דוקטור ג'ורדי ומיסטר קרויף (ובכר שביניהם)

לאחר 6 שנים כמנהל מקצועי/מאמן במכבי תל אביב, כשבאמתחתו של ג'ורדי קרויף 3 אליפויות, גביע ו-2 גביעי טוטו. ניתן לומר שמדובר בגדול המנהלים המקצועיים שנחתו כאן בארץ. אם נוסיף על כך את 3 ההופעות בבתים של הליגה האירופית וההופעה בליגת האלופות-  אין ספק שמדובר בהצלחה מסחררת. אבל, וזה אבל גדול, יש לחלק את הקדנציה שלו ל-2 – שלוש השנים הטובות ושלוש הרעות, ומי שחושב ששלוש הרעות הן לא המשך ישיר של הטובות טועה ומטעה.

מה הכוונה? ממש כמו שיוסף (להבדיל אלף אלפי הבדלות) התכונן ב-7 השנים הטובות במצרים להגעתן של 7 הרעות, כך צריך היה ג'ורדי לנהוג. צריך היה וכשל.

בהתחשב בעובדה שהתקציב של מכבי רק הלך וגדל, ובסיום הקדנציה מדובר על תקציב מצטבר של למעלה ממיליארד (!!) שקל - מדובר בכישלון חרוץ, כשמסתכלים היום על הסגל הרעוע של מכבי ועל החריש העמוק שיש לעשות בקיץ הקרוב.

ג'ורדי קרויף(צילום: ראובן שוורץ)

מנגד, ברק בכר סוגר 3 שנים מדהימות בבאר שבע. בשקט בשקט, הבחור הצנוע מקריית שמונה הגיע לבירת הנגב והפך את הקערה על פיה. באר שבע התמודדה 5 פעמים על תואר האליפות מול האימפריה של ההולנדי (בעונה הראשונה של ג'ורדי הייתה על סף ירידה לליגה הלאומית, מה שמגדיל את ההישג פי כמה), ומפיגור של 2:0 הפכה את התוצאה ל-2:3. בכר הוא האחראי העיקרי לכך, לנוקאאוט המהדהד שמוכיח כמה ג'ורדי אוברייטד לעומתו.

בהתחשב בעובדה שג'ורדי זכה לקבל את התקציב הגבוה ביותר בליגה במהלך שש שנותיו בצהוב, ובכר קיבל תקציב נמוך פי כמה, ההישג של בכר מול הכישלון של ג'ורדי רק מתחזק. בכר, כמו ג'ורדי בזמנו, הגיע לקבוצה מפורקת על הנייר – לאחר תבוסה משפילה בגמר הגביע לאותו ג'ורדי ולאחר שני ניסיונות כושלים לזכות באליפות. אך כמו ג'ורדי של 2012, גם בכר הגיע לקבוצה עם תשתית מעולה שרק היה צריך לחזק. למעשה, הוא פעל בדיוק כמו הנמסיס ההולנדי – חיזק בבלם מקריית שמונה (שיר צדק) כמו שעשה אז ג'ורדי עם טיבי, ובקשר כביר – הפעם מדובר באותו שחקן ממש – קבלן האליפויות מהראן ראדי. תיבל בשוער מנוסה כמו גורש, זר כמו ווקאמה וקיבלתם מתכון לאליפות.

אלונה התחילה להשקיע בבאר שבע בשנת 2011, ורק בשנת 2016 קטפה תואר ראשון. מיץ' גולדהאר התחיל להשקיע במכבי תל אביב בשנת 2008 ורק בשנת 2013 זכה לאכול מצלחת האליפות. אנו עדים לתופעה גם באנגליה, כאשר לקבוצות כמו צ'לסי של אברמוביץ וסיטי של הקטארים לקח זמן להבשיל כדי לחזור להיות בצמרת הליגה. עובדה זו מוסיפה על כך שכנראה שהשלד שג'ורדי קיבל מקודמו בתפקיד, שחקנים כמו ייני, יואב זיו, אלברמן, עטר, מיכה, דאבור, יצחקי – שהיוו בסיס לתקופתו של ג'ורדי במכבי, לא היה כזה כישלון ובאמת היה צריך את הזמן ואת הליטושים כדי להגיע לתוצאות.

ברק בכר חוגג אליפות(צילום: עוז מועלם)

לג'ורדי היו את כל הכלים שבעולם על מנת לעצור את המפולת ולחזות את העתיד, אך הוא כנראה כבר לא חשב שמישהו יכול לעצור אותו וחטא בחטא היוהרה. שחקני רכש הזויים כמו ורמוט, שגיב יחזקאל, באטוקיו ועוד, מול אי שחרור שחקנים שעבר זמנם במכבי הובילו אל הבלתי נמנע – ההגמוניה עברה לצד הדרומי של המפה. ניתן לראות את המהפך שלב אחרי שלב – מאליפות של מכבי בפער של 16 נקודות, לאחר מכן 8, עונה אחר כך באר שבע לוקחת בפור 2, לאחר מכן 13 ובעונה האחרונה בפער של 9 נקודות – מהפך מושלם של סר ברק בכר, שלא היה קורה אילולא ג'ורדי היה ממשיך להתמיד בתפקידו.

באר של שבע של בכר כבשה בממוצע 70 שערים בעונה וספגה בממוצע 23 בלבד - נתון מדהים לאור העובדה שבעונה החולפת שיחקה ללא צמד הבלמים הבכירים ויטור וצדק. בשלוש השנים האחרונות, מכבי של קרויף כבשה 65 שערים בממוצע בלבד (לעומת 74 ב-3 הראשונות של ההולנדי) וספגה כ-28 לעונה – שיפור קל לעומת 30 בחציון הראשון של ג'ורדי במכבי. אין ספק שהעזיבה של זהבי השפיעה מאוד בקצב כיבוש השערים - בשנתיים האחרונות מכבי כובשת 60 שערים בעונה (פחות מ-2 שערים למשחק). אך העובדה שג'ורדי לא השכיל לנצל את הכסף שקיבל בעבור זהבי (כ-8 מיליון דולר) ואת שכרו שהתפנה להבאת שחקנים שיוכלו למלא את החסר היא בעוכריו.

בינואר 13 מכבי התחזקה באותו זהבי ובראדה פריצה, בינואר 18 מכבי התחזקה בגידי קאניוק – זה משפט אחד שמסכם את כל הדעיכה האיטית, הכואבת, אך הצפויה מראש של ג'ורדי. באר שבע, לעומת זאת, הביאה השנה את חנן ממן בינואר, והוא השפיע עליה לא פחות מזהבי של 2013.

לסיכום, קרויף אכן השאיר חותם על מכבי תל אביב והכדורגל הישראלי, הוא התווה את הדרך לבכר ולבאר שבע לעלות רמה או שתיים, הוא הביא אינספור תארים והוביל את מכבי לקמפיינים אירופים (אם כי רובם היו די מביכים), אך במבחן התוצאה הוא הלך צעד קדימה ושניים אחורה. די בלראות את ההדלפות שיוצאות בשנתיים האחרונות מחדר ההלבשה בשביל להיזכר בימיו העליזים של לוני. לדעתי, ג'ורדי פיספס הזדמנות להפוך את מכבי למעין באזל מקומית, במקום זאת, היא חזרה להיות "עוד קבוצה" בצמרת הביצה המקומית, או כמו שההולנדי אומר בעצמו – "דברים הלכו הפוך".