ההתיישבות האובדת תצטופף: הצעה מתבקשת, שמושבניקים יתקשו לקבל

תערוכת הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה בויצו חיפה מציגה השנה מבחר עשיר של עבודות, המתפרשות – כמדי שנה - על מגוון תחומים, נושאים ומקומות ברחבי הארץ. אך שלא כמדי שנה, השנה יצאתי מעט מאוכזב. בעוד שבשנים קודמות ציינתי בהרחבה ובאהדה את איכות העבודות ואת רמת המחקר של התלמידים, מכלול העבודות השנה מציג עבודות ברמה בינונית, שבעיקר חסרות קנה מידה אנושי שאפיין את העבודות בשנים עברו.

כמעט כל העבודות הן מגה-סטרוקטורות מפלצתיות. לא משנה אם מדובר בקומפלקס ענקי בחדרה, בהצעה לבינוי לבדואים בדמות מבנה עגול ענקי, בבינוי עתידני באזור בתי הזיקוק בקריות, או בבינוי משתרע, חומתי וענקי בנצרת עילית. אילו היינו עדיין בשנות השבעים, אלה היו עבודות מצטיינות; 40 שנה אחר כך, ישראל זקוקה יותר מתמיד להתערבות בתוך מרחבים קיימים, וב-ע-ד-י-נ-ו-ת.

בתוך כל פסטיבל הראווה הזה, עבודה אחת נעשתה בעדינות, ברגישות, באכפתיות, ומתוך רצון אמיתי להיטיב עם מקום ואנשיו. היא שורטטה ידנית בעט שחור, ללא הדמיה מפונפנת ובומבסטית, רק באיור רגיש. הסטודנט הוא נמרוד גרף (33), יליד ותושב מושב תל עדשים בעמק יזרעאל, שהציע דרך יפה ועדינה לטפל במושב שמשנה את פניו.

במקום הדמיות מפונפנות, יש כאן עבודת גמר אישית באיורים עדינים(רישום: נמרוד גרף)

(צילום: נמרוד גרף)

לא עוד וילות פרטיות בלבד, אלא מענה לצורך בדיור(צילום: נמרוד גרף)

נשארו פחות מעשרה חקלאים במושב

לעבודתו הוא קרא "ההתיישבות האובדת", והכותרת מדברת בעד עצמה. "אבא שלי הוא מהחקלאים האחרונים שנשארו במושב", מספר גרף, שידיו מכירות היטב את גידולי הפטרוזיליה, הנענע, הסלרי והצנונית מהתקופות שבהן עזר עם אחיו לאביהם. "מתוך 74 נחלות נשארו רק כשבעה חקלאים, עוד חמישה רפתנים, וכל השאר עובדים בחוץ או משכירים דירות לסטודנטים ממכללת עמק יזרעאל".

גרף הבין שהמושב עובר לענף גידולי הנדל"ן. מחסנים חקלאיים ולולים הופכים למבנים לעסקים ולדירות סטודנטים. "חקלאות בקנה מידה קטן של מושב לא משתלמת היום", הוא אומר. "המיכון החקלאי, המדיניות הממשלתית של ייבוא זול להורדת מחירים, המים היקרים - כל אלה גרמו לירידת ערך החקלאות. אבא שלי החליט שבקיץ הוא לא עושה חקלאות, כי הוא מפסיד, אז הוא עובד רק בחורף. לאנשים יש מלא מקום ומבנים, אז סגרו בקירות והתחילו להשכיר. זה היה לא חוקי, אבל המועצה הסדירה את זה, כי גם לה יש אינטרס שמקום שהיה נטוש יהיה פעיל וישלם מסים וארנונה. אבל זה חוטא לחקלאות".

איך זה שגם בתל עדשים, כמו במושבים אחרים, מבני ציבור ותיקים ומרשימים עומדים נטושים?(צילום: נמרוד גרף)

הוא מציע להשמיש אותם לייעודים מעודכנים(צילום: נמרוד גרף)

ציפוף שאף מושב לא מכיר, וספק אם המושבניקים יסכימו לו(רישום: נמרוד גרף)

הקומות הגבוהות אלכסוניות, מה שמאפשר להשתמש בעליות הגג(רישום: נמרוד גרף)

עבודת הגמר שלו מנסה לנצל את הסיטואציה ולשלב בין ענף הנדל"ן במושב והדרישה לשטחים מבונים להשכרה ובנייה, לבין החקלאות המקורית שהייתה בסיס להקמת תל עדשים – לשמור על עקרונות מושב העובדים, ולהוסיף מוטיבים עירוניים שייצרו מודל חדש להתפתחות העתידית של מושבי העובדים.

יותר מהכפלת מספר יחידות הדיור

התוצאה משנה את פני המושב כפי שהכרנו אותם: הצפיפות גדלה, לכדי בניינים בני 3-4 קומות, עם גג משופע שמהדהד את מבני האחסנה והמשק הוותיקים מבלי להיראות כמו שיכון קופסתי. כך גם אפשר לנצל בצורה מעניינת יותר את החתך האלכסוני, אם זה לטובת אודיטוריום או לטובת חלל נוסף בעליית הגג.

גרף מוסיף 600 דירות עתידיות ל-400 יחידות הדיור הקיימות בתל עדשים (74 נחלות עם שלוש יחידות דיור לנחלה; הרחבה של 170 יחידות דיור שנבנתה בשנת 2000; ו-21 דירות של עובדי ציבור שנבנו במקור לאנשים לא חקלאיים ללא משק).

תל עדשים הוא אחד המושבים הוותיקים בישראל. גרעין של תנועת "השומר" הקים אותו ב-1913, וב-1924 תכנן האדריכל המהולל ריכרד קאופמן (שגם תכנן את העיגול המפורסם של נהלל, המושב הסמוך), תוכנית אליפטית סגורה שמעולם לא הושלמה. כחלק מהתוכנית ההיא הוצע בקצה החלק הפנימי של האליפסה סטריפ ארוך, כדוגמת הנחלות החקלאיות הארוכות, ששימש למבני ציבור כמו ממגורה, אסם וטחנת קמח - המוגדרים כיום לשימור בזכות ייחודם וערכי המורשת שלהם.

את המבנים הללו מבקש גרף להסב לשימושים חדשים - מרכז מבקרים, מרכז מורשת וספרייה קהילתית - ולצידם מוסיף מבני ציבור כמו גן ילדים, בית ספר ושימושים קהילתיים וחצי מסחריים כגון נגרייה קהילתית, מסחר זעיר, מספרה ומכון כושר.

למה מבני הציבור במושב שלך, וברוב הקיבוצים והמושבים, נטושים?

"שאלה טובה. האסם, למשל, נטוש כבר שנים, והוא מבנה לשימור נדיר שאין בכל ההתיישבות כמוהו. יש תוכניות שימור והיו כוונות לפתח בו בית קפה או מוזיאון לרפול (רפאל איתן, רמטכ"ל ושר וגם נגר, שהיה חבר המושב, ד"ג), אבל שום דבר לא קרה. בנהלל, בית-העם סגור בבלוקים כבר 30 שנה. זה כנראה בעיקר עניין כלכלי, וגם פחד שמה שיעשו יהרוס את כל מה שהמבנה מייצג ושמאמינים בו".

השינוי שמציע גרף, כדי להגדיל את אוכלוסיית המושב ולהתאים אותו למציאות העכשווית, יכול גם לצמצם את היוממות הגבוהה של מושבניקים, שרובם עובדים היום מחוץ למושבים וזקוקים לרכב פרטי יום-יום, לפעמים גם כמה פעמים ביום – במקרה הזה, בעיקר בעפולה. גרף, אשתו וילדתם בת השנה מתגוררים ביחידת דיור בנחלת ההורים. הקרבה להורים עוזרת להם מאוד בטיפול בתינוקת וחוסכת להם כסף רב.

אתם מתכוונים להישאר שם?

"לא יודע. מבחינת הילדה, הכי נכון להישאר במושב, בטבע, בחינוך הטוב, אבל הבנתי שאם ארצה להתפתח - אצטרך לעבור למרכז. גם לעבודה של אשתי נצטרך. אלא אם כן יבנו את הפרויקט, האוכלוסייה תגדל, יהיה עניין, ואז אולי נישאר".

נמרוד גרף. עדיין לא יודע אם יישאר במושב עם משפחתו(צילום: דקל גודוביץ)

מה אבא שלך אומר על פרויקט הגמר?

"אבא שלי עדיין לא מתחבר לכל זה. 'אתה עושה דברים דמיוניים', הוא אומר לי".