השרים להגנת הסביבה, או שלא

אם תשאלו רבים מאזרחי ישראל, הם ישיבו שאכפת להם מאיכות הסביבה ומבריאות הציבור. אבל יש להודות שהפער בין המודעות ואפילו הרצון לפעול לעשייה עצמה גדול מאוד, בראש ובראשונה בבחירות ובמעשים היומיומיים של כל אחת ואחד מאיתנו. יתרה מכך, רובנו תולים את האחריות בתעשיינים, בראשי הרשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה, למרות שיש לנו לא מעט כוח להשפיע ולשנות.

לכל הטורים של פרופ' עדי וולפסון ב-ynet

מבלי להסיר אחריות מאף אחד מאיתנו, ברור שלהחלטות ולפעולות של הממשלה ושל השרים השונים יש השפעה ישירה ועקיפה על הסביבה האנושית והטבעית. נכון, בשנים האחרונות עשינו כולנו, האזרחים והמדינה, שינוי גדול בתחום ובנושאים מסוימים אפילו קפיצת מדרגה. אך עדיין יש נושאים רבים שמוזנחים ולא מקודמים, ולפעמים אפילו נחסמים ברגל גסה על ידי הממשלה משיקולים כלכליים או פוליטיים.

איכות הסביבה הוא נושא מורכב, ולמרות שהמשרד להגנת הסביבה אמון על המניעה וההפחתה של זיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים, ושל הפגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי, יתר משרדי הממשלה הם אלה שאחראים באופן ישיר על הפעילות האנושית שגורמת למפגעים אלה. לכן, התפיסה חייבת להיות כזאת שכל שר ושר הוא גם השר להגנת הסביבה. ומה עשו השרים להגנת הסביבה בקדנציה האחרונה? בשתי מילים: לא מספיק.

גז טבעי הוא "דלק ירוק"?

השר שהכי השפיע על הסביבה בקדנציה האחרונה, השפעה שתהדהד גם בעתיד הקרוב והרחוק, הוא שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ. שטייניץ, יש לומר, הצהיר על כל במה ואפילו בראש תוכנית היעדים לשנת 2030, שגיבש משרד האנרגיה שבראשותו, כי לנגד עיניו עומדת בריאות הציבור ובעיקר הפחתת זיהום האוויר הכרוך בשריפת דלקים במשק החשמל ובמגזר התחבורה. כאשר הפתרון המרכזי, לתפיסתו של השר, הוא מעבר למשק מבוסס גז טבעי.

חשוב לציין שאת מהפכת הגז הטבעי, וזו בהחלט מהפכה, החל שטייניץ עוד כשהיה שר האוצר, עם ועדת ששינסקי. וכשקיבל על עצמו את משרד האנרגיה ביקש להשלים את המלאכה ולסגור מעגל.

אבל שטייניץ לקח את הפן הסביבתי צעד אחד רחוק מדי, כשהכריז על הגז הטבעי כ"דלק ירוק", כאילו יש דבר כזה, ואפילו כדלק מתחדש, כמו אנרגיית שמש או רוח או אנרגיה מביומסה.

אכן המעבר מפחם וסולר לגז טבעי ביצור חשמל כבר מפחית וצפוי להפחית עוד יותר בעתיד הקרוב את פליטות מזהמי האוויר השונים, וגם את פליטות גזי החממה. גם מעבר לכלי רכב מבוססי גז טבעי או כלי רכב חשמליים יוסיף למגמה מבורכת זו. אבל, אליה וקוץ בה, כיוון שהמרוץ אחר הגז הטבעי דחק לגמרי את האנרגיות המתחדשות, למשל האנרגיה הסולארית, שהן אף ידידותיות יותר לסביבה, ומשרד האנרגיה נצמד ליעדים נמוכים של פחות מ-20% מיצור החשמל ממקורות אנרגיה אלו.

זאת ועוד, המרוץ לפיתוח שדות הגז היה רצוף שגיאות כלכליות וסביבתיות, ואף הוביל לאחד המאבקים הסביבתיים הגדולים בתולדות ישראל, המאבק בנוגע למיקום אסדת לווייתן. אך מעבר לסוגיית מיקום האסדה, נדמה כי שר האנרגיה ואנשי משרדו פחות דאגו לפליטות הנרחבות מאסדת תמר או לעמידה של שותפויות הגז בסטנדרט מחמיר בתהליך הפקת הגז, דבר המעלה חשש לפליטות מיותרות ואף מסוכנות במקור, כלומר בשלב הפקת הגז, כמו גם לפליטות של גזי חממה בשלב זה.

ומה עם התחבורה הציבורית?

שר האנרגיה אינו השר היחיד שתחום עיסוקו משפיע משמעותית על איכות הסביבה, והבא במצעד השרים הוא שר התחבורה, ישראל כץ. כץ שנחשב לבולדוזר ומכהן בתפקידו כמעט עשור, זוכה לקרדיט על המהפכה התחבורתית שהוא מחולל: מחלפים, נתיבים נוספים ועוד.

השר ישראל כץ בתחנה עתידית של הרכבת הקלה(צילום: מוטי קמחי)

אבל כשבוחנים את נושא התחבורה הציבורית, שגם עליו אמון השר כץ, מגלים שהמהפכות איטיות הרבה יותר ואפילו תקועות. יתרה מכך, מדובר במחדל לאומי ואסטרטגי מפני שמכת הפקקים היא המכה הגדולה ביותר במדינה, והעתיד רק מנבא לנו שחורות.

כך בעוד שיש עלייה בפעילות הרכבת ובמספר הנוסעים שעושים בה שימוש, למרות הבעיות בקו הרכבת לירושלים וחוסר ההערכות של רכבת ישראל ומשרד התחבורה לבאות, הרי שבמגזר האוטובוסים ונתיבי תחבורה ציבורית יעודיים דבר לא זז. זאת ועוד, בכל שנה ושנה עולים על הכביש יותר ויותר כלי רכב.

ומה עם התכנון?

גם ידו של שר האוצר, משה כחלון, בסביבה, ולא רק בהיבט הכספי אלא בהיותו ממונה על מינהל התכנון. התכנון העירוני בישראל חולה, והמרוץ אחר הורדת מחירי הדיור גרם לתחלואות נוספות שילוו את האזרחים במשך שנים ארוכות.

השר כחלון. התכנון העירוני(צילום: אלי סגל)

התכנון בישראל גם מבוסס רובו ככולו על תחבורה פרטית ועל מבנים פשוטים שלא מטמיעים את עקרונות הבנייה הירוקה, כלומר חסכון באנרגיה, שימור מים ועוד. אבל התכנון הזה גם מוביל לפגיעה אנושה בשטחים הפתוחים, ובעוד שמצד אחד מדברים על ציפוף עירוני ובנייה בתוך השטח שכבר בנוי, תוכניות המחיר למשתכן רומסות עקרון זה ומעודדות בניה על שטחים חדשים.

מי מגן על השטחים הפתוחים?

גם שר החקלאות, אורי אריאל, האמון על לא מעט מהשטחים הפתוחים בישראל, לא עשה רבות בתחום בקדנציה שלו, ולא ממש הגן על השטחים הללו. שלא נדבר על כך, שהמשרד בראשותו של אריאל לא עשה די להבטיח שנאכל פירות וירקות ללא שאריות חומרי הדברה ודישון. ומעל לכל, בתחום רווחת בעלי החיים שעליו אמון השר אריאל, לא רק שלא נעשה דבר להטיב עם בעלי החיים, אלא שהמשרד והשר בראשו טרפדו כל ניסיון להתקדם בתחום, למשל את הניסיון ארוך השנים למנוע את ה"משלוחים החיים" של בעלי חיים לישראל למטרות פיטום ושחיטה.

ומה על שר הבריאות? אין הרבה מעשים ולכן אין הרבה מה לומר. למרות ההיבטים הרבים של ממשק אדם וסביבה על הבריאות, מהשפעת הזיהום התחבורתי והתעשייתי על בריאות הציבור ועד מחלת העכברת שהכתה בנו בקיץ האחרון, לא שמענו על הדברים הללו מילה משר הבריאות, ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם לא מהשר בפועל, ח"כ יעקב ליצמן.

והאחרון, גם אם לא חביב בהקשר שלנו, הוא דווקא השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, שהינו גם השר או בעיקר השר לענייני ירושלים. אלקין לא ייזכר כשר שפעל לקידום איכות הסביבה בישראל, הגם שבתקופה שהיה לשר נסגר מכל האמוניה במפרץ חיפה והמשרד להגנת הסביבה דחה את בקשת נובל אנרג'י להיתר פליטה לאוויר של אסדת הגז לווייתן.

אלקין. התמודד לראשות העיר ירושלים במהלך הקדנציה

הסיבה העיקרית לכך שאלקין לא נחשב לשר סביבתי במיוחד היא שלא רק שהוא שתק ולא אמר דבר כמעט בנושאי סביבה בכל משך כהונתו, אלא שהמשרד עדיין לא הצליח לטפל בסוגיות ליבה כמו בעיית הפסולת והזיהום מהתעשייה, ולא היה נוכח מספיק בנושא האנרגיות המתחדשות, התחבורה הציבורית, הפחתת פליטות גזי חממה ותכנון.

בנוסף, האמון של הציבור הרחב במשרד להגנת הסביבה כשומר הסף בתחום, הלך והתדרדר גם בקדנציה האחרונה, והגיע לנקודת שפל. אז נכון, בשבועות האחרונים אלקין יצא בהכרזה על הליך אכיפה דרמטי מול בז"ן, אולם דרמטי יותר או פחות, ברור שההליך הזה, אם יתממש, יועבר לשר להגנת הסביבה הבא.

אם השרים לא עשו מספיק כדי לקדם את איכות הסביבה בישראל, אז חברי כנסת שונים, אם כי לא רבים, פעלו ללא לאות בנושאים סביבתיים מגוונים. לכן, לקראת הבחירות הבאות עלינו לקחת בחשבון מי המפלגה שעשתה יותר למען איכות הסביבה, ומי אלה שהיינו רוצים לראות כשרים להגנת הסביבה בקדנציה הבאה.

http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0