סביר להניח שנתקלתם לא אחת בכותרות שמכריזות ש"אגוזים טובים ללב", ש"קייל מאט את הידרדרות הזיכרון" או ש"חיידקים פרוביוטיים עוזרים לעיכול". כותרות מהסוג הזה עשויות לעורר בנו כל מיני מחשבות. אנו עשויים להחליט שכדאי באמת שנתחיל או נפסיק לאכול את X. אנחנו עשויים לשבח את עצמנו על כך שאנחנו כבר אוכלים כראוי. אנחנו עשויים גם לחשוב לעצמנו שאי אפשר להישמע לכל המלצות התזונה המשתנות ושממילא אף אחד לא חי לנצח. אבל ככל הנראה איש מאיתנו לא יחשוב לעצמו שמאחורי הכותרת הזאת עומד עוד מחקר שנועד לקדם מכירות.
אלא שספרה החדש והשביעי במספר של פרופ' מריון נסל, Unsavory Truth: How Food Companies Skew the Science of What We Eat ("האמת סרת הטעם: איך חברות המזון מסלפות את מדע התזונה", בתרגום חופשי), מלמד שאולי המחשבה הראשונה שצריכה לצוץ בראשנו כשאנו נתקלים בכותרת מהסוג הזה צריכה להיות דווקא זו האחרונה - כלומר מחקר שמקדם אינטרס של גורם כלשהו. נסל היא פרופסור לתזונה ובריאות הציבור מאוניברסיטת ניו יורק, מרצה, בלוגרית ואקטיביסטית שכותבת ונאבקת בכוחות, בבעלי ממון ובגורמים פוליטיים שמעצבים את התזונה שלנו ופוגעים באיכותה. ב־Unsavory Truth היא חושפת בצורה חדה ומטלטלת את המנגנונים שבהם חברות המזון מעצבות את הידע שלנו על תזונה מתוך מטרה ברורה למקסם את רווחיהן.
הספר, שיצא לאור בנובמבר האחרון, כבר הולך ותופס תהודה, וסביר להניח שבדומה לספריה הקודמים גם הוא יהפוך לאחד הספרים היותר מדוברים בשנת 2019. לפי נסל, כיום, אחרי שעלתה המודעות לאופנים שבהם חברות התרופות מנסות להגביר את המכירות שלהן בלי לחשוב על בריאותנו, מהלך שהוביל גם לפיקוח ורגולציה, הגיעה העת לעבור לחברות המזון.
נסל עצמה התמקדה בהן כשפרסמה ב־2015 בבלוג שלה Food Politics את כל המחקרים הממומנים שהופיעו בכתבי עת מדעיים. בשלב הבא הרחיבה את המחקר שלה וכתבה את הספר הנוכחי, שמסכם את התמונה הכוללת וחושף את המנגנון המשומן של יועצים אסטרטגיים ומומחי שיווק שעומדים מאחורי חברות המזון, ואת כמות הכספים והמאמצים הרבים שהן משקיעות כדי שנאמין שהמזון שהן מוכרות הוא זה שטוב לבריאותנו, או להבדיל: כדי שלא נדע שהמזון שהן מוכרות מזיק לנו.
נשמע פשוט, אבל מדובר בסיפור מורכב. כמו במקרה של חברות התרופות, גם כאן מימון אינו מעיד בהכרח על כך שתוצאות המחקר הממומן מפוברקות או לא נכונות, ולמען האמת לפעמים על הדרך חברות המזון אפילו מקדמות את הידע שלנו על תזונה. עם זאת, גם כאן, כמו במקרה של חברות התרופות, חברות המזון הן חברות עשירות וחזקות, והיכולת שלהן להשפיע על המחקר, לעצב את הידע וגם להסוות את עקבותיהן גדולה מאוד. מולן ניצבים לא אחת אנחנו, צרכנים מהשורה, או אפילו עיתונאים, שמתקשים לעתים לאתר את הדרכים הערמומיות שבהן עיצבו ידיעה שנתפסת תמימה כמו "חלב משפר את צפיפות העצם", או "שומן רווי לא מזיק לבריאות".
הספר של נסל יכול לעזור לנו להיות ערניים, מודעים ודרוכים ולנסות להבחין בין ממצאים אמיתיים שיכולים לעזור לנו לשמור על בריאותנו, לממצאים שהם בעצם כלי לקידום מכירות של מוצרים. הנה כמה דוגמאות מהספר שמדגימות איך חברות המזון מנסות להשפיע על הידע שלנו על תזונה באמצעות מימון מחקרים, ואת עומק התחכום והמאמץ הרב שמושקעים בכך.
איך הפך השוקולד מממתק למזון בריאות
האם גם אתם תהיתם מה גרם לשוקולד לצאת מהמגירה של "פינוק מושחת" ולעבור למגירה של "מזון בריאות"? ובכן, הספר מגלה את מה שאולי כבר חשדתם בו בעצמכם: מי שסייע לשוקולד בשינוי התדמית היו יצרני ממתקים כמו הרשי ומרס בסיוע חוקרים שעבדו איתם. הרשי עומדת מאחורי כמה מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות ושמוכיחים ששוקולד טוב לבריאות בדרכים שונות. חלקם מודדים את התועלת הבריאותית של השוקולד במדדים פיזיולוגיים כל כך מורכבים שהם נדמים כמו מחקרים בנוירולוגיה או קרדיולוגיה, דבר שמסייע להסוות את מעורבותה של החברה המסחרית בהפקתם.
כזה הוא למשל מחקר שמראה ששוקולד מסייע בשינוי הפעילות המוחית, משפיע על הפעילות ה"אלקטרוקורטיקלית", ובמילים פשוטות יותר - עוזר בריכוז במצבי שעמום. במחקרים אחרים של החברה, שגם הם נראים כאילו התבצעו במעבדות רפואיות נטולות אינטרסים, השוקולד נמצא כמפחית את הסיכון למחלות לב ומשפר מדדי דלקת. המחקרים האלה, אגב, התפרסמו בכתבי עת מדעיים מכובדים כמו Journal of American Heart Association ו־Neuro Regulation.
אבל אחת הטכניקות המרכזיות שמרס נקטה, ושיכולות להקשות על איתור האינטרסים שמאחורי מחקרים, היא ההתמקדות ברכיב מזון שמבודד במעבדה ובעל שם קשה להיגוי (במקרה הנוכחי: פלאבנול) במקום בשוקולד עצמו. למעשה, הרכיב הזה שיש בפולי הקקאו טופח ועוצב במוסדות המחקר של מרס, שהוכיחו שהוא עשיר בנוגדי חמצון ונוגדי דלקת ושיש לו השפעה מבורכת על הבריאות. המחקרים נערכו כהלכה, והפלאבנול אכן ראוי לכתרים שנקשרו לו. הבעיה היא שלמרות שהקקאו אכן עשיר יחסית בפלאבנול, הרכיב הזה נהרס לרוב בזמן שהקקאו הופך לשוקולד. וגם אם מצליחים לעקוף את המכשול הזה, הרי שצריך לאכול כמויות גדולות במיוחד של שוקולד (בערך של 750 קלוריות) כדי להתחיל ליהנות מהתועלת הטמונה בפלאבנול.
מי עומד מאחורי צפירת ההרגעה בנוגע לשומן הרווי
דבר נוסף שכדאי לזכור הוא שלא רק למזון מעובד כמו שוקולד יש אבא עשיר שמשלם למוסדות מחקר כדי ליצור לו תדמית טובה. גם מאחורי מזונות שאינם מיוצרים במפעל ושלא מגיעים בנייר אלומיניום מרשרש יש גופים שמקדמים אותם. למעשה, קריאה בספר מגלה שאינספור איגודי מזון בוחשים ורוחשים במחקרי התזונה ומנסים להציג את המזון שהם מוכרים כבריא ביותר.
בין החזקים ביותר מבין האיגודים נמצא איגוד יצרני הבשר האמריקאי, שכולל תחתיו את איגוד מגדלי הכבשים, מגדלי הבקר והאיגוד הלאומי לחזירים בארצות הברית, שמנכים מהרווחים של כל מגדל דמי חברות ומפנים חלק ניכר מהכסף הזה למימון מחקרים, ואיגוד מגדלי הבשר נזקק לכל הכסף הזה בשנים האחרונות. למה? בגלל גל הצמחונות והטבעונות שמאיים על ההכנסות, המחקרים ההולכים ומצטברים שמראים שאכילת בשר מגבירה את הסיכון לסרטן המעי וכנראה גם לסוגי סרטן אחרים, וכן מחקרים שמראים ששומן רווי גורם למחלות לב.
אבל איגוד הבשר נוקט גם אסטרטגיה אחרת שכדאי לשנן - הוא מממן סדרת מחקרים שמטילים ספק בממצאים של שלל מחקרים (רבים מהם לא ממומנים על ידי התעשייה) שהראו ששומן רווי מזיק לבריאות. איגוד הבשר השתמש במקרה הזה בטכניקה של חברת מרס, שהבינה שעדיף לדבר על יתרונותיו או על חסרונותיו של רכיב במזון מאשר על המזון עצמו כדי לטשטש את העקבות בין המחקר למממניו. אבל הוא משלב כאן גם אסטרטגיה מהתעשייה שמזוהה הכי הרבה עם מימון מחקרים שגרמו נזק לבריאות הציבור - תעשיית הסיגריות. כמו יצרני הסיגריות בזמנו, שהטילו לאורך שנים ספקות בממצאי המחקרים (הלא ממומנים) שהוכיחו שהטבק מזיק לבריאות, כך גם תעשיית המזון למדה: אם יש ממצאים שהמוצר שלכם מזיק לבריאות - ממנו מחקרים שיטילו בהם ספק וכך תצליחו לבלבל את הציבור.
מה הקשר בין קולה לחשיבות הפעילות הגופנית
אחת הדוגמאות המאלפות בספרה של נסל למחקרים שהמימון שלהם מוסווה כל כך טוב היא זו של גוף הידע על חשיבותה של הפעילות הגופנית. בין השנים 2013 ל־2015 החלו להופיע פתאום בכתבי עת מדעיים על תזונה כמה מחקרים שהוכיחו את חשיבותה המכרעת של הפעילות הגופנית. רבים מהם הונפקו על ידי מכון מחקר בעל השם התמים: The Global Energy Balance Network (המכון לחקר מאזן אנרגטי). אחד מהמחקרים היה מחקר בינלאומי וארוך שנים שהתבצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת לואיזיאנה, ובו נמצא כי חוסר פעילות גופנית היא הגורם העיקרי בהשפעה על השמנת יתר אצל ילדים.
לעין בלתי מנוסה המחקרים האלה נראים תמימים לגמרי וקשה לחשוד שהם נועדו לשלשל כסף לקופתו של מישהו, אבל למעשה מאחוריהם עמדה לא אחרת מאשר חברת קוקה קולה. באמצעות הקמת מכון מחקר שנדמה שהאינטרס היחיד שלו היה קידום בריאות הציבור, ובאמצעות התמקדות בנושא שלכאורה אינו מקדם מכירות של משקאות מתוקים, הצליחה קוקה קולה להסוות את המאמץ האדיר והכספים הרבים שהשקיעה בהטיית הידע ותשומת הלב הציבורית. והמספרים די מטלטלים: החברה השקיעה יותר מ־21 מיליון דולר במחקר ויותר מ־96 מיליון דולר בשותפויות עם מוסדות נכבדים כמו האקדמיה לרפואת ילדים, האקדמיה לתזונה ודיאטה והאקדמיה לרופאי משפחה. השותפויות והמימון הביאו לפרסום של לא פחות מ־389 מחקרים(!) בין השנים 2008 ל־2016.
בסיפור הזה קוקה קולה חתרה לקדם את התפיסה שפעילות גופנית היא המשתנה המרכזי בשמירה על המשקל, כדי להשכיח מאנשים את ההשפעה הגדולה שיש לתזונה ולמשקאות ממותקים עליו. את המסר הזה, שהקפדה על פעילות גופנית יכולה לבוא במקום שמירה על דיאטה, הקפידו לחדד החוקרים הממומנים באוזני העיתונאים.
אגב, מחקריה של נסל ושל אחרים חשפו את ההשקעה הגדולה של קוקה קולה והביאו לרענון השורות בהנהלה, כמו גם להודעת התנצלות פומבית של החברה על התנהלותה הבעייתית בפרשה. אבל הדוגמה מלמדת שאפילו מאחורי מחקרים על דברים שלכאורה אינם קשורים לשום מוצר או רכיב תזונתי, עלולים לעמוד גופים בעלי אינטרסים שמעוניינים למשוך אש מהמוצר שהם מוכרים.
מי עומד מאחורי הזקפה שמייצרות האוכמניות
אחרון, לא כל כך חביב. מתברר שצריך להיות חשדנים גם למקרא מחקרים שמוכיחים את יתרונותיהם המופלאים של מזונות שלכאורה רק הטבע יכול היה לרצות שנתפעל מהם. ב־2016 התפרסם בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition מחקר שהוכיח שאוכמניות מונעות בעיות אין אונות. הקשר בין זקפה לפרי הסגול הקטן היה אולי מפתיע, אבל כבר הורגלנו לצפות להכל מהאוכמניות, שהוצגו בשנים שקדמו לכך כ"פצצת נוגדי חמצון", פרי מופלא שייחסו לו את היכולת לתמרץ את המערכת החיסונית, להפחית דלקתיות ואלרגיה ולנקות את הגוף מרעלים ומזהמים.
האם גם אל תוך הפרי הסגול, הקטן, שמסמל יער, טבע ותמימות, חדרו אינטרסים כלכליים? ובכן, מתברר שלא רק מחקרים על בשר וחלב ומשקאות ממותקים, אלא גם כאלה שמצהירים על נפלאות הבריאות שיש בפירות ובירקות, נגועים לעתים בנגע. מאחורי האוכמניות למשל עומד ארגון מגדלי האוכמניות של מיין, והגאווה שלהם על שפע נוגדי החמצון שביבול שלהם אינה מונעת רק ממטרות רווח אלא היא גם גאוות שווא לטענת נסל, מכיוון שגופנו אינו מתרגם את תכונות נוגדי החמצון שבמזון באופן ישיר לבריאות.
נסל מדגימה, אגב, שלא רק האוכמניות צריכות להיפרד מהכתרים שיוחסו להן במאמרים. לטענתה, גם אגוזי המקדמיה, שאיגוד מגדלי המקדמיה בהוואי קידם את התפיסה שהם מפחיתים את הסיכון להתקפי לב, צריכים לחזור למקומם כעוד מזון שכדאי לכלול בתפריט; גם הפקאנים אינם מגינים ממחלות לב או מורידים את רמות האינסולין כפי שמועצת מגדלי הפקאן ניסתה להציג אותם; ואפילו הרימונים, על שפע הפוליפנולים שהם מכילים, והיכולת למנוע מחלות לב, סרטן הערמונית ואין אונות שיוחסו להם, הם למעשה רק עוד פרי שחברת ייצור מיצי הרימון POM השקיעה הון בקידום מחקר שיוכיח את יתרונותיו.
נסל מדגישה כי בניגוד לקולה או לשוקו, רימון, אוכמניות ופקאנים הם באמת בריאים לנו, אבל כשמוכרים אותם, או כל מזון אחר, כמזון־על אחד שאכילתו תרפא אתכם ממשהו או תמנע מכם חולי - כדאי שתטילו בו ספק, בעיקר אם גוף בעל מטרות רווח מימן את המחקר הזה. כי בשורה התחתונה, טוענת נסל, אין דבר כזה מזון־על - תזונה בריאה היא תזונה שיש בה מגוון ושפע של מאכלים שיש ביניהם איזון, ושכולם יחד יכולים להפליא בהשפעתם על הבריאות.
