שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לקראת הקיץ: כך מטפלים בעקיצות, הכשות ונשיכות מבעלי חיים

    הקיץ הוא עונת המדוזות, הזוחלים והחרקים המסוכנים. למה אסור לקרר את האזור שאותו הכיש הנחש, מתי חייבים לפנות למיון לאחר עקיצת דבורה, מה עושים כשהמדוזה עוקצת ומדוע חשוב לקבע את האזור שעקץ העקרב? מדריך מיוחד

    הקיץ הקרוב, לפחות על פי ההערכות, הולך להיות לוהט במיוחד, ועמו הסכנה מפגיעות בעלי החיים: מעקיצות חרקים ועד הכשות וצריבות, מרבית הפגיעות אמנם אינן מסוכנות, אולם בחלק מהמקרים עלול הנפגע לסבול מתגובה אלרגית קשה, זיהום ואפילו סכנת חיים.

     

    מה עושים במקרה שאתם או מישהו שאתם מכירים נעקץ, הוכש או ננשך? קודם כל מרגיעים, לאחר מכן משתדלים לקבע את האזור הפגוע ובמקרה הצורך מזעיקים את מד"א. בינתיים משגיחים על המטופל ומסייעים לו.

     

    חשוב לציין כי ישנם מספר סימני אזהרה המחייבים פנייה לחדר מיון: אובדן הכרה, נפיחות הולכת ומתפשטת של האזור הפגוע, אודם הולך ומתפשט של האזור הפגוע, עליית חום הגוף לאחר העקיצה מעל 38.3 מעלות, הכשת נחש או עקרב.

     

      ( )

    זו אולי הפגיעה הקשה ביותר במהלך הקיץ, וגם באביב המשוגע שפקד אותנו רבים כבר התמלאו בעקיצות. לרוב מדובר בגרד קל החולף בתוך ימים ספורים, אולם לעיתים העקיצות עלולות להתבטא בנפיחות, ואפילו זיהום.

     

    איך מטפלים?

    1. הקפידו שלא לגרד את אזור העקיצה ומנעו מהתינוק או הילד לגרד את האזור. כל גירוד עלול לפצוע את האזור ולהחדיר חיידקים לפצע, לגרום לזיהומו עד כדי סכנה.

     

    2. אם מתפתחת תגובה אלרגית, כלומר גרד עז, אדמומיות או נפיחות באזור, תוכלו לבקש מהרופא מרשם לסירופ פניסטיל (המינון לרוב הוא טיפה לכל ק"ג משקל למנה אצל תינוקות וילדים מעל גיל שנה).

     

    3. במקרים של גרד עז ניתן למרוח על אזור העקיצה גם משחת קורטיקוסטרואידים המפחיתה מהגרד (דוגמת "אלוקום") הניתנת במרשם רופא.

     

    4. יש לסמן את אזור האדמומיות בעקיצה. אם האדמומיות הולכת ומתפשטת או שמופיעים סימני קוצר נשימה, הקאות, נפיחות בגפיים בשפתיים או בלשון – יש לפנות מיד לחדר המיון.

     

     למה היתושים עוקצים דווקא אתכם? צפו:

     

     

      ( )

    בדרך כלל עקיצות דבורים וצרעות אינן מהוות סכנה, אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות, העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצר נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.

     

    איך מטפלים?

    1. שטפו וקררו: אם התגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (על ידי להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה.

     

    2. אם אזור העקיצה מגרד: היעזרו במשחה נגד גירוד ובמקרים קשים יותר פנו לייעוץ רופא.

     

     

    3. במקרה של איבוד הכרה: אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה, להזעיק צוות מד"א ולפנות לבית החולים.

     

      ( )

    הנחשים הארסיים בארץ הנם צפע ארצישראלי, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון, והפתן השחור. מרבית הזמן הם מסתתרים מתחת או מאחורי סלעים ורוב פעילותם הינה באביב בשעות הערב המוקדמות.

     

    הם לרוב אינם תוקפים בני אדם אלא רק מתגוננים. לפני ההכשה עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.

     

    הנחש מכיש באמצעות נשיכה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות. הנשיכה או עצם התקרבות הנחש גורמת לתגובת בהלה. הנפגעים מחווירים, סובלים מהזעה מרובה לעתים גם עד איבוד הכרה.

     

    קבעו את נגוף למניעת תזוזה. הכשת נחש (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    קבעו את נגוף למניעת תזוזה. הכשת נחש(צילום: shutterstock)

     

    איך מטפלים?

    1. הרגיעו את הנפגע: השכיבו אותו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.

     

    2. קבעו את הנפגע: במידת האפשר קבעו את הגוף ובמיוחד את הגפה שנפגעה, למניעת תזוזה. הסיבה: כל תזוזה מגבירה את זרימת הדם ומחישה את התפשטות הארס בגוף.

     

    3. הזעיקו בדחיפות צוות מד"א: הצוות יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.

     

    4. אל תעשו: אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האזור המוכש ואין לקרר את אזור ההכשה, שכן הקירור אינו מועיל ואף עלול להחמיר את הנזק. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.

     

      ( )

    העקרב הצהוב נחשב למסוכן בעקרבי ישראל וגם לשכיח בהם. הוא נפוץ בכל האזורים, מלבד הכרמל, החולות של שפלת החוף והבקעות שאדמתן כבדה. בדרך כלל הוא חי בגדרות אבן או תחת אבנים שטוחות, וכן במבני מגורים של בני האדם.

     

    ידוע כי הוא נוהג לנקות ולהחליק את מקום רבצו. לעתים הוא אף חופר מאורה אלכסונית, שעומקה עד כ-20 ס"מ. עקיצתו של העקרב הצהוב מסוכנת לבני האדם ועלולה לגרום למוות. גם עקיצתם של עקרבים אחרים מסוכנת מאוד.

     

    איך מטפלים?

    1. קררו את האזור: יש לצנן את אזור העקיצה.

     

    2. קבעו את האיבר הפגוע: בקשו מהנפגע לשכב בחוסר תזוזה עד כמה שאפשר כדי להפחית למינימום את זרימת הדם המואצת, ועימה את התפשטות הארס.

     

    3. פנו לבית החולים: פנו במהירות את הנפגע לבית החולים.

     

    4. אם אפשר - הביאו העקרב: במידה והדבר אפשרי רצוי להביא גם את העקרב לבית החולים, לשם זיהויו. במקרים מסוימים נעשה טיפול באמצעות נסיוב המנטרל את השפעת הארס.

     

      ( )

    פרויקט הרכבת הקלה הביא עמו בהלה מפני נשיכה המונית של חולדות. זה עוד לא קרה, אבל למקרה שתיתקלו במכרסם שנשך אתכם, כדאי שתדעו מה לעשות.

     

    בדרך כלל החולדות (ומרבית המכרסמים) בורחות מבני אדם, אבל נשיכת חולדה עלולה להדביק אותנו בזיהום קשה. הזיהום נגרם על ידי חיידק הנישא בחלל הפה בקרב כ-50% מהחולדות.

     

    החיידק עלול לעבור לא רק בנשיכה של חולדה, אלא גם בשריטה שלה, במגע עם חולדות מתות או בשתיית חלב המזוהם בחיידק. במקרים נדירים יותר עלולות החולדות להדביק בני אדם גם בחיידק ספירילום מינוס, הגורם ל"מחלת הסודוקו" הגורמת לכאבי שרירים ולדלקות מפרקים.

     

    מרגע הנשיכה דוגר החיידק סטרפטובצילוסמוניליפורמיס בגוף במשך 13ימים ואז הוא גורם לעליית חום, כאב ראש עז, כאבי שרירים והקאות. כמחצית מהננשכים ילקו בדלקת מפרקים. לעתים יגרום החיידק גם לסיבוכים כמו דלקת ריאות, מוגלה ואפילו זיהום בלב. באזור הנשיכה או השריטה מופיעה אדמומיות ונפיחות שלעתים מתפשטת.

     

    הדבקה ב"סודוקו", הנגרמת כאמור על ידי החיידק ספירילום מינוס, גורמת לדלקת בבלוטות הלימפה (לימפאדניטיס), פריחה, חום וצמרמורות.

     

    איך מטפלים?

    1. שטפו את המקום היטב: במים בסבון.

     

    2. גשו לרופא: הטיפול המקובל בשני סוגי הקדחת הוא פניצילין למשך שבוע עד עשרה ימים. לאחר תחילת הטיפול נסוגים סימני המחלה במהירות ללא כל סיבוכים.

     

    פגיעת זוחלים

    עם החום יוצאים הזוחלים מבין הסלעים, הנקיקים, האבנים והמחילות ועלולים להדביק בני אדם. צבים, איגואנות, לטאות ושממיות הם חיות בית נדירות בישראל, אבל בארצות הברית בכ-3% מהבתים מגדלים זוחל.

     

    החיות האלה נושאות חיידקים שונים, בהם חיידק הסלמונלה שעלול לגרום לסלמונלוזיס. על פי ההערכות בארצות הברית, כ-70 אלף איש נדבקים מדי שנה במחלה זו.

     

    חיידק הסלמונלה עובר לרוב באמצעות מזון או מים נגועים, אך גם באמצעות זוחלים. הוא גורם לשלשול מימי ההופך רירי או דמי, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן. במרבית המקרים נמשכת המחלה שלושה-שבעה ימים עד להחלמה מלאה.

     

    במקרים מסוימים, במיוחד אצל ילדים קטנים, עלולה המחלה לגרום להתייבשות קשה, וחלק מהנדבקים עלולים ללקות לאחר פרוץ המחלה גם בדלקת מפרקים.

     

    במקרים חמורים החיידק עלול להתפשט מהמעיים לזרם הדם ולגרום שם למחלה קטלנית, או להתפשט אל קרומי המוח ולגרום לדלקת הקרויה מנינגיטיס. אצל מבוגרים או אנשים הלוקים בחסר חיסוני המחלה קשה יותר.

     

    איך מטפלים?

    נוזלים: לרוב לא נהוג לטפל במחלה בתרופות אנטיביוטיות, שכן לא הוכחה יעילות הטיפול וייתכן שהוא אף מאריך את משך שהות החיידקים בצואה. הטיפול המקובל כולל שתייה מרובה ועירוי נוזלים במקרים של חשד להתייבשות (ריריות פה יבשות ואי מתן שתן מעל 12 שעות).

     

    אנטיביוטיקה: טיפול אנטיביוטי ניתן במקרים קשים שבהם עולה חשד לזיהום בדם או בקרומי המוח או אצל חולים בסיכון (קשישים, חולי איידס, חולים סרטן, מחלות דם או מחלות חסר חיסוני).

     

    הקפדה על היגיינה: אם אתם מגדלים זוחלים או שנגעתם בכזה, הקפידו על היגיינה מקסימלית, במיוחד לפני אכילה. שטפו ידיים היטב לאחר כל מגע עם הזוחל, עדיף בנוזל חיטוי, ואל תאפשרו לו להסתובב בכל רחבי הבית. ילדים מתחת לגיל חמש החולים בכשל חיסוני (חולי סרטן, איידס ומחלות אוטואימוניות) צריכים להימנע כליל ממגע עם זוחלים.

     

      ( )

    נחילי המדוזות כבר עשו את דרכם לארץ. החומרים הארסיים בגופן של המדוזות צורבים את עורם של הרוחצים, וחלקם נזקקים לטיפול רפואי של צוותי מד"א ואפילו לאשפוז. בשל צריבת המדוזות נאלצו הרשויות אף לסגור חלק מחופי רחצה בעונת הקיץ.

     

    זן המדוזות השכיח בישראל, שגורם למרבית מקרי הצריבה, הוא החוטית הנודדת, ובשמה המדעי "רופילמה נומדיקה גליל" - על שם פרופ' בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים בחיפה.

     

    למדוזה אין עיניים, אוזניים או מוח, וההבחנה בין הזכר והנקבה מתאפשרת רק באמצעות מיקרוסקופ. למדוזה יש שלושה סוגי תאי צריבה, שהם מנגנון דמוי מזרק המגולגל סביב שלפוחית הרעל. מגע עם המנגנון גורם לשחרור ה"מחט" ולהפרשת חומרים רעילים לתוך הגוף. התאים האלה משמשים לא רק לצריבה אלא גם ללכידה ולשיתוק של מזונה העיקרי של המדוזה - הפלנקטון.

