שש שנים של נסיעות מדי יום על קו תל אביב-געש הגיעו לסיומן לפני שמונה חודשים, כשמעצבת האופנה מאיה נגרי ובן זוגה, האמן אור זייד, החליטו להעביר את מקום מגוריהם מצפון תל אביב לקיבוץ געש, מרחק בוהן מקו הים ושמורת הטבע הסמוכה. הסיבה לנסיעות הבלתי פוסקות היה בית החינוך "א.ד.ם וסביבה", בו לומדים הבת עלמה שעלתה השנה לכיתה ג' והבן אדם, שנכנס השנה לכיתה א'. עם לידת אסיה בת החצי שנה, החליטו השניים לעזוב את חיי הכרך לטובת חיי קיבוץ. "הבנו שעושים את זה עכשיו והקמנו בית מחדש", משתפת נגרי, "הללויה, אין יותר נסיעות על כביש החוף מדי בוקר".
"עכשיו אנחנו נהנים להתחיל ולסיים את היום בחצר האחורית", מוסיף זייד, "לתכנן את הבוקר, להשלים פערים". בקרוב צפויה נגרי להעביר לאזור גם את הסטודיו הנמצא כעת בנתניה, כך שכל פעילות המותג תתקיים ברדיוס אחד.
שכונת היוקרה צוקי ארסוף שאליה עברו, נבנתה כשכונת הרחבה המחוברת לצדו הדרומי של הקיבוץ, לאחר שזה מכר את השטח ליזמים פרטיים בעקבות חובות שאליהם נקלע. ביקור ברחוב ההולנדי המחבר בין הבתים חושף כי השכונה טרם אוכלסה במלואה. "היה לי חלום לגור בקיבוץ הרבה שנים", אומרת נגרי, "וחיכינו לרגע המתאים לעבור אליו מדירה בתל אביב". המעבר לא מקנה חברות בקיבוץ אלא תושבות, שמאפשרת לדיירים החדשים ליהנות ממערכת החינוך, הדואר, הכלבו, אירועי הקיבוץ וכדומה. "אנחנו מברכים על ההווי הקיבוצי מדי בוקר, כשאנחנו יוצאים מהבית לבית הספר המדהים ולנוף עוצר הנשימה שיש לנו", היא אומרת.
החלום שלך היה לגור בקיבוץ געש ספציפית, או שהתלבטתם בין כמה קיבוצים?
"רצינו את געש כי הוא במרחק של רבע שעה מתל אביב, וזה החוף היחיד בין נתניה להרצליה עם סוכת מציל. יש כאן גם שמורת טבע, ובכלל, יש לי משיכה לאזור הזה. הסטודיו הראשון שלי לפני 15 שנה היה כאן ברשפון, ואני מאמינה שלגדל ילדים בטבע יאפשר להם לחוות חוויות אחרות, של הרבה טבע והרבה פשטות".
את מתלבשת אחרת מאז שהפכת ל"קיבוצניקית"?
"הזמנתי עכשיו את כל סנדלי השורש השחורים שיש. זה נוח, ובמהות שלי אני הכי אוהבת ללבוש ג'ינס וטי שירט. בקיבוץ יש חופש להתלבש".
ביתה החדש של נגרי אינו בית קיבוץ טיפוסי, אלא בית מודרני ואופנתי שנראה כאילו נשלף מתוך קטלוג של מגזין עיצוב. בדומה לאופנה שהיא מעצבת בקווים אלגנטיים עם נגיעות בוהמייניות, עיצבה נגרי את ביתה בסגנון מינימליסטי ופרקטי המשלב עבודות אמנות שפוגשות את המבקר בין חללי הבית, כפי שתוכלו להתרשם בסיור הווידאו בראש הכתבה. לצד עבודות של אמנים ותיקים ומוערכים כמו יעקב דורצ'ין ורפי לביא המנוח, מוצבות יצירות של אמנים עכשוויים, ובהם צילום של נועה יפה, זוג עבודות של חן שיש התלויות מעל הספה, ושתי עבודות של זייד הניצבות בסלון.
הנכס: בית פרטי בן שלושה מפלסים וחמישה חדרים, בשטח בנוי של 200 מ"ר על שטח של כ-300 מ"ר.
השכונה: צוקי ארסוף, קיבוץ געש.
הדיירים: מאיה נגרי, 41, אור זייד, 37, והילדים עלמה, 8, אדם, 6, ואסיה, שישה חודשים.
ותק בדירה: "שמונה חודשים. עברנו מתל אביב חודשיים לפני שאסיה נולדה".
מי עיצב את הבית?
"את המתחם ואת הבתים עיצב אילן פיבקו. זאת הרחבה של הקיבוץ, ולכן הבתים צריכים להיות קרובים אחד לשני, ולכולם יציאה קדמית שממשיכה את הצביון הקיבוצי".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית?
"המינימום שאפשר, ואנחנו משתדלים להמשיך את הכוונה הזאת שלנו בעתיד. בחרנו לעצב את חדר הילדים בפשטות עם מיטה, ארון וספרייה; והסלון מינימלי ולא עמוס מדי. רוב הריהוט והעבודות עוברים איתנו מבית לבית ומקבלים חיים חדשים בחלל".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית?
"אני מאמינה שמי שנכנס לבית יכול לחבר אותו לבגדים שאני מעצבת. יש בו את החיבור לאמנות ישראלית, אסתטיקה אלגנטית וקווים נקיים, שיש גם בעיצוב שלי. הילדים קיבלו למטה את הפינה שלהם, שעוצבה לפי טעמם ללא התערבות שלנו".
מה את לובשת כשאת בבית?
"את אחד משפע החלוקים שיש לי, כמו החלוק המנומר מהקולקציה החדשה שלי".
מה הפינה האהובה עלייך בבית?
"חדר השינה תמיד יהיה המקום המועדף עליי, כי שם המיטה ויש שם את אור".
ואיפה את נוהגת להירגע בבית?
"בחצר האחורית, עם קול הממטרות בשדה שממול ושאגות התנים".
איפה את שותה את הקפה שלך בבוקר?
"בחצר האחורית. אור ואני נהנים לפזר את הילדים במסגרות ולחזור הביתה לשתות את הקפה יחד".
עד כמה הבית משקף את אישיותך?
"מאוד: מהחלל הגבוה, הספייס הרחב, והאסתטיקה האלגנטית שמחוברת אליי, ומצד שני – גם החיבור השורשי לטבע. אני חושבת שבסך הכול הבית קצת אחר וייחודי".
האם יש לך חדר ארונות?
"יש לי חדר ארונות קטן. זה יותר נוח מארון".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר, כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה?
"אני אוהבת להשקיע באופנה ולרכוש פריטי לבוש ואביזרים של מותגים, כי אני מרגישה את האיכות שלהם. לאחרונה גם גיליתי את האונליין. אני אוהבת להשקיע ב'פיסים' מיוחדים לארון וגם לבית. אני לא מהבזבזניות האובססיביות, אבל אם קונה – קונה טוב. ככה לימדו אותי: תקני, אבל תקני טוב".
