ממרומי גיל 31, דנה פרידר כבר ממש לא ילדה, ואפילו לא רק כוכבת ילדים. לרגל הפריצה לתיאטרון עם תפקיד ב"שורת המקהלה", שאלנו אותה איך השפיעה עליה ההתבגרות ושמענו על התהליך שבסופו למדה להודות על יופייה (זה כלל אשפוז) ועל הזוגיות עם דין שטרן ("כולם עכשיו בסצנת הקוק ואנחנו חנונים").
זוגיות: ירידה במפלס הדרמה
"דין (בן הזוג דין שטרן; מ"ז) לא דומה לשום בן זוג אחר שהיה לי. אני לא מצטערת על אלו שהיו לפניו, כי כל מערכת יחסים שהייתה לי הייתה שיעור. אחד לימד אותי לאכול - כי לפניו הייתי ילדת שניצל וצ'יפס, אחד פתח בפניי עולם של מוזיקה, ואחר לימד אותי על טיולים וים וגלישה, וכל זה עיצב אותי למה שהפכתי להיות.
"היום אני מרגישה שמצאתי את מי שאני רוצה להזדקן איתו, אבל אני עדיין בדרך מבחינת העיצוב שלי. דין נתן לי המון ביטחון עצמי, הוא ממש מרים לי. הוא פרש שטיח אדום מתחתיי. הוא הוציא ממני נשיות שנורא רצתה לצאת, החבאתי אותה שנים. אני זוכרת שכבר בהתחלה הוא קנה לי שמלה מאוד יפה, הכי 'אישה יפה' סטייל.
"הוא ג'נטלמן ברמות ויכול להביא לי פיצה מ'רומנו' כי אני נורא אוהבת והם לא עושים שליחויות. מצד שני, בואי, הוא גם זורק גרביים בסלון ואנחנו רבים ריבים בנאליים כמו כל הזוגות. אבל אין מה לומר, הוא הוריד את מפלס הדרמה בבית. הוא אוהב לראות אותי בשמלה ועקבים, אבל הוא מקבל אותי גם בג'יף של הג'יף ואני מרגישה נוח לידו בכל הצורות. האינטימיות בינינו עדיין נוצרת.
"הוא הבן אדם שהכי כיף לי איתו בעולם, בארץ ובחו"ל. באחד הדייטים הראשונים הלכנו לאיזו מסיבה והיה עשן סיגריות וטירוף ושנינו קלטנו שכולם מסוממים שם, וחתכנו בלי לומר מילה אחד לשני תוך עשר דקות. בקטע הזה אנחנו דומים. כולם עכשיו בסצנת הקוק ואנחנו חנונים, או פשוט יכולים להיות בטירוף גם בלי זה.
יש עליו סטיגמה כזו שהוא בא מבית עשיר נורא, אבל זה לא נכון. הוא לא איש שעשה כסף מכסף. הוא חרוץ מאוד, ואם היו 34 שעות ביממה הוא היה עובד בכולן. הוא חיה. בקיצור, אני מעריצה אותו, אבל היי, שלא יעלה לך, דין שטרן!".
כל עכבה: לטובה
"כשהודיעו לי שהתקבלתי ל'שורת המקהלה' החלטתי שאני נכנסת למחנה אימונים מטורף ומגיעה לשם בכושר שיא. על השבוע הראשון יצאתי לרוץ, נתקעתי במדרכה שבלטה ושברתי את עצם המסרק בכף הרגל. כל התקופה הזו הפכה למסע שיקום. עשיתי פיזיותרפיה כל יום במשך שעות, כשמעליי מרחפת השאלה אם אצליח לרקוד בחזרות. הגעתי לחזרות הכי עגלה והכי חסרת ביטחון ביכולות הפיזיות שלי. כולם רקדנים ממש טובים והייתי צריכה לעבוד מאוד קשה כדי לעמוד ברמתם, אבל זה רק דחף אותי להשתפר.
"ואז, יום אחד, תוך כדי חזרות, נהייתה לי אלרגיה בפנים. הלכתי לרופא שנתן לי סטרואידים, ואז הייתה לי תגובת נגד לסטרואידים עם התפרצות של אלרגיה חריפה, בלוטות נפוחות וסימנים כחולים עצומים בכל הפנים וחום גבוה. משהו מזוויע ברמות. אושפזתי, הורדמתי וקיבלתי שני סוגי אנטיביוטיקה. היה נורא. אחרי כמה ימים, ברגע שירד לי החום, חזרתי לחזרות, ככה, עם הפרצוף המבהיל. בבית קראו לי אוגי, על השם הילד ב'פלא'. בחזרות קראו לי 'סקארפייס' ו'עוגיפלצת', חגגו עליי. אולי פעם הייתי מאמינה שכל זה קרה בגלל עין הרע, היום כבר לא. היום אני מאמינה שהייתי צריכה לעבור את כל זה כדי שעכשיו זה יהיה כזה מתוק".
יופי: להודות על מה שיש
"היו שנים שהתקשיתי עם זה. דווקא כשקרתה לי האלרגיה הזו בפנים ונראיתי כמו מפלצת, זה שחרר אצלי משהו. פתאום הייתי צריכה לפתח אופי (צוחקת). זה נתן לי שנייה להעריך דווקא את היופי שלי, לחגוג אותו ולהגיד תודה על מה שיש. פתאום, כשלא היה את זה והייתי מעוותת, זה היה שיעור. באותו זמן גם גיליתי איזה בעל מדהים יש לי. הוא היה הכי לצידי והכי חזק. את לא מצפה שדבר כזה יקרה לך בשנה הראשונה לנישואים, אבל איתו הרגשתי שאני לא פחות יפה מתמיד. הוא המאהב והבעל המושלם, תודה אלוהים, חמסה, חמסה, חמסה.
"לפני שהגעתי להשלמה הזאת הייתי צריכה להתמודד עם בעיה נוספת: פצעונים. בנעורים לא היו לי חצ'קונים, פסחתי על השלב הזה, ואז בגיל 21 זה התחיל, הייתי ממש פיצה פייס. שילוב של איפור, תאורה ולחץ, ונכנסתי ללופ כזה ששום דבר לא עזר. שנים סבלתי מזה וכבר השלמתי עם זה שאני מחוצ'קנת. היה לי מייק־אפ מיוחד בספריי לכיסוי מלא ועברתי מידיים לידיים ומרופא לרופא וכלום לא עזר. מי שהצילה אותי מאקנה זו פולה, הקוסמטיקאית שלי. עשיתי ריסרץ' וראיתי המון בנות מהתחום שסומכות עליה ומצא חן בעיניי שהיא מומחית לרפואה טבעית. תוך שני טיפולים היא הוציאה אותי מזה. היא קוסמת ואני מודה לה על זה. מי שסובל מחצ'קונים יודע כמה זה מתסכל. היום אני לוקחת כדור כורכום כל בוקר ומשתמשת בסבונים מיוחדים וזה פשוט נעלם. חלום".
דחייה: ללמוד לקבל לא
"משהו נרגע בי ואני כבר לא מתרגשת מכל סירוב או דחייה, דברים שפעם היו יכולים לשבור לי את הלב. יש לי כבר את חוכמת הבדיעבד שאומרת שטוב שדבר מסוים לא קרה כדי לפנות את הדרך למשהו אחר. התרגלתי לסגנון החיים הזה של שחקנית, שמדי פעם אין עבודה. גם למדתי לא להיות פסיבית, לא לשבת בבית ולא לעשות כלום. ללמוד קולנוע, פסיכולוגיה, לראות הצגות וסרטים – לעשות דברים שבסופו של דבר יתרמו לקריירה שלי, שככל שהזמן עובר, היא רק נעשית יותר כיפית עבורי".
קריירה: להגיע לתיאטרון הרפרטוארי
"לקח לי הרבה זמן להגיע למחזמר בתיאטרון הרפרטוארי. עשיתי אודישן ועוד אודישן וזה לא קרה. מגיל 18 אני לומדת משחק ופיתוח קול ונוסעת לסדנאות בברודוויי דאנס סנטר בניו יורק, אבל למרות שהרגשתי שזה הייעוד שלי, לא הצלחתי.
"בסוף הבנתי שאגיע לזה רק בדלת האחורית. אורי פסטר נתן לי את ההזדמנות הראשונה. בשנה שעברה, בחג המחזמר, השתתפתי ב'סירות בבודפשט' וזה היה מדהים. הייתי צריכה לוותר על הכסף הגדול של חנוכה, אבל זה היה שווה את זה. זו הייתה ההזדמנות להראות לברנז'ה הזו שאני בסדר.
"לי קרה קצת הפוך מוולרי: היא לא קיבלה תפקידים בגלל שהיא נראתה לא משהו, אני לא קיבלתי אותם כי הייתי אשכנזייה מדי או בהירה מדי או יפה מדי, לכי תתווכחי עם חזון של במאי. אני מניחה שגם צדי (צדי צרפתי, הבמאי של 'שורת המקהלה'; מ"ז) דמיין מישהי יותר שופעת לתפקיד הזה ולא שטוחה כמוני, אבל עשיתי את העבודה".
"טיטס אנד אס". פרידר ב"שורת המקהלה"
פרסום: אינסטה זה טוב, גם העיתונות סבבה
"זה מבורך שקרה כל העניין הזה עם האינסטגרם והסטורי. יש לי היום סוג של מגזין משלי עם 400 אלף מנויים ואני שולטת בו. אני עושה סטוריז מאוד אינסטינקטיביים כאלה, לפעמים אימפולסיביים. אני לא מהמצטיינות. אני מקדמת דברים שאני מאמינה בהם, מרימה לחברות שלי, מפרגנת לבעלי מקצוע שנתנו לי שירות טוב. וכן, זו גם אחלה פרנסה. יש לזה מלא צבעים. ברור שזה לא מחליף את העיתונות, אבל גם זה כבר בא לי בסבבה. היום בריאיון אני לא נלחצת, כי אין לי שדים בארון, מה כבר יש לי להסתיר? גם פפראצי לא מפחידים אותי. אני לא מבינה את אלה שמתבאסות על השניים וחצי צלמים שמסתובבים פה ברחוב. די, זו ביצה קטנה, אני אומרת להם היי, הם נותנים לי שני קליקים ונגמר הסיפור".
ילדים: עוד לא שם
"אני עוד לא מרגישה מוכנה, אבל אני מאוד טובה עם תינוקות. נוצר לי שם בחבורה של הלוחשת לתינוקות, יש לי גישה. זה בא לי בהתקפים כאלה, אבל אנחנו עוד לא שם. אנחנו נשואים רק שנה, והקריירה תובענית".
אופנה: לנצח אמשיך לנסות
"לפעמים יש לי יציאות ולפעמים יש נפילות. אם אני חוקרת את זה והולכת אחורה בהיסטוריה שלי, הנפילות קרו בגלל חוסר זמן ולחץ שיצרו שיקול דעת מוטעה. יש לי פאדיחות־על, וכשאני מקבלת 'שוּק' אני צוחקת על זה, וחברות שלי מסתלבטות עליי בלי סוף.
"אני גם קצת מתבאסת לקנות יקר. אני מרגישה הכי נוח בג'ינס וטי־שירט, אבל מאז שאני עם דין זו חגיגה. הוא מת על זה שאני עם שמלה ועקבים גבוהים, ולפעמים בא לי להרוג אותו ואני מפתיעה עם זה. זה כיף, הוא נותן לי את המבט הזה, וזה שווה מאוד".
חופשה: רק לא בארץ
"חו"ל, רק חו"ל. מה, אני אסע לאילת בשביל לעשות קעקוע חינה של זוהר ארגוב בטיילת ואשלם את המחירים המטורפים האלה במלונות? היום אני עושה את החישוב ומעדיפה לחקור את העולם בחצי מחיר. מבחינתי ים טורקיז, חוף לבן ומיץ אננס, ועשית אותי מאושרת".
גירל פאוור, היחסים הבעייתיים שהיוו לה עם ההורים והקושי לדרוש מה שמגיע לה. הראיון המלא בגיליון Gostyle
