לפחות פעם בשנה. פעילויות אלה ודומות להן שוברות את השגרה, מאפשרות זמן לעצור, להסתכל האחד על השני, לשאול שאלות ולהחליט על שינויים.

     

    כולם עושים

    גורם מעכב שני הוא הלחץ מבחוץ. מה אומרים אחרים, מה מופיע בטלוויזיה, מה הפייסבוק אומר שהכי נכון, מה הרוב עושים. הלחץ הזה מחלחל אלינו מהחשיפה למדיה ומהרשתות החברתיות, הוא מגיע מהילדים שלנו ומבני הזוג שלנו. הוא מגיע בעוצמות וכמויות ללא הפסקה ולעיתים ניראה שאנחנו נשאבים כמו אוטומט לתכנים האלה.

     

    הלחץ החברתי מחלחל אלינו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הלחץ החברתי מחלחל אלינו(צילום: shutterstock)

    אני מבקש מכם לעצור, לשאול את עצמכם אם התוכן המסוים הזה באמת מעניין אתכם, מה ההשלכות של קבלת ההחלטה שאתם רוצים לעשות והאם, למרות שכולם עושים את זה, מתאים לכם לעשות את זה. פעמים רבות תמצאו את עצמכם עושים אחרת, בוחרים טוב יותר עבורכם ועבור הילדים שלכם. זהו מודל לחיקוי עבורם ואתם גם מרוויחים את שיפור "הרדאר ההורי" שלכם וגם מודל חיובי עבור הילדים שלכם.

     

    להפעיל את מנגנון האיפוק

    גורם מעכב שלישי ואחרון הוא אירועים חריגים. היינו רוצים שכל תוכנית שנתכנן תצא לפועל, אך במציאות זה לא תמיד קורה. למשל, הילד חולה ולא הולך לבית הספר, אתם נוסעים בכביש ומעורבים בתאונת דרכים, אתם בדיוק מבשלים ארוחה גדולה לחברים ויש הפסקת חשמל ועוד ועוד.

     

    לכל אירוע כזה יש השלכות והתגובה הראשונית שלנו היא אכזבה גדולה שהתוכנית שלנו נעצרה או התקלקלה. כעס הוא רגש טבעי, כך גם אכזבה, אך עלינו לפתח את מנגנון האיפוק ולשאול את עצמנו עד כמה התגובה הקיצונית שלנו תקדם את מצבנו. יש לחלק מאיתנו נטייה טבעית להתפרץ, לצעוק, לפגוע, להסתגר ועוד תגובות שלילדים שלנו לא תמיד קל להבין והם עלולים לפרש זאת באופן אחר מזה שאנחנו עושים זאת ולקחת את ההתנהגויות האלה למקומות אחרים בסביבות אחרות.

     

    זכרו זאת ברגע שהאכזבה עולה, כשהכעס עולה. עצרו והפעילו שיקול דעת מה הכי נכון לעשות עכשיו. אם אתם צריכים זמן בכדי להירגע קחו אותו, זה טבעי ונכון. חזרו אחרי הזמן הזה והמשיכו בשגרת היום. הילדים שלכם יראו שגם כאשר קורים דברים חריגים, אפשר להמשיך הלאה בשגרה מבלי להתפרק. "הרדאר ההורי" שלכם יתחזק יותר ויותר מכל אירוע בו תפעילו שיקול דעת ותהיו פחות אימפולסיביים.

     

    קיבלתם מתנה כאשר הילד שלכם הגיע לעולם, שמרו על "הרדאר ההורי", המשיכו לפתח אותו ולשכלל אותו כל עוד אתם הורים. הילד שלכם ילמד מכם את כל הדברים הטובים שאתם יכולים לתת לו. הורות נעימה לכם.


    ד"ר עידן קוסובסקי הוא פסיכולוג חינוכי ומרצה במכללה האקדמית לישראל ברמת-גן

     

    משפטים שאנשים אמרו לפני שהפכו להורים:

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שאטרסטוק
    הורות צריכה להתפתח לאורך השנים
    צילום: שאטרסטוק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים