חשבון הנפש שלי: מבקשת סליחה מעצמי על כך שאני עדיין לא נוהגת

עברו שנים מאז שאביה אמר עליה ש"לעולם-לעולם-לעולם אסור לתת לה לנהוג", אך זה עדיין מנהל אותה. ענת לב אדלר מבקשת כמה סליחות חשובות מעצמה

ענת לב אדלרפורסם: 16.09.18 07:38
הידיים לא על ההגה אלא על המצלמה. עדיין בצד הלא נכון של האמברקס. היתרון: אפשר לדפוק סלפי בדרך להרצאה
הידיים לא על ההגה אלא על המצלמה. עדיין בצד הלא נכון של האמברקס. היתרון: אפשר לדפוק סלפי בדרך להרצאה

את יום הכיפורים הזה אני רוצה לנצל גם כדי לבקש סליחה מעצמי, ובעניינים שקשורים ביני וביני.

 

כן, נכון שבמקור ובמקורות מהותו של היום הוא כפרת עוונות שבין האדם והמקום ושבין האדם וחברו, אבל כיוון שהגעתי כבר לשלב בחיים שבו אני מבינה שאם אני רוצה לעבור בשלום את המסע הזה אני חייבת להיות החברה הכי טובה של עצמי, הרי שגם בינינו מוטב שתשכון המחילה. אז בואו יחד איתי, לכרוע על חוף הסליחה - כמילותיה של המשוררת האהובה לאה גולדברג, שתמיד יודעת לנסח את מה שאני מרגישה.

 

רשימת הסליחות שאני מבקשת מעצמי, וביני לביני

  • סליחה מעצמי הבוגרת על כך שלפעמים אני עדיין מאפשרת לילדה הפנימית לנהל אותנו ולכן אני נבהלת או מוותרת, במקומות בהם מזמן הייתי צריכה לנהוג אחרת.

 

  • סליחה על זה שאני עדיין לא נוהגת, רק מפני שבגיל 18, כשחזרתי מנסיעת מבחן עם אבא שלי, הוא אמר ש"לעולם לעולם לעולם אסור לתת לי לנהוג". סליחה שהמשפט הזה עדיין מנהל את היחסים שלי עם הגז והברקס, ושעדיין לא היה לי מספיק דחוף למצוא את האומץ להשתנות.

 

  • סליחה על כך שאני דוחה הגשמה של דברים שאני מאוד מאוד רוצה, בגלל החשש לשמוט דברים אחרים (למשל, הרצון להתמסר לגמרי לגמרי לכתיבה ולעולמות התוכן הנובעים ממנה, והידיעה שמה שמפריד בינינו זו העובדה שיש לי גם משרה קבועה ואהובה שאני צריכה למלא).

 

 

לטורים הקודמים של ענת:

    

  • סליחה על שלא תמיד יש לי זמן להקשיב לעצמי ושאני דוהרת על המסלול המהיר ולא יורדת מספיק לשבילים הצדדיים (אם כי אני מרגישה בגוף שזה מתחיל להשתנות).

 

  • סליחה מהנפש שלי ומהשכל שלי על כך שאני מבזבזת יותר מדי זמן ברשתות החברתיות (אם מישהו מכיר קורס גמילה – זה הזמן להמליץ).

 

  • סליחה מהגוף שלי ומהרופא שלי (היי, ד"ר רייס) על כך שאני ממשיכה לאכול מאכלים מתוקים, למרות שאני כבר יודעת שהאויב הכי גדול בעולם הוא הסוכר (אחרי החגים זה עוד מעט, אולי שוב אתחיל דיאטה).

 

  • סליחה מהגוף שלי שאני לא עושה ספורט אירובי (ואיזה מזל שאני לפחות עולה ברגל בכל יום 4 קומות), וסליחה על כל הפעמים בהן תכננתי לקום בבוקר ולסחוט למענו מיץ עלים מנטרל רעלים ובסוף זה שוב נגמר בכוס תה שחור עם חצי כפית סוכר.

 

  • סליחה מהשיער שלי על כל הפֶנים שאני מעבירה אותו (אבל היי, אני לא צובעת!) וסליחה מהציפורניים שלי על שגרה חונקת של לק-ג'ל (לא כולל הפסקות נשימה יזומות פה ושם).

 

  • סליחה מהנפש שלי על כך שאני לא עושה מספיק דמיון מודרך, שזה הדבר שהכי מרגיע אותי בעולם (הערה לעצמי: מיד להכניס לרשימת ההחלטות לשנה החדשה).

 

  • סליחה מכל החברים שלי שאין לי זמן לפגוש אותם בתדירות שאנחנו רוצים. זו באמת עבירה משמעותית שאין עליה סליחה.

 

  • סליחה מהילדים שלי על כך שאני נדבקת אליהם בנשיקות ובחיבוקים גם ליד החברים שלהם וממש לא מעניין אותי מה הם חושבים.

 

  • סליחה מכל הלילות שהיה בהם פוטנציאל להפוך למאורות אהבה, אבל הפכו לבסוף לערי מקלט של שינה עמוקה (היי, נשבעת, זה ההורמונים, זה לא אני).

 

  • סליחה מכל הספרים המעולים – כולל קלאסיקות שהבטחתי לחזור אליהם - שאני לא מספיקה להפוך בהם אפילו דף ונרדמת או נגררת לטלפון במהירות עצובה.

 

  • סליחה מכל הספרים שאני שומטת אחרי 30 או 40 עמודים כי אני פשוט לא מסוגלת להמשיך לקרוא ספר שלא תופס אותי בגרון רק מפני שהתחלתי.

 

  • סליחה מכל רוכבי האופניים החשמליים בתל אביב שאני מקללת בגרון ניחר בכל פעם שהם חולפים על פני כמו רוח (לכם לפחות מגיע, ונו כבר, שיוציאו אתכם מחוץ לחוק).

 

  • סליחה מהנעליים שלי על כך שעברה עוד שנה ולא מצאתי לכן סידור ייצוגי הולם למעמדכן כמי שנושאות אותי ממקום למקום, ולכן אתן עדיין מונחות סתם כך על הרצפה מתחת לארון.

 

  • סליחה מהאורחים שמגיעים אלינו הביתה ולא מבינים מדוע המגבות קשות (לפני עשור ויתרתי על מרכך הכביסה כי למדתי שהוא אחד החומרים שמתפרקים הכי לאט ונותרים בבטן האדמה).

 

  • סליחה מכל הסדרות שאני לא רואה בטלוויזיה. סליחה מהטלוויזיה שאני לא רואה אותה ממטר.

 

  • סליחה על כל הימים שעברו בחיי בלי שהייתי בהם בים, למרות שהוא עשר דקות מהבית שלי, ובאותה הנשימה, סליחה על כל השנים שבהן אני גרה בעיר הכי כייפית בעולם, אבל בעצם מוותרת על החיים בטבע שאני כל כך רוצה לחוות (ע"ע עבודה, ע"ע לא נוהגת).

 

  • וסליחה גם מאותה נערה מתבגרת ששנאה את התלתלים שלה, שלא האמינה שהיא ראויה מספיק, שהייתה ספונה בחדרה קוראת בלי סוף, כותבת שירי בוסר וחולמת על אהבה גדולה מהחיים. סליחה שלקח לי יותר מדי זמן להאמין בך ותודה שהרבה מאוד בזכותך אני היום.

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ענת לב-אדלר, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מפרסמת מחברות השראה לנשים ומעבירה סדרת הרצאות אמצע החיים לנשים.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אמא, כותבת, נשואה, עובדת, אוהבת, מגדלת, מג'נגלת, ממהרת. לא מתחרטת, לא משתעממת, לא מזריקה, לא צובעת (בינתיים), לא יוצאת מהבית לא מאופרת. מרצה וסופרת, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מפרסמת את "מחברות אותך לעצמך" - מחברות השראה, יומני תוכן וקלפי השראה לנשים. מרצה על שינוי באמצע החיים.