     

    תאי הארס צורבים גם כשהם עוזבים את גופה של המדוזה. רבים מהרוחצים שהצליחו לחמוק מהחוויה המפוקפקת של מפגש ישיר עם מדוזה מכירים את תופעת "המים הצורבים", או "ביצי המדוזה". אלה הם בעצם חלקיקים קטנים של זרועות המדוזה, שנסחפים קילומטרים לעבר החוף, ועליהם תאי ארס שגורמים למים להיות צורבים.

     

    אל תיכנסו למים. צריבה של מדוזה (צילום: עדי פולק) (צילום: עדי פולק)
    אל תיכנסו למים. צריבה של מדוזה(צילום: עדי פולק)

     

    מה עושים במקרה של צריבה?

    הדרך הטובה ביותר להתגונן היא פשוט לא להיכנס למים. בחלק מהמקרים המצילים מזהים נחילי מדוזות הקרובים לרצועת החוף ומודיעים על כך. גם חזאי מזג האוויר נוהגים להתריע מפני נחילי מדוזות קרובים. אם אתם יודעים על התרעה שכזו, אל תיכנסו למים. נתונים על אזורים עתירי מדוזות תוכלו לקבל גם באתר המכון לחקר הימים והאגמים.

     

    תחושת הצריבה של המדוזה באה לידי ביטוי בעת מגע הגוף עם תאי המדוזה שהתבקעו, כשמתחככים במדוזה עצמה או כשוחים בסביבת התפשטות התאים הבקועים. צריבת המדוזה איננה מסוכנת בדרך כלל.

     

    אם חשים צריבה, מומלץ לצאת מהמים ולשטוף את מקום הצריבה במי הים המלוחים - באזור מרוחק מאזור המדוזות. אין לשטוף במים מתוקים, כי אלה מאיצים את התבקעות התאים הצורבים ואת התפשטותם.

     

    במקרה קיצון מומלץ לרחוץ בעדינות את מקום הצריבה בחומץ ביתי. לאחר החיטוי יש לשטוף את המקום במי ברז רגילים ובסבון. לכן רצוי להצטייד לפני היציאה לים בבקבוקון המכיל חומץ ביתי, בנוסף לתכשיר להגנת העור מפני קרני השמש, שגם בהזדמנות זו יש מקום להדגיש את חשיבותו.

     

    אם הופיעה כווייה עמוקה המתבטאת באודם, בשלפוחיות או בכאב עז, יש לפנות לטיפול רפואי. הטיפול עשוי לכלול שימוש במשך כמה ימים במשחה אנטיביוטית שניתנת במרשם רופא דוגמת סילברול, והוא כרוך במעקב רפואי המוודא כי האזור מתרפא וכי הרקמות אינן מזדהמות.

     

    חשוב לשים לב כי גם מדוזה מתה שנסחפה אל החוף עלולה לצרוב. תאי הצריבה שלה עדיין עשויים לפעול ולשגר את הארס. במקרים חריגים שבהם הפרשת המדוזה פגעה פגיעה קשה, המלווה בתחושת כאב עזה או בקשיי נשימה, יש להזעיק את שירותי מד"א (101) כדי לפנות את הנפגע בדחיפות למתקן רפואי קרוב.

     

    סימני אזהרה הדורשים פינוי לחדר מיון

    כאמור, פנו מיד למיון אם נפגעתם על ידי בעל חיים ואתם מזהים אחד או יותר מהסימנים הבאים:

     

    • אובדן הכרה
    •  נפיחות הולכת ומתפשטת של האזור הפגוע
    • נפיחות בשפתיים או בלשון
    •  אודם הולך ומתפשט של האזור הפגוע
    • עליית חום הגוף לאחר העקיצה מעל 38.3 מעלות
    • הקאות מרובות
    • הכשת נחש או עקרב

     

     הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet.


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    להתמודד עם עקיצות
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים