ד"ר מאיר שניידר (Ph.D) נולד עיוור. הוא לקה בקטרקט מלידה בשתי עיניו מסיבה לא ידועה, והרופאים אמרו לו שהוא יישאר עיוור למשך כל ימיו וכי עליו להשלים עם כך. כשבגר, הוא החליט שלא לוותר. באמצעות תרגול והתמדה הוא לימד את עצמו לראות, ופיתח גישה חדשנית לריפוי עצמי שסייעה עד היום לא רק לו אלא גם לרפא את עיניהם של אלפי מטופלים ואף להשיב לחלקם את הראייה.
בספרו החדש, "מאיר עיניים - עשרה צעדים טבעיים לראייה מיטבית", שיצא לאור בימים אלה בהוצאת פוקוס, הוא מציג תשעה עקרונות של ראייה בריאה שאותם גילה על עצמו ועל אלפי מטופליו במהלך מסע אישי ומקצועי מרתק בן 45 שנה. הגישה של שניידר מבוססת על שיטת בייטס - שיטה לשיפור הראייה ללא משקפיים שפותחה על ידי הרופא האמריקאי ד"ר וויליאם בייטס בסוף המאה ה־19. היא כוללת תרגילים שאותם אפשר לשלב בקלות בחיי היומיום, ושבעזרתם תוכלו, לדברי שניידר, ללמוד כיצד להגן על הראייה שלכם מנזקי סטרס, גיל ושחיקה, ואף ללמוד לרפא בעצמכם בעיות ראייה שכיחות.
אל תקראו לי עיוור
הרצון לחיות חיים טובים יותר הביא את משפחתו של שניידר לברוח מרוסיה ולעבור לישראל עוד כשהיה ילד. בדרך למערב אירופה הם עצרו בפולין, ושם, בגיל ארבע, עבר ניתוח עיניים, הראשון מבין חמישה. הניתוח נכשל, וכך גם הארבעה האחרים שבוצעו בהמשך בישראל וגרמו לצלקות כה חמורות בעדשות שלו, עד ש־99% מפני העדשה היו מצולקים ומנעו את חדירת רוב האור. בעקבות זאת קבעו הרופאים שראייתו לעולם לא תהיה יותר מחצי אחוז עד אחוז ללא משקפיים, ולא יותר מ־4%־5 עם משקפיים. "קיבלתי תעודת עיוור לצמיתות, ורוב האנשים בחיי התרגלו למחשבה שלא אוכל לראות", הוא מספר, "אבל הייתי נחוש שלא להסכים לסטיגמה הקובעת שאני עיוור".
מה ששינה את חייו היה פגישה מקרית עם נער בן גילו בשם יעקב, שסיפר לו על שיטתו של ד"ר בייטס וכיצד היא עזרה לו להתגבר על קוצר ראייה חמור, ושראייתו השתפרה מ־5.5 דיופטרים לראייה ללא משקפיים. הוא גם הדגים בפניו תרגילי עיניים מתוך הספר. שניידר החל ליישם את התרגילים בחריצות, ואט־אט החל לחוש בשיפור.
ההתמדה השתלמה. בתוך שלושה חודשים הוא כבר הצליח לראות אותיות מודפסות עם עדשות של 20 דיופטרים במקום עם עדשות של 39 דיופטרים, בתוך שישה חודשים נעלמו כאבי הראש שמהם סבל כל חייו, ובתוך שנה כבר הצליח לראות אותיות רגילות. כך, ממצב של אחוז אחד בקושי של ראייה תקינה, הצליח שניידר להגיע ל־70%.
היום הוא קורא וכותב, ומציג בספר בגאווה את רישיון הנהיגה הבלתי מוגבל שלו, שאותו הוציא כבר בגיל 28. "כשתינוק נולד עם קטרקט, המוח לא מתפתח בצורה רגילה אם לא מנתחים בזמן הנכון, בגיל שבועיים־שלושה", הוא מסביר. "בגיל שמונה שבועות זה כבר מאוחר מדי. זו הסיבה שבגללה הרופאים קבעו שאהיה עיוור לצמיתות, ושלא אוכל אפילו לחצות את הכביש. אבל אני אתגרתי את הקביעה הזאת. אני נוהג בלי שום בעיה, ויש לי רקורד נקי מתאונות ומדוחות".
