שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    בעליית הגג, מול הגסטפו: הצלת יהודי דנמרק

    טובי נשארה אצל האם המאמצת והפכה לניצולה האחרונה בגילליי, אנה הוברחה לשבדיה, בנט שרד אחרי שעות ארוכות של הפלגה מורטת עצבים. סיפור ההצלה של יהודי דנמרק, המדינה שהתגייסה לעזור לאזרחיה בתקופה החשוכה ביותר

     

    אנה גרונר, אחת הניצולות בדנמרק    (צילום: הקונגרס היהודי העולמי)

    אנה גרונר, אחת הניצולות בדנמרק    (צילום: הקונגרס היהודי העולמי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    זה היה אחד הסיפורים המיוחדים ויוצאי הדופן בשואה. לא רק בודדים אלא כמעט מדינה שלמה התגייסה כדי להציל את האזרחים היהודים שלה במהלך מלחמת העולם השנייה. אבל לא תמיד זה הצליח: 86 יהודים שהתגוררו בעיירת הדייג גילליי בדנמרק הוסתרו בכנסיה המקומית, אבל הנאצים גילו אותם והם הועברו למחנה טרזינשטט. החודש, בנוכחות הנשיא ראובן ריבלין, התקיים באותה כנסיה טקס במלאת 75 שנה להצלת כ-7,000 היהודים שניצלו בזכות תושבי דנמרק שהבריחו אותם לשבדיה הנייטרלית.

     

    אולם הכנסייה גילליי בצפון-מזרח דנמרק היה מלא עד אפס מקום, והכמרים קיבלו את הקהל בלבוש כמורה מסורתי, בעליית הגג של הכנסייה הזו הוחבאו בספטמבר 1943, בעת שדנמרק הייתה תחת הכיבוש הנאצי, היהודים שחיו בגילליי והגרמנים רצו לקחת אותם למחנה טרזינשטט. כל תושבי העיירה התגייסו כדי להציל את היהודים, שהתחבאו בעליית הגג במשך 11 שעות כשהדייגים מביאים להם אוכל ושמיכות. ברחוב נשמעו צעקות חיילי הגסטפו הגרמני, ובסופו של דבר יהודי גילליי שהתחבאו בעליית הגג נתפסו. אולם, זה היה מקרה חריג, שכן מאותה עיירה הצליחו להבריח 2,000 מיהודי דנמרק לעיירה הוגאנס (Hoganas) שבשוודיה.

     

    מלבד הנשיא ריבלין השתתפו בטקס ראש ממשלת דנמרק לארס ראסמוסן, תושבי העיירה וחלק מהניצולים היהודים. הנשיא ריבלין הניח בכניסה לעיירה זר לזכר קורבנות השואה, כאשר מולו הפגינו קומץ מכחישי שואה שהניפו שלטים בנוסח "די לצביעות". אחת הנואמות באירוע הייתה טובי אודשולט (78) הניצולה האחרונה שחיה היום בגילליי. בזמן המלחמה הוריה נאלצו לברוח, היא נמסרה על ידי אמה לשכנים ונשארה איתם עד סוף המלחמה. כדי להציל את טובי, השכנים אימצו אותה והטבילו אותה לנצרות. בסוף המלחמה שבה האם כדי לקחת אותה, טובי הייתה בת חמש וביקשה להישאר עם הוריה המאמצים. האם, בקושי רב, הסכימה ועברה לקופנהגן. לימים, התנדב בנה של טובי בקיבוץ בארץ ונישא ליהודייה דנית.

    ההצלה של יהודי דנמרק  ()
    הכנסייה בגילליי שבה הוחבאו היהודים

    כנסייה בעיירה גילליי (צילום: הקונגרס היהודי העולמי)
    (צילום: הקונגרס היהודי העולמי)

    ההצלה של יהודי דנמרק  (צילום: שחר עזרן )
    עליית הגג בכנסיה שבה הסתתרו היהודים(צילום: שחר עזרן )

    ההצלה של יהודי דנמרק  (צילום: איתמר אייכנר)
    הטקס בכנסייה בגילליי. 2,000 יהודים הוברחו דרך העיירה(צילום: איתמר אייכנר)

    טובי אודשולט  וראובן ריבלין  (צילום: AFP)
    טובי אודשולט עם הנשיא ראובן ריבלין (צילום: AFP)

    "אחרי שכל היהודים ברחו אני נשארתי בבית של ההורים המאמצים שלי, דייג ואשתו, בגילליי", סיפרה אודשולט. "במשך 20 החודשים שלאחר מכן הייתי מסתכלת על האורות בחוף השוודי מהבית שלי בגילליי והייתי חושבת לעצמי: 'שם נמצאת אמי שלי. זה בטח גן עדן'. לאחר שנגמרה המלחמה, ביום אחד בחודש יוני, הגיעה לבית אישה. היא הייתה אמא שלי אבל לא זיהיתי אותה. לא רציתי לעזוב את הוריי החדשים ולחיות עם אמי הביולוגית, בסופו של דבר חזרתי לגילליי ושם גדלתי. ידעתי שיש לי אמא בקופנהגן אבל היא לא הייתה האמא שאהבתי. היא איבדה אותי".

     

    בחלוף השנים סיימה טובי את לימודיה בבית הספר בגילליי. כשהיתה בת 20 התנצרה ונישאה. "יש לנו שלושה בנים, שאחד מהם התגייר והתחתן עם אישה יהודייה. זו חוויה מאוד מעניינת עבורי להגיע לבית הכנסת עם משפחתי היהודית", סיפרה.

     

    התוכנית הנאצית והתפנית

    רקע היסטורי: באפריל 1940 נכבשה דנמרק על ידי גרמניה ובשנים הראשונות לכיבוש מצבם של יהודי דנמרק לא השתנה כמעט. בסוף אוגוסט 1943 פרץ משבר בין השלטונות הגרמנים לממשלה הדנית שלא הסכימה לתביעות החדשות של הגרמנים - אחת מהן הייתה שהיהודים ילכו עם טלאי צהוב. מלך דנמרק כריסטיאן העשירי הזהיר את הנאצים שאם יחייבו את היהודים ללכת עם טלאי צהוב, הוא יהיה הראשון שישים את הטלאי. העימות הזה גרם להתפטרות ממשלת דנמרק.

     

    אחרי התפטרות הממשלה, כוחות הכיבוש הגרמני תכננו לגרש את 7,800 יהודי דנמרק (6,000 מהם התגוררו בקופנהגן) לטרזינשטט. על פי התוכנית, ב-1 באוקטובר בשעה 22:00 בלילה (ערב ראש השנה) - יפשטו חיילי הגסטפו על בתי היהודים. שתי ספינות נוסעים גדולות יחכו בנמל קופנהגן וייקחו את היהודים לטרזינשטט. הנציג של היטלר היה בטוח בהצלחת המבצע לגירוש היהודים מדנמרק עד כדי כך שהקדים ושלח מברק להיטלר: "המטרה הושגה. דנמרק נקיה מיהודים!".

     

    אלא שכאן הייתה תפנית היסטורית: דיפלומט גרמני בקונסוליה הגרמנית בקופנהגן – גיאורג פרדיננד דקוויץ – שמע על תוכנית גירוש היהודים והחליט לסכל אותה. הוא טס לשטוקהולם לפגישה חשאית עם ראש ממשלת שוודיה וקיבל ממנו הבטחה: אם היהודים הדנים יגיעו לשוודיה הנייטרלית - הם יתקבלו כפליטים. תוך סיכון עצמי גדול, הדליף דוקוויץ את התוכנית ב-28 בספטמבר להאנס הדטופט – יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית. הדטופט העביר את המידע למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית, אשר קיבלו את האזהרה בערב ראש השנה,מהרב בבית הכנסת בקופנהגן. למשך יומיים, ירדו כל יהודי דנמרק למחתרת בעזרת העם הדני שהתגייס למבצע ההצלה. ביום שישי בערב, כאשר פשטו הגרמנים (אנשי גסטפו שהובאו מגרמניה) על בתי היהודים - הם מצאי את מרביתם ריקים.

    מכחישי שואה מפגינים ריבלין בדנמרק ()
    הנשיא ריבלין מניח זר בטקס הזיכרון בגילליי

    מכחישי שואה מפגינים ריבלין בדנמרק (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

     

    מכחישי שואה מפגינים ריבלין בדנמרק ()
    הפגנה של מכחישי שואה בדנמרק, במהלך הטקס

    פעולת ההצלה, שהחלה בצורה ספונטנית, הפכה למתוכננת והתפתחה לכדי התנגדות מאורגנת לגרמנים. בתוך שלושה שבועות בחודש אוקטובר 1943, הועברו 7,200 יהודים וכ-700 קרובי משפחתם הלא-יהודים לשוודיה. אך ההצלה לא הייתה מושלמת, הנאצים הצליחו לאתר 482 יהודים דנים שנתפסו בבתיהם משום שלא הצליחו להתחבא. עוד כ-200 יהודים נתפסו כשניסו להימלט לשוודיה דרך הים באופן ספונטני, כבר בלילה הראשון לפני האיסוף המאורגן.

     

    הרופאים והאחיות בבתי החולים בדנמרק היו אלה שתרמו הכי הרבה למבצע ההצלה. היהודים היו מגיעים בשעת קבלת הקהל, חלקם הוחבאו בחדרים בבתי החולים, חלקם אושפזו תחת שמות בדויים וכו', ומשם  הועברו באמבולנסים לחוף. פעמים רבות הרופאים והאחיות, כשהם מצוידים בנשק, ליוו בעצמם את היהודים עד שעלו על הסירות. היו ביניהם ששילמו את המחיר ונשלחו על כך למחנות הסגר.

     

    העזרה הדנית לא נגמרה בהברחת היהודים, שחלק מהם הגיעו בכל זאת למחנה טרזינשטט. הדנים שלחו משלחות למחנה כדי לבדוק את שלומם והיהודים הדנים בטרזינשטט קיבלו חבילות עם מזון ומכתבים.

     

    בקרב העם הדני שררה כמעט תמימות דעים שעליו להציל את היהודים. אחרי המלחמה אמרו אנשים שהצילו יהודים כי "עשו זאת מפני שהייתה זו חובתנו האנושית". ההתנהלות הזו של העם הדני נבעה בעיקר מהגישה הדמוקרטית ומכך שלא הייתה מסורת של אנטישמיות בדנמרק. על פי הערכת היסטוריונים שונים, 6,000 דנים מתושבי דנמרק אומנם התפקדו למפלגה הנאצית, אבל כ-20,000 הצטרפו לתנועת ההתנגדות הדנית שנאבקה בגרמנים.

     

    סיפור ההצלה של היהודים נמשך גם אחרי השואה. 90 אחוז מיהודי דנמרק ניצלו וכששבו לדנמרק בתום המלחמה גילו שרכושם נשמר - הדנים דאגו לו. זה הכישלון החמור ביותר של הגרמנים בפעולתם נגד יהודי אירופה וכאמור לא מדובר בסיפור הצלה שעשו יחידים, אלא עם שלם.

     

    הדייג מדנמרק טעה בניווט

    בנט מלכיאור (89) בנו של הרב מרקוס מלכיאור, היה בבית הכנסת בקופנהגן ביום שאבא שלו, שהיה אז רב הקהילה, הזהיר את היהודים מהצפוי להם. "אבא שלי סיפר לכולם מה עומד לקרות וביקש מכולם לא להיות בבית ביום שישי, ובעיקר להעביר את המסר בין כל היהודים. לא היה אז סמס וואטסאפ. אני זוכר את הימים המתוחים האלה. הייתי נער בן 14. שאלתי 'למה רוצים לעצור אותי. אני לא אשם באף פשע'?. אני זוכר שביום רביעי ברחנו לכפר קטן, שם כומר שהכיר את אבי החביא את משפחתי: הוריי וארבעת אחיי. אחרי 10 ימים אצל הכומר עלינו על סירת דייגים. הדייג שהבריח אותנו לא ידע לנווט, לא הגיע לשוודיה ואחרי שמונה שעות הפלגה חזר לחוף הדני. אם היינו יורדים מהסירה הגסטפו היו תופסים אותנו. הדייג המשיך בהפלגה ובסוף, אחרי 18 שעות מורטות עצבים, הגענו לחוף השוודי.

    ההצלה של יהודי דנמרק  (צילום: איתמר אייכנר)
    בנט מלכיאור. כמעט נתפסו על ידי הגסטאפו(צילום: איתמר אייכנר)

    בית הכנסת בקופנהגן (צילום: חיים צח/ לע
    הטקס בבית הכנסת הראשי בקופנהגן(צילום: חיים צח/ לע"מ )

    "זה היה נס. כמעט נגמר לו הדלק בסירה", שחזר מלכיאור. "היינו 19 אנשים על הסירה הקטנה והתפללנו להינצל. אמי הייתה הרה. כשהגענו לחוף השוודי קיבל את פנינו דייג שבדי שאמר לנו 'ברוכים הבאים' והגיש לנו עוגיות ותה. אני אסיר תודה לעם הדני שהציל את חיי היהודים, אך אני מודה שבלעדי גרמנים טובים לא היינו ניצלים". לימים הפך בנט מלכיאור לרב הראשי של דנמרק. בנו הבכור, הרב מיכאל מלכיאור, כיהן כשר וחבר כנסת בארץ וכרב הראשי של נורווגיה. נכדו של בנט, יאיר מלכיאור, משמש כיום כרב הראשי של דנמרק.

     

    אנה גרונר (92) הייתה בת 13 כשהוברחה מדנמרק לשוודיה. "אחי הקטן בן ה-4 שיחק בחצר והיה לו צעצוע יפה. הגיעו ילדים ואמרו לו שאם לא יתן להם את הצעצוע הם יזרקו אותו לנהר, וכך באמת עשו. למרבה המזל, אנשים שהיו שם קפצו למים, הצילו אותו והוא פונה לבית חולים לילדים. אבי הגיע לשם והרופא ראה שהילד נימול והוא יהודי ואמר שאנו צריכים לעזוב מיד כי הנאצים מחפשים אותנו. הרופא שאל את אבי כמה ילדים יש לו ואבי השיב שזה עתה נולדו לו תאומים. הרופא הציע מיד שייקח את התאומים ויגן עליהם עד סוף המלחמה. הוא שאל את אבי אם יש לו כסף ואבי אמר שאין לו עבודה. הדוקטור מיד שלף כמה אלפי קרונות ונתן לו, וגם מסר לו מספר טלפון של אנשים במחתרת".

    רונלד לאודר (צילום: שחר עזרן)
    רונלד לאודר בטקס בקופנהגן. "העם היהודי אסיר תודה"(צילום: שחר עזרן)

    מימין לשמאל דן רוזנברג, אנדרס פוג ראסמוסן, הנסיך פרדריק, ראובן ונחמה ריבלין  (צילום: חיים צח/ לע
    מימין: דן רוזנברג, אנדרס פוג ראסמוסן, הנסיך פרדריק, ראובן ונחמה ריבלין (צילום: חיים צח/ לע"מ )

    ההצלה של יהודי דנמרק  (צילום: שחר עזרן )
    (צילום: שחר עזרן )

    ההצלה של יהודי דנמרק  (צילום: הקונגרס  היהודי העולמי)
    אנה גרונר. "תודה לך דנמרק"(צילום: הקונגרס היהודי העולמי)

    גרונר משחזרת את המסע המפחיד לשבדיה: "בדרך לחוף אנשי המחתרת הורידו אותנו מהמונית ואמרו לנו לרוץ ביער כי רודפים אחרינו. חיכינו ביער ואז קראו לנו לחזור ועלינו לסירות הדייגים. אני זוכרת את המסע בים. היינו מפוחדים מאוד. פחדנו שהנאצים יתפסו את הסירה שלנו. כשהגענו לחוף השוודי פגשנו חייל. בהתחלה פחדנו שהוא נאצי אבל אז הוא אמר לנו: 'ברוכים הבאים לשוודיה' וידעתי שניצלנו. השבדים עמדו לאורך החוף, בוכים, וזרקו עלינו סוכריות. הם אמרו לנו: 'יום אחד אתם תחזרו הביתה'. כל כך הרבה אנשים היו מעורבים בלהציל אותנו. תודה לך שוודיה, תודה לך דנמרק שהצלתם אותנו". כיום אנה מתגוררת במאלמו בשוודיה ויש לה שבעה נכדים ו-12 נינים. בנה עומד לעלות לישראל והיא מאוד שמחה בשבילו.

     

    "דרש אומץ בלתי ייאמן"

    כמה שעות לאחר הטקס בכנסייה בגילליי התקיים בבית הכנסת המרכזי בקופנהגן הטקס המרכזי לציון הצלת יהודי דנמרק, בנוכחות יורש העצר הדני הנסיך פרדריק, ראש הממשלה ראסמוסן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונלד לאודר והנשיא ריבלין. בבית הכנסת הזה היה פיגוע טרור לפני שלוש שנים שבו נרצח המאבטח היהודי דן אוזן ז"ל ועוד חמישה שוטרים נפצעו. המבנה עבר שיפוץ יסודי והושק בטקס החגיגי.

     

    הנשיא ריבלין הדגיש את ייחודיות מעשה ההצלה יוצא הדופן לפני 75 שנים, והיחסים המיוחדים בין הקהילה היהודית הדנית לעם הדני: "מלחמת העולם השניה העמידה את היחסים הללו במבחן הקשה ביותר. אך כאן, בדנמרק, הסולידריות והאנושיות - גברו על החשכה. העם הדני סרב לעמוד מנגד, ורובה המוחלט של הקהילה היהודית הדנית ניצל. העם הדני עמד נגד הגזענות והאנטישמיות. הצלתה של הקהילה היהודית בדנמרק הביאה לידי ביטוי את המוסריות של העם הדני ואת תחושת אחדות הגורל עם אחיהם היהודים.

     

    "עלינו לזכור שמכונת ההרג הנאצית לא הייתה מצליחה ללא מצע שנאה עמוק ומושרש ליהודים ולמיעוטים נוספים ברחבי אירופה", הוסיף הנשיא: "אושוויץ היה מימוש סופי של שנים ארוכות של אנטישמיות, דורות על גבי דורות. עלינו לגלות אפס סובלנות כלפי אנטישמיות וגזענות. הייתה זאת התנגדותה של הממשלה הדנית לאנטישמיות שסללה את הדרך להצלת היהודים. אז, כמו היום, עמידה נגד אנטישמיות, אנטי ציונות, וגזענות, דורשת מנהיגות אירופית חזקה ונחושה. אל לנו להיכנע לאפלה זו לעולם. בשמם של העם היהודי ובשמה של מדינת ישראל, אנו מודים לממלכת דנמרק ולממשלה הדנית על עמידתם האיתנה במלחמה נגד האנטישמיות".

     

    ראש הממשלה הדני ראסמוסן, ריגש את הנוכחים בנאומו בו אמר: "דנמרק שהצילה את היהודים לפני 75 שנים היא אותה דנמרק של היום. זה העבר, זה ההווה וזה העתיד. תקיפה של יהודי דנמרק היא תקיפה של דנמרק כולה". נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רונלד לאודר: "מה שדנמרק עשתה לפני 75 שנים דרש אומץ בלתי ייאמן, דבר אשר לא ראינו בכל רחבי אירופה. היא הצילה יותר מ-7,000 בני אדם", אמר לאודר. "ביהדות, אנו אומרים כי כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו, כאן בדנמרק, אתם הצלתם 7,000 עולמות. בעבור זאת, העם היהודי אסיר תודה, עכשיו, ותמיד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: הקונגרס היהודי העולמי
    הכנסייה בגילליי
    צילום: הקונגרס היהודי העולמי
    מומלצים