המלון הראשון מחוץ ליפו שוב מכניס אורחים, אחרי 60 שנה שעמד נטוש

שני מבנים שהוקמו במאה ה-19 במושבה האמריקאית בדרום ת''א הפכו למלון בוטיק בשם ''דריסקו''. אחד מהם עמד כמבנה רפאים, בשני פעלה מסעדת "קרן" המיתולוגית

אביטל ברוידא

|

26.06.18 | 07:05

קשה להתעלם מהחזית ששוחזרה בסגנון קולוניאליסטי, עם כותרת היקפית, טיח צבעוני, חלונות עץ ופתחים מקושתים המובילים למרפסות תלויות (צילום: אסף פינצ'וק)
קשה להתעלם מהחזית ששוחזרה בסגנון קולוניאליסטי, עם כותרת היקפית, טיח צבעוני, חלונות עץ ופתחים מקושתים המובילים למרפסות תלויות (צילום: אסף פינצ'וק)
את המלון בנו האחים דריסקו, שהגיעו לארץ ב-1866 בקבוצה של 40 משפחות נוצריות-מורמוניות. יחד הקימו בפאתי יפו את המושבה האמריקאית. ההתאקלמות היתה קשה, והאחים נאלצו למכור את המלון כדי לממן את חזרתם לארה''ב. רוכש המלון היה מהטמפלרים הגרמנים שהתפצלו מהקהילה בחיפה (צילום: יואל אמיר, אוסף פרטי)
את המלון בנו האחים דריסקו, שהגיעו לארץ ב-1866 בקבוצה של 40 משפחות נוצריות-מורמוניות. יחד הקימו בפאתי יפו את המושבה האמריקאית. ההתאקלמות היתה קשה, והאחים נאלצו למכור את המלון כדי לממן את חזרתם לארה''ב. רוכש המלון היה מהטמפלרים הגרמנים שהתפצלו מהקהילה בחיפה (צילום: יואל אמיר, אוסף פרטי)
בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש המלון כמפקדה צבאית בריטית ובמרתפו פעל בית מרזח. בתום תקופת המנדט החלה הידרדרות המבנה: הבעלות עברה לממשלת ישראל, ובבניין פעלו כמה משרדי ממשלה עד שנעזב ועמד בשממונו כ-60 שנה (צילום: צבי אורון)
בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש המלון כמפקדה צבאית בריטית ובמרתפו פעל בית מרזח. בתום תקופת המנדט החלה הידרדרות המבנה: הבעלות עברה לממשלת ישראל, ובבניין פעלו כמה משרדי ממשלה עד שנעזב ועמד בשממונו כ-60 שנה (צילום: צבי אורון)
דריסקו תל אביב: המלון פועל בבית האבן ובבית העץ הסמוך אליו, בית נורטון, שעברו בשנתיים האחרונות שחזור, שימור ושיפוץ. "המלון היה הרוס לגמרי כשנכנסנו", מספר אבי זק, אחד הבעלים. "מהמרתף היה אפשר לראות את השמיים דרך שלוש הקומות"  (צילום: אסף פינצ'וק)
דריסקו תל אביב: המלון פועל בבית האבן ובבית העץ הסמוך אליו, בית נורטון, שעברו בשנתיים האחרונות שחזור, שימור ושיפוץ. "המלון היה הרוס לגמרי כשנכנסנו", מספר אבי זק, אחד הבעלים. "מהמרתף היה אפשר לראות את השמיים דרך שלוש הקומות" (צילום: אסף פינצ'וק)
קומת הקרקע, שהוגדרה לשימור מחמיר, הפכה ללובי הכניסה. האולם המלבני שוחזר בדייקנות לפי המקור, כולל חיפוי העמודים וציורי הקיר. האדריכל ארי שאלתיאל, שאחראי על עיצוב הפנים, הוסיף בר שיש גדול ואלמנט תאורה המשכי מברזל, שתלוי מתחת לתקרה ומאיר כלפיה (צילום: אסף פינצ'וק)
קומת הקרקע, שהוגדרה לשימור מחמיר, הפכה ללובי הכניסה. האולם המלבני שוחזר בדייקנות לפי המקור, כולל חיפוי העמודים וציורי הקיר. האדריכל ארי שאלתיאל, שאחראי על עיצוב הפנים, הוסיף בר שיש גדול ואלמנט תאורה המשכי מברזל, שתלוי מתחת לתקרה ומאיר כלפיה (צילום: אסף פינצ'וק)
במלון 36 חדרים, מהם שתי סוויטות עם מרפסת גן צמודה (בתמונה). הקמרונות בסוויטה, ובחדרים אחרים, מקוריים, ומחלקים את החלל לאזור שינה, אזור רחצה וחדר ארונות  (צילום: אסף פינצ'וק)
במלון 36 חדרים, מהם שתי סוויטות עם מרפסת גן צמודה (בתמונה). הקמרונות בסוויטה, ובחדרים אחרים, מקוריים, ומחלקים את החלל לאזור שינה, אזור רחצה וחדר ארונות (צילום: אסף פינצ'וק)
חדר קלאסי. בקיר העץ שבגב מיטה שולבו ארונות משני הצדדים, והוא כוסה בהדפס עם מוטיב אוריינטלי קישוטי (צילום: אסף פינצ'וק)
חדר קלאסי. בקיר העץ שבגב מיטה שולבו ארונות משני הצדדים, והוא כוסה בהדפס עם מוטיב אוריינטלי קישוטי (צילום: אסף פינצ'וק)
שני חדרים קטנים הנקראים חדרי קוקיה נמצאים מתחת לגג המשופע שנבנה מחדש בחלקו האחורי של המבנה, ויש בהם חלון קטן הפונה לים (צילום: סיון אסקיו)
שני חדרים קטנים הנקראים חדרי קוקיה נמצאים מתחת לגג המשופע שנבנה מחדש בחלקו האחורי של המבנה, ויש בהם חלון קטן הפונה לים (צילום: סיון אסקיו)
חדרי הרחצה חופו באבן קררה ובפסיפס שחור-לבן; הם רוהטו בסגנון קלאסי מפואר - שולחנות כיור מאבן על בסיס נירוסטה, מראות ומנורות קיר תואמות מכרום מבריק  (צילום: סיון אסקיו)
חדרי הרחצה חופו באבן קררה ובפסיפס שחור-לבן; הם רוהטו בסגנון קלאסי מפואר - שולחנות כיור מאבן על בסיס נירוסטה, מראות ומנורות קיר תואמות מכרום מבריק (צילום: סיון אסקיו)
שני המבנים ההיסטוריים נושקים לחצר פנימית, מרוצפת אבן, השייכת לפרויקט המגורים החדש הצמוד (צילום: אסף פינצ'וק)
שני המבנים ההיסטוריים נושקים לחצר פנימית, מרוצפת אבן, השייכת לפרויקט המגורים החדש הצמוד (צילום: אסף פינצ'וק)
"בניגוד למלונות שמנסים להמציא את החוויה שלהם", אומר האדריכל ארי שאלתיאל, "כאן לא היה צריך לנסות לייצר אווירה יוקרתית מלאכותית, הכל כבר היה במעטפת של הבניין"  (צילום: אסף פינצ'וק)
"בניגוד למלונות שמנסים להמציא את החוויה שלהם", אומר האדריכל ארי שאלתיאל, "כאן לא היה צריך לנסות לייצר אווירה יוקרתית מלאכותית, הכל כבר היה במעטפת של הבניין" (צילום: אסף פינצ'וק)

למושבה האמריקאית המתחדשת בקצב מואץ בדרום תל אביב, בואכה יפו, מצטרף בימים אלה מלון בוטיק חדש - "דריסקו תל אביב". בעצם, נכון יותר לומר מלון מחודש, כיוון שהמבנה היה מאז הקמתו במאה ה-19 מוסד מלונאי - "מלון ירושלים", הראשון בשטח שמחוץ לחומות יפו.

 

סמוך לבית המלון ההיסטורי, שעמד נטוש ומוזנח במשך כ-60 שנה, ניצב בית נורטון, בית עץ אמריקאי, גם הוא עם היסטוריה, ובו שכנה (לאחר שיפוץ ושימור מחמיר בסוף שנות ה-80) מסעדת "קרן" המיתולוגית של אירית שנקר והשף חיים כהן. המסעדה נסגרה ב-2003, ובשנים האחרונות אכלס בית העץ את מותג האפנה משכית, בגלגולו הנוכחי.

 

חזית המלון המחודש. נוכחות בולטת ברחוב צר  (צילום: אסף פינצ'וק)
    חזית המלון המחודש. נוכחות בולטת ברחוב צר (צילום: אסף פינצ'וק)

     

    שני המבנים היו במשך שנים בבעלותו של איש העסקים זאב סוקולובסקי, ונרכשו ממנו ב-2009 בידי יזמי נדל"ן מקומיים (אורשל החזקות בע"מ, ויתניה בע"מ, קבוצת יובלים ואקזיט פיתוח). בבעלות החדשה, ובהשקעה של כ-120 מיליון שקלים (כולל רכישת הנכסים), עברו המבנים מתיחת פנים עמוקה, שכללה שיפוץ נרחב, שימור מחמיר היכן שנדרש, ותוספת של קומת גג.

     

    גלגול ראשון: גראנד הוטל מורמוני כושל

     

    הרבה גלגולים עבר מבנה המלון מאז שהוקם, לפני כ-150 שנה. האחים דריסקו, שעל שמם הוא נקרא, הגיעו לארץ ב-1866, חלק מקבוצה של 40 משפחות נוצריות-פרוטסטנטיות, חברי כנסיית המשיח, ממדינת מיין בארצות הברית. הקבוצה, שהנהיג הכומר ג'ורג' אדמס, ביקשה להקים בארץ, שהיתה אז תחת שלטון עות'מאני, מושבה חקלאית, כדי לסלול את הדרך לתחייתו של ישו. התאקלמותם בארץ היתה קשה. קניית השטח המובטח להקמת המושבה התעכבה, והקבוצה נאלצה להתיישב במחנה ארעי לחופי יפו. מגיפת כולירה קטלה בתוך זמן קצר תשעה מחבריה, רובם ילדים. אך לבסוף הצליח הכומר לקנות חלקת אדמה מחוץ לחומות יפו, וחברי הקהילה החלו בבניית השכונה.

     

    כ-15 מבנים הקימו המתיישבים האמריקאים: בתי מגורים, בית ספר, כנסייה וחנות. כל הבתים (למעט אחד), היו בתי עץ, רובם בני שתי קומות, שהובאו בחלקים מארצות הברית ונבנו בסגנון הקוטג' האמריקאי. אחד מהם היה של משפחת נורטון, ונקרא על שמה. כיוון שהיה הבית הראשון לבאים מכיוון רחוב אילת, נחשב בית נורטון לשער הכניסה למושבה. מבנה האבן היחיד שהוקם במושבה, הבניין של האחים דריסקו, נבנה מאבן כורכר מקומית ונועד לשמש כ"גראנד הוטל" - בית מלון בן שלוש קומות עם 12 חדרים, על שם 12 השבטים.

     

    המושבה האמריקאית בדרום תל אביב, בואכה יפו, כוללת כ-15 מבנים שהקימו אמריקאים משיחיים. כולם - למעט אחד - מעץ (צילום: אסף פינצ'וק)
      המושבה האמריקאית בדרום תל אביב, בואכה יפו, כוללת כ-15 מבנים שהקימו אמריקאים משיחיים. כולם - למעט אחד - מעץ(צילום: אסף פינצ'וק)
       

       

      הרומן האמריקאי עם המציאות בפלשתינה לא נמשך זמן רב. חיכוכים בין חברי הקהילה למנהיגם, תנאי מחייה שלא היו מורגלים בהם, מחלות ויבול חקלאי מועט, הולידו קשיים פיזיים וכלכליים. כעבור זמן קצר, כבר בתחילת 1867, שבו חלק מחברי הקבוצה לארצות הברית, ובהם גם האחים דריסקו, שלא הצליחו להפעיל את המלון, שקעו בחובות כבדים, וכדי לממן את הוצאות החזרה הביתה נאלצו למכור את המלון למיסיונר גרמני.

       

      שאר חברי הקבוצה החזיקו מעמד עוד חודשים אחדים, עד שגם הם נטשו את המושבה, ושבו לארצות הברית (בעזרתו של הסופר מרק טוויין, אז עיתונאי, שהגיע ארצה על סיפונה של אוניית פאר. טוויין סיפר את סיפורם של החלוצים האמריקאים האלה בספרו "תמימים בנכר", שחלק ממנו תורגם לעברית בשם "מסע תענוגות בארץ הקודש").

       

      בית נורטון ו''ג'רוזלם הוטל'' בשנות ה-20 של המאה שעברה. פעל עד 1948 (צילום: גלריית קהאן, גרמניה)
        בית נורטון ו''ג'רוזלם הוטל'' בשנות ה-20 של המאה שעברה. פעל עד 1948(צילום: גלריית קהאן, גרמניה)

         

        וכיום, לאחר השיפוץ (צילום: אסף פינצ'וק)
          וכיום, לאחר השיפוץ(צילום: אסף פינצ'וק)
           

           

          גלגול שני: ''ג'רוזלם הוטל'' טמפלרי משגשג

           

          את מקומם של האמריקאים תפסו טמפלרים גרמנים, שהתפצלו, בשל חילוקי דעות, מהקהילה שישבה בחיפה. הם רכשו את הבתים האמריקאים והקימו בשכונה את המושבה הגרמנית השנייה בארץ. ארנסט הרדג, בנו של אחד ממנהיגי הקהילה, רכש ב-1870 את בית המלון הכושל, שינה את צביונו מאמריקאי לאירופאי, קרא לו "מלון ירושלים", וקבע מעל הכניסה פסוק מספר ישעיהו (פרק ס') שמתנוסס עליו עד היום, באנגלית ובגרמנית: "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה". 

           

          הפיאצה שמוקפת בבניינים המשוחזרים: מימין מלון ירושלים לשעבר, משמאל מסעדת קרן לשעבר (צילום: אסף פינצ'וק)
            הפיאצה שמוקפת בבניינים המשוחזרים: מימין מלון ירושלים לשעבר, משמאל מסעדת קרן לשעבר(צילום: אסף פינצ'וק)

             

            המלון נחשב באותם ימים למלון יוקרה, ובמהלך השנים הוא צמח, עד שבשיאו הגיע ל-57 חדרים. כ-70 שנה הוא פעל והיה חלק משדרה תיירותית מבוקשת. לידו שכן מלון דו פארק (לימים אכסניית עמנואל), ולאורך הרחוב, שכיום נקרא רחוב אוארבך ומאכלס בתי מגורים, היו מסעדות ועסקי תיירות.

             

            גלגול שלישי: מפקדה מנדטורית עם בית מרזח

             

            עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה הידרדרותו של המבנה. הוא המשיך לתפקד כמלון עד 1948, כשתקופה קצרה הלין  אנשי ממשל בריטים, ששכרו אותו מהטמפלרים. בתום תקופת המנדט הועברה הבעלות לממשלת ישראל, ובמהלך מלחמת העצמאות שימש המבנה כבית מחסה לילדי קיבוץ גברעם, שפונו מבתיהם למקום בטוח. לאחר מכן אכלס משרדי ממשלה שונים. מתישהו בסוף שנות ה-50 ננטש הבניין, ועמד בשממונו כ-60 שנה.

             

            גלגול רביעי: כמעט בית דירות

             

            עוד לפני שרכשו אותו בעליו הנוכחיים התבצעו במבנה הרעוע פעולות חיזוק והצלה (בידי ''אמנון בר-אור אדריכלים''), ועם רכישתו ב-2009 התכוונו היזמים להפכו לבית דירות. "מלון ירושלים היה הרוס לגמרי כשנכנסנו", מספר אבי זק, מבעלי המלון. "לחלקו האחורי של הבניין לא היה גג רעפים, ומהמרתף היה אפשר לראות את השמיים דרך שלוש הקומות".

             

            המראה ממרפסת הגג, אל דרום העיר המתחדש (צילום: אסף פינצ'וק)
              המראה ממרפסת הגג, אל דרום העיר המתחדש(צילום: אסף פינצ'וק)

               

              בשלב הראשון הושלמו עבודות השימור והשחזור של החזיתות והוחלפו הדלתות והחלונות, וב-2012 קיבל הבניין היתר למגורים. אבל אז החליטו הבעלים להשיבו לייעודו המקורי כבית מלון. ב- 2016 קיבלו היתר בניית מלון עבורו ועבור בית נורטון הסמוך.

               

              גלגול חמישי: מלון בוטיק

               

              בשנתיים שחלפו מאז הושלמו עבודות הפנים והחוץ, שכללו שימור, שיחזור ושיפוץ מאסיבי של שני המבנים. עיקר העבודה התמקדה במבנה האבן, שהחללים הציבוריים שלו הוגדרו לשימור מחמיר. על עבודות השימור הופקד האדריכל נאור מימר, ואת הביצוע הובילו שני רסטורטורים - שי פרקש ואלי שאלתיאל מ''סטודיו תכלת''.

               

              "במהלך עריכת תיק התיעוד שנעשה למלון", מספר זק, "נמצאו אוצרות של ממש. היה ידוע שמאחורי שכבות הצבע יש ציורים היסטוריים, ובמהלך השחזור הקירות נחשפו בעדינות, עד לגילוי השכבה המקורית המצוירת".

               

              שחזור ציורי הקיר המקוריים. מוטיבים של פרחים (צילום: סיון אסקיו)
                שחזור ציורי הקיר המקוריים. מוטיבים של פרחים(צילום: סיון אסקיו)

                 

                "הקירות נחשפו בעדינות, עד לגילוי השכבה המקורית המצוירת" (צילום: סיון אסקיו)
                  "הקירות נחשפו בעדינות, עד לגילוי השכבה המקורית המצוירת"(צילום: סיון אסקיו)
                    

                  חצר שהיא מרפסת בצד הבניין (צילום: אסף פינצ'וק)
                    חצר שהיא מרפסת בצד הבניין(צילום: אסף פינצ'וק)

                     

                    המלון המחודש מורכב משני מבנים שמחוברים ביניהם בגרם מדרגות. במבנה הקדמי יש קומת כניסה, שתי קומות חדרים, מרתף גדול וקומת גג חדשה. במבנה האחורי שלוש קומות חדרים, וקומת גג משוחזרת מעץ. בסך הכל כולל המלון 36 חדרים.

                     

                    קומת הגג המשוחזרת צופה אל הים (צילום: אסף פינצ'וק)
                      קומת הגג המשוחזרת צופה אל הים(צילום: אסף פינצ'וק)

                       

                      הבניין יושב בקו אפס (ללא חצר) על הרחוב, שממנו מובילות חמש מדרגות למרפסת קדמית צרה.

                       

                      ישן וחדש במובלעת הקטנה שנקראת המושבה האמריקאית (צילום: אסף פינצ'וק)
                        ישן וחדש במובלעת הקטנה שנקראת המושבה האמריקאית(צילום: אסף פינצ'וק)
                         

                         

                        חזית המלון המשוחזרת בולטת ברחוב הצר, מעוצבת בסגנון קולוניאליסטי ומציגה את הפרטים הטיפוסיים למבני ציבור מתקופת הקמתו של המלון המקורי: לבני חרס, טיח צבעוני, חלונות ותריסי עץ, ופתחים מקושתים (ישרים בקומה העליונה) המובילים למרפסות תלויות וממוסגרות במעקות ברזל ועיטורי עץ. בראשה כותרת היקפית עם גמלון קטן.

                         

                        מרפסות עץ תלויות עם מעקות ברזל מעוטרים (צילום: אסף פינצ'וק)
                          מרפסות עץ תלויות עם מעקות ברזל מעוטרים(צילום: אסף פינצ'וק)

                           

                          חזיתות הצד של המבנה שטוחות, ויש בהן חלונות מקושתים וריבועיים בגדלים שונים. מאחורי הבניין חצר פנימית מרוצפת אבן, הגובלת במבנים שכנים שמצלים עליה (אחד מהם הוא פרויקט המגורים הגדול, החדש יחסית, שתיכננו בר אוריין אדריכלים).

                           

                          חוויית אירוח בניחוח אריסטוקרטי

                           

                          על התכנון הפנים של המלון אחראי האדריכל ארי שאלתיאל, שביקש ליצור תחושה אריסטוקרטית, על פי חזון הבעלים. "מה שהיה כאן", אומר שאלתיאל, "מאוד דומיננטי. היה צריך להתחבר אליו ולהמשיך ממנו. נשארנו בצבעוניות שהוכתבה על ידי השימור, ולא ניסינו להתחרות בציורי הקיר והעושר הקיים. בניגוד למלונות שמנסים להמציא את החוויה שלהם, כאן לא היה צריך לנסות לייצר אווירה יוקרתית מלאכותית, הכל כבר היה במעטפת של הבניין. לנו נשאר רק להדגיש את זה".

                           

                          קומת הקרקע, שהוגדרה לשימור מחמיר, הפכה ללובי הכניסה. האולם המלבני המפואר שוחזר בדייקנות על פי המקור: הוא מוקף פתחים מקושתים ובמרכזו שדרת עמודי ברזל שחופו בחומר דמוי אבן, שבו חופו גם במקור. ציורי הקיר, עם מוטיבים של צמחים, נחשפו והושלמו.

                           

                          הלובי שוחזר בדייקנות. על הרצפה אבן תורכית דמויית קררה (צילום: אסף פינצ'וק)
                            הלובי שוחזר בדייקנות. על הרצפה אבן תורכית דמויית קררה(צילום: אסף פינצ'וק)

                             

                            הרצפה כוסתה מחדש בדגם המקורי של אבן תורכית דמויית קררה. הקרניז ההיקפי המפוסל בתקרה נעשה מחדש בטכניקה מקורית, ובעיצובו היו מעורבים רסטורטורים מגרמניה וארצות הברית. שתי תוספות, בכל זאת, הכניס שאלתיאל בלובי: בר שיש גדול לאורך כל החלל, וגוף תאורה המשכי מברזל, שנראה כשטיח אוורירי, התלוי במנותק מהתקרה ומאיר כלפי מעלה.

                             

                            הריהוט בלובי נבחר בסגנון שתואם את תקופת הקמת המבנה והצבעוניות מבוססת על פלטה של חומים, התואמים את הקירות המצוירים. על אחד הקירות, תלויה, במיקום המקורי, רפרודוקציה של הציור "ירושלים", שצייר ב-1902 אורח במלון, האמן הגרמני גוסטב באוארנפיינד. גרם המדרגות הראשי, העשוי בטון, חוזק בקורות ברזל, ושני גרמי מדרגות נוספים מעץ שוחזרו עם מעקות עץ מפוסלים.

                             

                            גרם המדרגות המוביל לאגף האחורי לא היה תקני, ולכן נמצא לו פתרון מקורי: השלמה בזכוכית (צילום: אסף פינצ'וק)
                              גרם המדרגות המוביל לאגף האחורי לא היה תקני, ולכן נמצא לו פתרון מקורי: השלמה בזכוכית(צילום: אסף פינצ'וק)

                                

                              במרתף: חדר היין וחדר הבירה

                               

                              גרם המדרגות הראשי מוביל אל המרתף, ששימש כבית מרזח בתקופת הטמפלרים והבריטים. על קירותיו ציורי קיר מקוריים שציירו הטמפלרים, ומעט רישומים מאוחרים יותר, מתקופת האנגלים. הציורים הם אחד מהאלמנטים הבולטים ביותר בעיצוב הפנים המחודש. במרתף נמצאת כיום מסעדת המלון, עם שני חדרי אוכל פרטיים בעלי פתחים מקושתים, שנקראים חדר היין וחדר הבירה, בהתאמה לנושאי הציורים שנחשפו על קירותיהם. על פי תכתיבי השימור, הריצוף נעשה באריחי בטון אפורים, ועל הקירות חיפוי עץ כהה.

                               

                              שני חדרי אוכל פרטיים בקומת המרתף, שבה היה בתקופה המנדט בית מרזח (צילום: אדווה ברעם)
                                שני חדרי אוכל פרטיים בקומת המרתף, שבה היה בתקופה המנדט בית מרזח(צילום: אדווה ברעם)

                                 

                                הצבעים הוכתבו בשימור (צילום: אדווה ברעם)
                                  הצבעים הוכתבו בשימור(צילום: אדווה ברעם)

                                   

                                  ב''חדר הבירה''. השם נבחר בהתאם לציור הקיר שנחשף בו (צילום: סיון אסקיו)
                                    ב''חדר הבירה''. השם נבחר בהתאם לציור הקיר שנחשף בו(צילום: סיון אסקיו)

                                     

                                    במרכז הקומה חדר האוכל המרכזי המשמש לארוחות בוקר, ובשעות הערב הופך למסעדה. בר גדול משמש כבופה, ושולחנות האוכל העגולים ערוכים באלגנטיות עם מפה לבנה וכלי אוכל מחרסינה דקיקה מעוטרת. על התקרה הנמוכה חוזר "שטיח תאורה" מברזל.

                                     

                                    החדרים הגדולים חולקו לשניים

                                     

                                    אל קומות החדרים מובילים שני גרמי מדרגות צרים עם מעקות מפוסלים; ומסדרונות הצבועים בגוונים עדינים של ורוד פודרה ובורדו. הקומות מבוססות על החלוקה המקורית במבנה, אך חדרים גדולים חולקו לשניים, היכן שניתן היה. כך נוצר מגוון חדרים בגדלים וצורות שונות - מ-24 מטרים רבועים עד סוויטות של 60 מטרים רבועים.

                                     

                                    בחדרים עיצוב פנים מאופק (צילום: סיון אסקיו)
                                      בחדרים עיצוב פנים מאופק(צילום: סיון אסקיו)

                                       

                                      גב המיטה מאסיבי מעץ מפוסל, המנורות מרשת ברזל דקיקה (צילום: אסף פינצ'וק)
                                        גב המיטה מאסיבי מעץ מפוסל, המנורות מרשת ברזל דקיקה(צילום: אסף פינצ'וק)

                                         

                                        בקומות החדרים לא נדרש שימור מחמיר, אבל האדריכל בחר להמשיך את עיצוב הפנים המאופק יחסית, מבחינת חומרים וצבעים. חלק מהחדרים מרוצפים באבן לבנה וחלקם בפרקט כהה עם שטיח גדול. הם מרוהטים בארונות עץ לבנים עם פיתוחים, גב מיטה מאסיבי מעץ מפוסל ומנורות מרשת ברזל דקיקה. חדרי הרחצה חופו באבן קררה וקירות פסיפס בדוגמאות שחור-לבן; הכלים הסניטריים נבחרו בסגנון קלאסי מפואר - שולחנות כיור מאבן על בסיס נירוסטה, מראות ומנורות קיר תואמות מכרום מבריק.

                                         

                                        קירות פסיפס בשחור-לבן (צילום: סיון אסקיו)
                                          קירות פסיפס בשחור-לבן(צילום: סיון אסקיו)

                                           

                                          לחלקו הקדמי של המבנה נוספה בקומה הגג, בבנייה קלה, תוספת מלבנית עם מרפסת גג שפונה לרחוב אוארבך. מהמרפסת ניתן להשקיף על השכונה ההולכת ומתחדשת, או לתפוס את כיסא הגן הפינתי שממנו ניתן לצפות בשקיעה.

                                           

                                          בית העץ הפך לווילה דריסקו

                                           

                                          בית נורטון הסמוך, שהיווה עם הקמתו את שער הכניסה למושבה (בהיותו המבנה הראשון כלפי הבאים מכיוון דרך אילת), מתאפיין בתכנון פשוט: קומות ריבועיות, חזיתות סימטריות, בדומה לשאר מבני העץ במושבה האמריקאית. בשלב מאוחר יותר, בתקופת הטמפלרים, נוספו לו מרפסות עץ מקורות, בסגנון הבנייה האופייני להם.

                                           

                                          בשיפוץ הנוכחי עבר המבנה שימור חיצוני וחלוקה פנימית מחודשת, והפך ל''וילה דריסקו'' - מלון בן שלוש קומות ושישה חדרים. בקומת הקרקע נותרה מרפסת העץ ההיקפית, שפונה לפיאצה הפנימית של מתחם המגורים החדש הצמוד. המרפסת והפרגולה שופצו ונצבעו מחדש, וכך גם החלונות ותריסי העץ. בקומה שני חדרי אירוח עם סלון וחדר שינה, הפונים אל הפיאצה. שלושה חדרים נוספים מצויים בקומה הראשונה, וחדר נוסף בקומת הגג. החדרים בווילה עדיין לא נפתחו.

                                           

                                          יוקרה יקרה בדרום תל אביב (צילום: סיון אסקיו)
                                            יוקרה יקרה בדרום תל אביב(צילום: סיון אסקיו)

                                             

                                            • כמה: לילה באווירה קולוניאליסטית עולה בין 450 דולר (לחדר) ל-1,200 דולר (סוויטה). בחודשי ההרצה מובטחים 20% הנחה.

                                             

                                            ------------------------------------------------------------------------------------

                                            לחצו על התמונה לבניין המשרדים הכעור שהפך גם הוא למלון בוטיק:

                                             

                                            לחצו והציצו בפנים. כאן כבר אין משרדים אפורים (צילום: אסף פינצ׳וק)
                                            לחצו והציצו בפנים. כאן כבר אין משרדים אפורים (צילום: אסף פינצ׳וק)

                                             

                                             
                                            הצג:
                                            אזהרה:
                                            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד