מי הבוס: בין הראש ללב

כל בוקר משננים הבודהיסטים את סוטרת הלב האומרת בערך כך: "ריקות היא צורה וצורה היא ריקות", ממשיכים ב"דבר אין להשיג", ומסיימים ב: "הולך, הולך, הולך מעבר, הולך לגמרי מעבר.. הארה".

מי מהיהודים לא מכיר את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך" - וראה זה פלא הוגים בזה יומם ולילה, אך שום דבר מזה, במשך עידנים, לא נחווה ולא מיושם, וגם הארה אין.

עולם המטאפיסיקה הסינית, לרבות פנג שואי, רפואה סינית, אסטרולוגיה ועוד, מושתת על תפיסת הדאואיזם לחיים של הוויה ונוכחות.

במזרח ובמערב משנים ולומדים איך אנרגיה עובדת בבית, בגוף, במפות ניבוי, אך בעיקר איך היא לא עובדת. הם לומדים ולומדים ומייעצים בשליטה ובהתערבות, עוד שיטה ועוד נוסחה, בלי לחוות את מה שחשוב באמת - שלא באמת ניתן לשלוט על דבר כלשהו.

נסו לשלוט על אוויר, על אנרגיה, על מישהו ועל משהו - ככל שננסה לשלוט על אנרגיה סופנו המר יהיה שנתרוקן מתוסכלים ממאבקים.

השאלה היא לא איך אנרגיה עובדת, אלא כיצד אנרגיה משרתת אותנו? בספרו "קולות האדמה" (מסינית: יואל הופמן, פרק 27) כותב צ'ואנג טסה: "וכי יש לנו פנאי לשלוט בעולם?"

ספר נכתב לפני 2,300 שנה ומאז שום דבר מזה לא השתנה. הסתבר שהסינים הקדמונים הכירו איך אנרגיה זורמת באין שליטה, בהרמוניה בקלות ובפשטות בביתנו ובחיינו, אך מרוב שנאבקנו לא הקשבנו. המילים ששיננו יצאו מהפה ונחסמו במיינד ובאגו, ומעולם לא נכנסו ללב ולא נחוו בהרמוניה, אלא על ידי בודדים.

ועוד כתוב: "להניח לעולם, לעזוב אותו לנפשו – על כך שמעתי.

לשלוט בעולם – על כך לא שמעתי.

הנח לו לעולם... עזוב אותו לנפשו, שאם לא כן ישחת טבעו...

איש המעלה המוצא את עצמו בכורח הנסיבות נאלץ לשלוט בעולם, מוטב שלא יעשה דבר.

כל זמן שהוא שרוי באפס מעשה, נאמנים כל הדברים לטבעם ובשלווה נוהגים הם

על פי מזגם שלהם".

שרונה פומס , פנג שואי