לאו מסי: צייר, קוסם, פנומן
אי-פעם, כשתפגשו את מסי ותרצו לספר לו בדיחה - ספרו לו שיש מושג של בלתי-אפשרי. זה לא נמצא בלקסיקון שלו
אם ישאלו הולכי מדברות מהי משאת נפשם בשעת הליכתם במדבר, הם יענו: "אבטיח קר מוגש בצלחת". אם ישאלו אוהדי כדורגל מהי משאת נפשם בשעת צפייתם במשחק, הם יענו "ליונל מסי". עבור אוהד כדורגל, לאו הוא אבטיח קר המוגש בצלחת במדבר סהרה. הוא המלך הבלתי מעורער שמיליונים רבים צופים בו. הוא מצליח להקסים, לרגש ולהטריף בו זמנית את כולם.
כמה עוד אפשר לכתוב אודות האיש שהמציא את הכדורגל מחדש, ושבוע אחר שבוע מרגש מיליוני אוהדים ומצליח לרתקם למסך ולהשאירם פעורי פה. הילד מרוסאריו מוסיף נופך אדיר למשחק וממשיך להטביע חותמו בהיסטוריה. מסי לא מרבה לדבר. הוא לא צריך לדבר. את הכותרות היפות ביותר שנכתבו אי-פעם הוא כותב ברגליו הקלות והזריזות. גאונותו של לאו לא עוצרת ביכולת הדריבל הפנומנלית שלו, היא ממשיכה אף ביכולת המסירה שלו. הוא לא מחפש נתיבי מסירה, הוא ממציא אותם. בעמידה ותוך כדי ריצה, הוא מקבל החלטות הרות גורל בשניה אחת ומבצען בשלמות.
עם מסי, ברצלונה היא יצירת אמנות כעין המונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י - אותה מסי מצייר ברגל אמן כבר שנים ארוכות. היא מכונה משומנת שאת גלגליה מניע לאו. הוא מנגן בחליל והשחקנים רוקדים לצליליו. מסי הוא אריה המשחר לטרף. הוא צד את קורבנותיו, השחקנים, בצורה פנומנלית. הוא מהתל בהם ומתייחס אליהם כאל קונוסים. הדבר הגרוע ביותר עבור מתחריו זה שהוא רק משתפר. הוא ממציא את עצמו מחדש כל הזמן. כשהכדור דבוק לרגליו - המאמן, הטקטיקה או אסטרטגיות הגנתיות הופכות ללא רלוונטיות. בפשטות מופלאה, הוא הופך את הבלתי-הגיוני להגיוני ואת הדמיון שלנו למציאות.
אי-פעם, כשתפגשו את מסי ותרצו לספר לו בדיחה - ספרו לו שיש מושג של בלתי-אפשרי. זה לא נמצא בלקסיקון שלו. כדי לעצור אותו צריך כיפת ברזל. מעבר להיותו גאון כדורגל או כל תואר אחר שתבחרו ויש המון, הוא ספורטאי ענק ומושא לחיקוי, מקצוען שמקדיש את זמנו ומרצו לכדורגל בלבד. לעולם לא תראו אותו נופל בתיאטרליות, לעולם לא תראו אותו שוכב על כר הדשא בשביל לבזבז זמן. הוא נולד לשחק, נולד לכבוש שערים ולבבות, נולד להקסים ולהטריף מיליוני אוהדים - והוא לעולם לא יפסיק לעשות זאת. הוא ימשיך לכתוב פרק אחר פרק בהיסטוריה ע"י קונצרטים שלא היו מביישים את מוצארט.
לפנייה לכתב/ת 