את השיטה שלו הוא יישם גם על שני ילדיו, שנולדו גם הם עם קטרקט. "שניהם עברו ניתוח קטרקט בגיל שבועיים, כלומר בשלב מוקדם", הוא מספר. "הניתוחים שלהם הצליחו, והם לא נדרשו להתמודד עם הצלקות שהיו לי כילד. לרוב, כשמנתחים בגיל הזה, אפשר להגיע לכ־30%־40% ראייה. אבל הילדים שלי עשו תרגילי עיניים בטכניקות שפיתחתי, והם רואים 100%".
מגפה של בעיות ראייה
מאז 1976 שניידר מתגורר עם משפחתו בסן פרנסיסקו, לשם עבר כדי ללמוד ולפתח את השיטה שלו. בתחילת אוקטובר האחרון הוא הגיע לארץ כדי להשיק את הספר שלו, שכבר פורסם ב־12 שפות. הוא עשה דוקטורט (Ph.D) שבו חקר את השפעתן של תרופות לעומת תרגילים על ניוון שרירים מתקדם. הוא גם הקים שם בית ספר לריפוי עצמי, ובנוסף מרצה ומציע סדנאות וטיפולים בכל העולם וגם בישראל.
השיטה שלו, שנקראת "ריפוי טבעי בתנועה", משלבת באופן הוליסטי אלמנטים של נשימה, עיסוי, תנועה ודמיון מודרך בעבודה ממוקדת על הגוף ועל העיניים, ומיועדת לדבריו, בראש ובראשונה, לעזור לכל אדם לשמור על בריאות העיניים — גם אם הראייה שלו טובה.
לדברי שניידר, אנחנו על סף מגפת הפרעות ראייה כתוצאה מהחשיפה הממושכת למסכי המחשבים והסמארטפונים. הוא לא היחיד שחושב כך. אגודת האופטומטריסטים האמריקאית הגדירה תסמונת המכונה "תסמונת ראיית המחשב" המוגדרת כשילוב של בעיות בעיניים ובראייה שמופיעות בזמן שימוש במחשב או במהלך פעילות הקשורה בכך.
"המתח שנגרם לעיניים בגלל העבודה מול המחשב עלול לגרום לקוצר ראייה או להחמירו, ועלול גם להחמיר רוחק ראייה תלוי גיל. עלינו לפעול להגן על עינינו מול המסכים כדי למנוע בעיות ראייה ולשמור על העיניים שלנו רעננות תמיד"
מנוחה לעיניים והרפייתן הם מרכיב מרכזי בשיטת בייטס וגם בגישתו של שניידר, והתרגילים שפיתח שניידר מבוססים על תשעה עקרונות לראייה בריאה:
1. רגיעה עמוקה
2. הסתגלות לתדירויות ולעוצמות משתנות
3. התבוננות בפרטים
4. התבוננות למרחק
5. הרחבת הראייה ההיקפית
6. שימוש מאוזן בשתי העיניים
7. שימוש מאוזן בכל עין בנפרד
8. תיאום בין פעולות הגוף והעין
9. זרימת דם מספקת להזנת העיניים
"אני, וגם המטפלים שלי, עובדים עם אנשים שסובלים מלקויות ראייה קשות מאוד, ולשמחתי אנחנו מצליחים לשפר את מצבם באופן ניכר. לדוגמה, בפורטוגל, אחת המדריכות שלי עבדה עם מטופלת שסבלה מרטיניטיס פיגמנטוזה, מחלת עיניים ניוונית של הרשתית, ולא ראתה יותר מצללים במשך עשר שנים. בסבלנות גדולה מאוד, ובעזרת תרגול רב, היא הצליחה להביא לכך שהמטופלת התחילה לראות, בתחילה בתים ולאחר מכן אותיות גדולות מאוד. זה הדהים את הרופא שלה, משום שזו מחלה שיכולה להביא לאיבוד מוחלט של הראייה".
רופאים, פקחו עיניים
למרות היותה פשוטה וזולה, השיטה דורשת זמן, התמדה, אימונים וסבלנות רבה. הקושי העיקרי של רוב האנשים, לדברי ד"ר שניידר, הוא שהם אינם מאמינים שהם יכולים להקדיש מספיק זמן כדי לעבוד עם עצמם. "רוב האנשים חושבים שהם עסוקים יותר מדי. אחרים פשוט חסרי סבלנות ואינם רוצים להשקיע את המאמץ הנדרש כדי להפחית את המתח ולהרגיע את המחשבה ואת הגוף שלהם", הוא אומר.
"אני מלמד אותם איך לשלב תרגילים אלה בשגרה היומיומית שלהם. אני מסביר להם שהם איבדו לפני זמן רב את המוטיבציה להתבונן בפרטים, ושאם יעשו זאת הם יעוררו את הכתם הצהוב, המקולה (אזור במרכז רשתית העין שבו נמצא ריכוז גבוה מאוד של תאים שאחראיים לראייה חדה), ויוכלו למנוע את ניוונו. אני מלמד אותם שישיבה בצוואר משוחרר שווה את ההשקעה של הנעת הראש בסיבוב לפני שמתיישבים על הכיסא. אני מלמד אותם שבעודם משתמשים במחשבים שלהם, חשוב שיסיטו את מבטם מפעם לפעם ויסתכלו למרחק כדי לאפשר לעיניים שלהם לנוח. אלה הם הרגלים פשוטים שקל לשלב בחיי היומיום".
איך מתייחס הממסד הרפואי לשיטה שלך?
"הממסד הרפואי החליט כבר מאז סוף המאה ה־19, בעקבות מחקרים שנערכו אז, שאין שום אפשרות לשפר את הראייה. למרבה הצער, ההחלטה הזאת מעולם לא נשקלה שוב. השאלה אם בכל זאת אפשר לשפר את הראייה לא עלתה כלל. לכן כולנו חיים בעצם עם האקסיומה הזאת שהיא בת יותר מ־200 שנה, בלי שאף אחד בממסד הרפואי יבדוק באופן אובייקטיבי ומדעי אם היא נכונה או לא.
"אני חולק על הקביעה הזאת ומבקר אותה. זו התייחסות מוטעית לחלוטין. קביעות רבות שנחשבו למוסכמות מדעיות הופרכו במהלך השנים. למשל, הקביעה שלפיה תאי העצב במוח של אדם בוגר אינם מתחדשים. כיום ישנה הסתכלות מחודשת על האלסטיות של המוח, אבל באופן אבסורדי ההסתכלות הזאת איננה מיושמת לא בקרב נוירולוגים ולא בקרב רופאי עיניים, למרות שאלה התחומים שהכי מתבקש שהיא תיושם בהם. במקום זאת פשוט ממשיכים לתת לאנשים משקפיים. למה זה משול? לאדם שהרגל שלו חלשה ונותנים לו קביים במקום לחזק את הרגל על ידי שחייה או פעילות גופנית מתאימה. ברור שאם נשתמש בקביים, זה יוביל במשך הזמן להחלשת הרגל. וזה למעשה מה שהרפואה עושה בנושא העיניים".
ובכל זאת, השיטה שלך מיושמת במקומות רבים בעולם. האם יש רופאים שתומכים בה?
"בהחלט כן. יש לי תלמידים שהם רופאים, כולל רופאי עיניים. ד"ר קרייג הויט, שנחשב לאחד מרופאי העיניים המובילים בעולם לילדים, כתב מכתב המלצה על השיטה שלי לאחר שהתרשם עמוקות מתוצאות הטיפול באחת המטופלות שלו, ובהמשך ממטופלים אחרים".
נסו ותראו
שני תרגילים בשיטת "ריפוי טבעי בתנועה" שישמרו לכם על העיניים
1. כיפוי
תרגיל זה, שלקוח מהיוגה הטיבטית המסורתית, נמנה עם התרגילים המרכזיים בשיטת בייטס ומיועד להרפיית העיניים ולהרגעת שרירי העין והעצבים. הכיפוי, כמו המדיטציה, עוזר להרגיע את המוח ולהתמקד בהרגעת העיניים. מה עושים:
1. שבו מול שולחן שעליו מונחות כרית גדולה או שתי כריות בתנוחה נינוחה וזקופה, כך שהמרפקים שלכם יישענו על הכריות וראשכם לא ייטה קדימה או אחורה. חשוב ביותר - אל תפעילו כל לחץ על הפנים שלכם והקפידו על כתפיים משוחררות.
2. חככו את כפות הידיים זו בזו עד שתרגישו שהן מתחממות, ואז הניחו אותן בעדינות רבה על ארובות העיניים, בלי שייגעו בעפעפיים.
3. דמיינו מולכם את הספרה 8 או את סימן האינסוף ∞, ועקבו אחרי קווי המתאר שלהם באמצעות האישונים. דמיינו סירה בים נעה בשמיניות, או רכבת שנוסעת בהרים במסלול בצורת סמל האינסוף. זוהי תנועה זורמת המסייעת למוח לנוע מפרט לפרט בקלות ובזרימה. לחלופין, דמיינו עלטה מוחלטת וחשכה גוברת. דמיינו שהחדר שבו אתם נמצאים צבוע בשחור. דמיינו את גופכם צבוע בשחור, את השכונה שלכם צבועה בשחור, את כל הכוכבים והשמש צבועים בשחור. אתם רואים עלטה מוחלטת. שחור הוא צבע המאפשר לעצב הראייה להירגע.
4. לנשימה תפקיד מרכזי בתרגול. זכרו לשאוף ולנשוף לאט תוך כדי הכיפוי, כל הזמן דרך האף. שאפו פנימה אוויר בספירה של 8 ונשפו אותו החוצה באיטיות בספירה של 11.
כמה זמן מבצעים: משך הכיפוי עשוי להשתנות בהתאם לזמן שעומד לרשותכם ולמצב הרוח. אם אתם עסוקים, נסו מדי פעם לצאת להפסקה קצרה במהלך יום העבודה ולבצע את הכיפוי לכמה דקות. אפשר לבצע כיפוי למשך דקה, רק כדי לאפשר לעיניים לנוח, אבל משך הזמן האופטימלי הוא 15־20 דקות בכל פעם.
שימו לב: התרגיל אינו מיועד לאנשים הלוקים בגלאוקומה (בספר יש הוראות מיוחדות המפרטות את ההתאמות הנדרשות לחולי גלאוקומה לצורך ביצוע התרגיל).
2. התבוננות למרחוק
כשמסתכלים בדבר קרוב, למשל בצג המחשב או במסך הסמארטפון, מאמצים את העיניים באופן לא מודע. השרירים הריסניים מתכווצים, והדבר משנה את צורת העדשות משטוחות לעגולות. אולם כשמסתכלים למרחק, השרירים הריסניים מתרפים, ומיתרי התלייה מסייעים לעדשות להישאר שטוחות וגמישות יותר. אם אתם יכולים, הימנעו לכמה שעות מעבודה שדורשת מכם לקרב את העיניים אל הכתוב ולאמצן. אם אתם נאבקים לעמוד בלוחות הזמנים, עשו עם עצמכם חסד - מדי פעם הקדישו עשר דקות והניחו לעיניים לנוח על ידי התבוננות למרחק. מה עושים:
1. צאו החוצה, הרימו מבט מעלה וצפו בתנועת העננים (או הגלים אם אתם בקרבת ים), או פשוט התבוננו לעבר האופק. הקפידו להסתכל למרחק של 30 מטר לפחות. אין צורך להתמקד בנקודה אחת. בעיניים רכות אתם יכולים לסרוק או להעביר את המבט מנקודה לנקודה, ולהתבונן בפרטים שונים שאתם רואים במרחק או באופק. זכרו לעפעף ואל תתאמצו לראות למרחק. אם המראה מטושטש, הניחו לו להיות מטושטש. מעת לעת נופפו בידיכם במהירות בצדי הפנים, ושימו לב אל הידיים או אל תנועתן בלי להסתכל עליהן. הנפנוף יעזור לכם להתרגל לאור ביתר קלות על ידי הרחבת תחומי הרשתית הסופגים אור וייצור איזון.
2. מדי פעם עסו את הגבות מכיוון גשר האף אל הרקות ואת עצם המצח. עסו מתחת לעיניים, מהאף עד האוזניים, מעל עצמות הלחיים, תוך כדי הפניית מבט אל האופק.
כמה זמן מבצעים: מומלץ להסתכל למרחק שלוש פעמים ביום, בכל פעם למשך 8־10 דקות, ואם זה לא אפשרי, לפחות 4־6 דקות בכל פעם. אם אתם מרכיבים עדשות מתקנות, היו אמיצים: הסירו את עדשות המגע או את המשקפיים ואווררו את העיניים. הרגל זה יפחית את התלות שלכם במשקפיים או בעדשות ויחזק את מערכת הראייה בהדרגה.
