רואים לכם. הרבה אנשים רואים לכם, וגם אתם, בתורכם, רואים להרבה אחרים. שום דבר מזה לא נעשה בהסכמה, ומעט מאוד מזה מועיל לאיכות חייו של מישהו. אבל כולנו ממשיכים, אולי כי אנחנו לא מסוגלים אחרת.
אנחנו מציצים למסכי ניידים שאינם שלנו. אנחנו מציצים למסכיהם של מי שעומדים בתורים לפנינו, באוטובוסים וברכבות לצידנו, ובגדול - לזרים מוחלטים. אנחנו מציצים כי אנחנו מניחים שמסך הנייד הוא החלון לנשמה, או לפחות לחיים שאנחנו מנהלים בשעות שבהן נשמותינו ממתינות לנו במקומות טובים יותר. וחיים של אחרים תמיד מסתמנים כסימן שאלה שמוכרחים להסיר.
2 צפייה בגלריה
כולם עושים את זה
כולם עושים את זה
כולם עושים את זה
(צילום: shutterstock)
מה יוצא לנו מזה? אתם יודעים בדיוק מה: מקטעי טקסט מקריים מתוך הסתמסויות נטולות קונטקסט; תמונות וסלפיז בשלבי ריטוש ופילטור שונים; חלקים משרשור קבוצתי אין־סופי; משחק שנראה מטופש; מיילים של עבודה עם עיסוק משמים באיזה קליינט, ישיבה או פרזנטציה; ולעיתים רחוקות מילה מרשיעה או שיפוטית, "שונא", "מתגרשת", "מתגעגע" - שעשויה לגרום לכם להסיט מבט בשילוב של אשמה וחשש כפול להיתפס.
בגדול, זה משעמם וטרחני ככל שהיומיום עשוי להיות, ועדיין תנו לי נייד של מישהו אחר - גם ובעיקר בשעה שהוא עצמו משתמש בו - ותראו אותי גוהר מעדנות מעל כתפו, מותח צוואר בניסיון לשרבב הצצה, נראה בדיוק כמותכם כשאתם עושים ממש את זה.
למה לנו? מאמר נרחב ב"ניו־יורק טיימס" שהוקדש לתופעה ומצטט מחקר שנערך באוניברסיטת מינכן מגלה את המובן מאליו: כמעט לעולם לא מדובר בכוונת זדון כמו גניבת סיסמאות או הפללת יו"ר לשכת עורכי הדין, אלא בשילוב המקובל של שיעמום, סקרנות בסיסית, מציצנות־לייט והזדמנות שמציגה את עצמה.
2 צפייה בגלריה
ההצצה לא נעשית בזדון. אפי נוה
ההצצה לא נעשית בזדון. אפי נוה
ההצצה לא נעשית בזדון. אפי נוה
(צילום: מוטי קמחי )
ועדיין, תנו לי לטעון שבהינתן הנסיבות המתאימות, העסק הזה יכול להועיל. קודם כל, תמיד נעים להתנשא מעל אנשים מבוגרים - נאמר בני 35 ומעלה - שמשתמשים בפונט בגודל שעשוי להוציא למישהו עין. שנית, לעיתים אפשר להזדהות; במקרה שלי זה קרה במהלך הופעה של שלמה ארצי, כשהאיש נכנס לשעה השלישית של ההדרנים והבחורה שלידי סימסה: "מתה להשתין, לא יודעת מתי הוא יירד", ואני רציתי ללחוץ את ידה בחום ולברך אותה על אבחון מדויק של מצב כולנו פה בשורה, אבל נמנעתי, כי כל הפעילות הזאת הייתה דורשת ממני תנועה פיזית במצב של מפלס שלפוחית בלתי יציב לחלוטין אצל שנינו.
מה אני מנסה לומר? שמציצנות מסכים היא, בסופו של דבר, פרק מתבקש נוסף בספר הדרכה עתידי לאתיקה ומוסר של העידן החדש, שבמרכזו השאלה אם ניתן להרשיע אדם על סמך ציתותי הסתמסויות ואימוג'יז בלבד. נכון לעכשיו המצב רחוק מזה, ובכל זאת אני אשתדל להסתמס פחות עם רואה החשבון שלי כשאני עומד בתור לפופקורן. מה אני צריך שכולם יידעו על 47 השקלים החזר מס לשנת 2017 שמגיעים לי וייכנסו בתחילת החודש. לא מגיע לכם לדעת.