כשסיימה תמר אלקובי את השירות הלאומי, היא החליטה לא לצאת לטיול מסביב לעולם, כמקובל בקרב בני גילה, אלא להשתתף במיזם התנדבותי באפריקה. זה אמור היה להימשך שלושה חודשים בלבד, אבל קיבל תפנית לא צפויה כשאלקובי פיתחה מיזם חברתי ללא מטרות רווח, המאפשר רכישה של תכשיטים שהוכנו על ידי נשים משכונות עוני באוגנדה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- "סגירת החינוכית היא פשע", אומרת דתיה בן דור, יוצרת תוכניות הילדים
"אלה נשים מכל הגילאים, מ-18 עד 100", מספרת אלקובי, "רובן חד-הוריות, וביניהן פליטות מלחמה, אלמנות, מובטלות, חסרות השכלה, חולות איידס – כולן חוות מלחמת הישרדות יומיומית. אנחנו דיברנו אנגלית, והן דיברו רק לוגנדית, השפה המקומית, כך שתקשרנו בעיקר באמצעות ריקוד, תנועה ויצירה. כל פגישה איתן הייתה מלווה בחיבוקים, בשמחה ובריקודים. נדהמנו מהצניעות המאפיינת את חייהן ואת ביתן: כל מה שיש להן זה כיסא, מיטה, שולחן וחיוך. אלה נשים שאין להן יותר מדי, אבל יש להן הכל. הן שמחות בחלקן ובעלות יכולת נתינה, למרות המחסור".
הנשים האלה הן גם בעלות כישרון לייצר תכשיטים מיוחדים, ואלקובי ושותפותיה למיזם, שירלי אורטס-שפיגל וענבר ארז, רוצות עכשיו לחשוף אותו בכל העולם ולאפשר לנשים הללו לחיות בכבוד.
מה אנחנו מבינות בעסקים?
אלקובי (22), תושבת חיפה, נולדה בניו ג'רזי להורים ישראלים שגרו בארצות הברית מספר שנים, ועלתה לארץ איתם ועם שני אחיה כשהייתה בת 13. המעבר היה לה קשה. "באמריקה היו לי חברים, חיים שלמים, ופתאום עברתי למדינה חדשה, שיש בה שפה שאני לא כל כך מכירה. מילדה מקובלת, מלאת שמחת חיים, נעשיתי ביישנית ומופנמת". מה שהסב לה נחת בשנה הראשונה בישראל היה פעילות התנדבותית ועבודה עם ילדים. זה מה שהיא עשתה גם בשירות הלאומי, שאותו העבירה בירושלים ובאוסטרליה, שם לימדה ילדים ובני נוער יהודים נושאים הקשורים ביהדות ובארץ ישראל. כשהסתיים השירות, התקשתה למצוא את מקומה. "הרגשתי ריקנות עצומה. במהלך שנתיים עבדתי עם בני נוער בארץ ובאוסטרליה, עברתי חוויות מטורפות, ומה עכשיו? יכולתי לצאת לטיול ארוך כמו שעשו החברים שלי, אבל רציתי להמשיך לעשות למען האחר. חיפשתי פעילות ערכית שתשולב באורח חיים אקטיבי שאני כל כך אוהבת".
במהלך שיטוטים ברשת גילתה את פרויקט TEN של הסוכנות היהודית, המציע לצעירים יהודים מרחבי העולם להתנדב במדינות עולם שלישי. אלקובי מיד קפצה על המציאה. "היה לי חשוב לקיים פעילות ארוכה ומשמעותית ולבקר במקום שבו עדיין לא הייתי", היא אומרת. ההורים נבהלו, אבל נתנו לה את ברכת הדרך, "כי הם תמיד מעודדים אותי לעשות דברים שגורמים לי להיות עצמאית וחזקה".
כך התחיל מסע שאותו היא מתארת כ"מפחיד, מרגש ומטורף", מסע שנמשך בהתחלה שלושה חודשים, ובו השתתפו 15 מתנדבים. הם נחתו בנמל התעופה באנטבה, סמוך לטרמינל הישן שבו התרחש מבצע החילוץ המפורסם של צה"ל ב-1976, ומשם נסעו לכפר נמולנדה, ליד אנטבה, שבו פעל מרכז המתנדבים. "היינו בשוק כשהגענו לאוגנדה", מספרת אלקובי. "הרגשתי שנחתתי על פלנטה אחרת: צמחיית פרא, אדמה בצבע כתום זועק, כמו ציור, אנשים בעלי צבע עור כהה, ילדים עירומים, אין כבישים, כל אחד נוסע בקצב שלו ובמהירות המתאימה לו. זה היה מפחיד ומסקרן".
המטרה המקורית הייתה לסייע לנשים משכונות עוני באנטבה ובקמפלה וללמד אותן אנגלית, חשבון וסוגיות שונות הקשורות בהעצמה נשית כמו הבעת דעה, קבלת החלטות וחשיבה יצירתית. "לימדנו את הנשים האוגנדיות להשמיע את קולן. ניסינו לספק כלים שיאפשרו להן להיות חזקות יותר גם מול אנשים אחרים". אלקובי וחברותיה גם התארחו בסדנאות עבודת יד וראו כיצד מייצרות האוגנדיות סלים, שרשראות, צמידים ותיקים מחומרי גלם מקומיים. הן התרשמו שהתוצרים איכותיים ומקוריים, והתפלאו על כך שהם אינם נמכרים בהמוניהם בשוק המקומי. הפעילות המשותפת גרמה לישראליות להבין שהן יכולות לשווק את המוצרים הללו ובכך להקים עבור הנשים מיזם שיספק להן פרנסה קבועה.
"אהבנו מאוד את הרעיון", אומרת אלקובי, "אבל גם חששנו מאוד. הרי מה אנחנו מבינות בנושאים כמו פתיחת עסק, שיווק, עיצוב, מיסים? היה לנו גם ברור שלמרות העובדה שהתכשיטים איכותיים ומקוריים, אנחנו חייבות להתאים אותם לאופנה העכשווית ולטרנדים. לא רצינו שאנשים רק יתרמו, אלא שהם באמת ירצו לענוד את התכשיטים ולהשתמש במוצרים. היינו נחושות שהמוצרים יהיו טרנדיים ויפים כדי שנשים באמת ירצו לקנות אותם. בנוסף, היה לנו חשוב שיכירו את הנשים שמאחורי התכשיטים, שיזדהו איתן ועם הסיפור שלהן. הוקסמנו מהמיומנות ומהכישרון שלהן והבנו שיש פה הזדמנות להוציא אותן ממעגל העוני ולאפשר לילדים שלהן עתיד טוב יותר".
השלוש הציעו את הרעיון למנהל מרכז המתנדבים באוגנדה ולרכזת הנשים של הפרויקט וקיבלו מהם אור ירוק. "זה היה נפלא, ויחד עם זאת, הקצב באוגנדה שונה מאשר בישראל; איטי יותר. חששנו שאם לא נגרום לזה לקרות, זה יתמוסס, ולכן פעלנו בכמה ערוצים במקביל. מצד אחד, למדנו כל מה שאפשר על ניהול עסק, שיווק, עיצוב ופיתוח בינלאומי. מצד שני, השקנו קמפיין בהדסטארט, והתכשיטים שימשו כתשורה לכל תורם. בנוסף, התחלנו לעבוד על עיצובים שלנו ושל הנשים יחד ובנינו קו ייצור".
אלקובי מדגישה את הקשיים של הנשים באוגנדה ואת הצורך שלהן בשינוי. "כל מה שגורם לאישה להרגיש טוב יותר, תורם באופן ישיר גם לילדיה, למשפחתה, לקהילה ולחברה כולה", היא אומרת. "המשכורת הממוצעת באוגנדה היא בשווי 250 שקל לחודש. התשלום לבית ספר עבור כל ילד הוא 400 שקל. חישוב פשוט מציג תמונה עגומה, שבה רוב הנשים לא יכולות לשלוח את הילד לבית הספר, וגם אין להן די כסף להאכיל את הילדים. כל שקל נוסף שהן יקבלו, מבחינתן הוא עולם ומלואו. ככל שהכרנו יותר אותן ואת מצבן, הבנו שעם כל המאמצים שלהן, הן לא יוכלו לשבור את מעגל העוני שבו הן חיות. גורלן של הנשים הללו ושל ילדיהן נחרץ. בדיוק בנקודה הזו אנחנו יכולות לעשות שינוי - לייצר עבורן מקור פרנסה קבוע".
לא חששת להקים מיזם בעל מחויבות גדולה ואחריות ארוכת טווח?
"ברור שפחדתי. מדובר בהשקעה כלכלית ואישית ובאחריות כלפי נשים, שסמכו עלינו שנקיים את מה שהבטחנו, למרות שלא תמיד הן הבינו את המשמעות של מכירת התכשיטים. לא ידענו מה יהיה אם נצליח, ומה יקרה אם נכשל, אבל המחשבה שהובילה אותי היא שאם רוצים, הכל אפשרי. לא צריך לפחד. התייעצנו עם אנשי מקצוע לגבי כל נושא שהיה לנו חדש או לא ברור. גם חברנו לעמותת טופז, חממה ליזמות חברתית, שעד היום משמשת עבורנו מסגרת תומכת. יש אנשים שיטענו שאני נאיבית, אבל אני חושבת שכל יזם שמאמין במה שהוא עושה, מבקש עזרה כשצריך ולומד מטעויות, יכול להצליח. כך גורמים לדברים לקרות".
לחפש ריגושים חדשים
למיזם העניקו את השם "מירמבה" (בלוגנדית - שלום, צדק). "רצינו שהשם יבטא את רוח המיזם וגם יתנגן בקלות", מסבירה אלקובי. הקמפיין לגיוס כספים התקיים בקיץ שעבר, ואחריו נרכשו המוצרים מהנשים האפריקאיות ויובאו לישראל. בתוך זמן קצר ערכו שלוש השותפות כ-45 אירועי מכירה, הקימו עמוד פייסבוק, גייסו מתנדבים וקיימו מכירות ביתיות. במהלך ההכנות חזרה אלקובי לאוגנדה כדי לפתח ולעצב עם הנשים מוצרים נוספים, ללמוד עליהן יותר ולנהל את מערך התפעול.
בימים אלה חוגגות אלקובי ושותפותיה שנה למיזם. ב-23.6 יקיימו מסיבה במסעדת קונטיינר שבנמל יפו, ובכוונתן גם להשיק אתר אינטרנט חדש ולשווק את התכשיטים לרשתות אופנה ואקססוריז. ומה הלאה? "אני רוצה להמשיך להיות יזמת במטרה להוביל פרויקטים חברתיים המשפיעים לטובה על אנשים בארץ ובחו"ל", אומרת אלקובי. "חשוב לי שכל דבר שאני נוגעת בו, יוביל לשינוי ויהיה בעל השפעה חברתית מסוימת. אני רוצה ליישם את מה שלמדתי באפריקה ואת מי שאני: מצד אחד, להסתפק במה שיש ולשמוח בחלקי, כמו הנשים שפגשתי באוגנדה; מצד שני, חשוב לי לחפש ריגושים חדשים ולהתקדם כדי ליצור עוד דברים בעלי השפעה חיובית".
______________________________________________________
גם תם ביקלס נסעה לאפריקה, אבל למטרות אחרות. הקליקו על התמונה:
