שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      למה פיקה לא יורד לספסל?
      לברצלונה יש בעיה רצינית בהגנה, ולא ברור למה דווקא הבלם הוותיק, שנמצא בכושר גרוע מאוד, הוא זה שמקבל מקום קבוע בהרכב

      מבחינה התקפית ברצלונה פתחה את העונה מצוין – רביעיות מול איינדהובן וטוטנהאם בטורניר האיכותי בעולם, ליגת האלופות – ושמינייה ענקית בליגה. אמנם היא הגיעה מול העולה החדשה והאלמונית ווסקה, אבל כמו שהבנו מריאל בעונה שעברה ובארסה העונה – גם את הקטנות צריך לדעת לנצח. ההתקפה זורמת, השחקנים מחזיקים בכדור ומניעים אותו באופן נהדר. כמה דריבלים פה, מסירות גאוניות שם, וברצלונה כבר כבשה העונה עשרים ושישה שערים בתשעת משחקיה בליגה ובליגת האלופות. אף קבוצה לא כבשה העונה יותר שערים ממנה בכל מפעל, ושיתופי הפעולה בין מסי לסוארס לדמבלה לקוטיניו לראקיטיץ' ולג'ורדי אלבה מרהיבים והופכים את הכדורגל של בארסה ליפה מאוד.

       

      עד כה זה נשמע מבטיח. עד כה זה נשמע מושלם. אך לברצלונה יש שתי בעיות מרכזיות – התלות במסי וההגנה. את הבצורת של סוארס אני לא מחשיב כבעיה

      מרכזית, משום שגם בשנה שעברה הוא פתח את העונה רע והמשיך מעולה. הוא צריך את הזמן שלו, להבקיע כמה גולים ואחרי זה הוא יתפוצץ. אך בואו נתחיל עם הבעיה הראשונה – התלות במסי. כששחקן כמוהו משחק אצלך, יש הרבה הגיון בלסמוך עליו שיביא מספרים. השחקן הטוב בעולם כיום מככב כל משחק מחדש. גם אם הוא לא רץ ואפילו כמעט עומד חלק מהזמן, כשהוא רץ אין אף שחקן בעולם שיכול לעצור אותו. ואם הוא עושה זאת בעבירה – מסי יכבוש מהכדור החופשי.

       

      דה מרקוס ו-וויליאמס חוגגים, פיקה מאוכזב (צילום: getty images)
      דה מרקוס ו-וויליאמס חוגגים, פיקה מאוכזב(צילום: getty images)

       

      אבל מצד שני, בקבוצה כמו ברצלונה, כזו שמועמדת כל שנה לזכייה בליגת האלופות, אלופת הליגה הטובה בתבל ובעלת תקציב ענק, תלות בשחקן מסוים היא דבר לא נחוץ. כשסביב מסי משחקים סוארס, דמבלה, קוטיניו, ראקיטיץ', אלבה, סמדו, וידאל ורוברטו – כל אחד סופרסטאר בפני עצמו – הוא לא צריך לשאת הכל על כתפיו, או רגליו במקרה הזה. בעיקר כשדפוס כל כך דומה חוזר על עצמו מדי עונה – פתיחה נהדרת של מסי, הוא כובש בקצב אדיר ומחורר רשתות, אבל לקראת סוף העונה יכולתו יורדת. הסיבה פשוטה מאוד – עייפות. בעיקר כשהוא כבר חגג השנה שלושים ואחת. אף אחד לא יכול לשחק פעם-פעמיים בשבוע תשעים דקות ברמות גבוהות ולהישאר ביכולת פנומנלית במשך שנה שלמה. כאמור, סובבים אותו כוכבי על שבמו רגליהם יכולים לייצר שערים לבד, חלקים דריבליסטים נהדרים, חלקם מגנים מהירים עם כדורי רוחב טובים, וחלקם משחררים מסירות גאוניות ברמה הגבוהה ביותר מדי משחק. אז למה כשמסי יושב חמישים דקות על הספסל ההתקפה נתקעת והקבוצה נקלעת לפיגור במשחק בית מול קבוצה שמדורגת ארבעה עשר מקומות מתחתיה?

       

      ואלוורדה רצה לעשות רוטציות, סוף סוף כשיש לו סגל מספיק עמוק, עם עוד שני קשרים ובלם שיכולים לעזור לו לשנות מערכים. הוא גם עשה זאת – ובצדק. אבל כשהגיע תורו של מסי לצאת זה לא נגמר טוב. כשהוא נכנס הוא בישל למוניר שער שוויון דרמטי והציל את ברצלונה מהפסד מול בילבאו. אם בארסה רוצה להשיב את הגביע עם האוזניים הגדולות לקאמפ נואו היא תצטרך להתנער מהתלות בפרעוש.

       

      וההגנה. אוי ההגנה. לפני שאומטיטי הגיע היא הייתה קטסטרופלית. מסצ'ראנו, עם כל הכבוד, הוא לא בלם, וכשהוא שיחק ליד פיקה זה בכלל נוראי. הסיבה – שני בלמים איטיים במיוחד מפרידים בין חלוצי היריבה לשער. אחר כך הגיע אומטיטי. אולי הרכש שהכי עזר לברצלונה בשנים האחרונות. הכל הסתדר ובעונה שעברה הקטלאנים ספגו שלושים וחמישה שערים בלבד בליגה ובליגת האלופות. אך השנה, במהלך הרוטציות, אומטיטי סופסל ועכשיו הוא גם נפצע. בשביל מקרים כאלה הגיע לקאמפ נואו קלמון לנגלה, אבל אז השופט המציא בשבילו כרטיס אדום.

       

      אבל זה היה כבר מזמן – מאז שוחקו עוד שני משחקים. אז מה הבעיה? מה הסיבה שבארסה ספגה כבר מספר דו-ספרתי של שערים בתשעה משחקים העונה? הסיבה היא כמובן פיקה. הוא איטי מאוד והוא כבר פחות מרוכז. יש לו הרבה עיסוקים גם מחוץ למגרש , וכנראה הם מהווים את הסיבה לירידה ביכולת והאשמה הישירה במספר שערים שספגה בארסה. אני אישית לא מבין למה ואלוורדה לא סיפסל אותו במסגרת הרוטציות והניסויים, כי דווקא פיקה - אחד הגורמים המרכזיים למשבר בהגנה - הוא גם השחקן היחיד שהשלים את כל תשעים הדקות בכל המשחקים העונה. 

       

      ברצלונה עומדת בפני תקופה לא קלה. בשבעת השבועות הקרובים מצפים לה תשעה משחקים לא פשוטים – משחק חוץ בוולנסיה שבוע לפני שסביליה תתארח בקאמפ נואו, ולאחר מכן יגיעו לקאמפ נואו באותו שבוע גם אינטר וריאל מדריד. אחרי זה משחק חוץ יחסית פשוט מול ראיו וייקאנו, ואז טיסה לסן סירו למפגש נוסף מול אינטר. עוד משחק פשוט יחסית – בבית מול בטיס, ואז שני משחקי חוץ קשים מול אתלטיקו מדריד ואיינדהובן. במקום ואלוורדה הייתי נותן מנוחה לכוכבים במשחקים הפשוטים יותר ומשחק עם ההרכב הבא: טר שטגן, אלבה, ורמאלן, לנגלה, רוברטו, בוסקטס, וידאל, ארתור, מסי, סוארס ומלקום. במשחקים החשובים יותר הייתי משחק עם ההרכב הבא: טר שטגן, אלבה, פיקה, אומטיטי, סמדו, בוסקטס, ראקיטיץ', קוטיניו, מסי, סוארס ודמבלה.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים