המזון שאנחנו אוכלות מכיל את חומרי הגלם הדרושים לתהליכים הביוכימיים ולתפקוד גופני תקין. מכך משתמע כי ככל שהתזונה שלנו תהיה בריאה יותר, כך גם אנחנו נהיה בריאות יותר. זוהי הנחת היסוד של רוב הגישות שאין עליה ויכוח, אך ברצוני להציע כי הביוכימיה מורכבת יותר.
אחד המחקרים שהתפרסמו בשנות השמונים של המאה שעברה מצא כי הרגשות הינם ביוכימיקלים החיוניים לבריאות גופנית. ממצאיו מלמדים כי הרגשות גורמים להפרשת של ביוכימיקלים ספציפיים המשפיעים בצורה מובחנת על התהליכים המתרחשים בתאים. במקביל דפנות התאים מצוידות בקולטנים המיועדים לקליטת חומרי הזנה וחומרים ביוכימיים אחרים, כאשר לכל חומר קיים קולטן ייעודי. הקולטנים הייעודיים לחומרי תזונה ולביוכימיקלים רגשיים נמצאים, זה לצד זה, על דפנות התאים.
אם התא מוצף בביוכימיקל רגשי מסוים שוב ושוב לאורך זמן, כאשר הוא מתחלק, לתא הבת יש יותר קולטנים לביוכימיקלים הרגשיים מאשר לחומרי תזונה. לאור כך כדאי לשאול: מה מידת ההשפעה של התזונה במצבים בהם התאים חסרים את הקולטנים של חומרי ההזנה (כמו שקורה למשל במצבים של התעללות רגשית עצמית)?
עם זאת ברצוני להדגיש כי למרות האמור, עדיין יש חשיבות לאיכות המזון שאנחנו אוכלות. גם אם לא כל חומרי ההזנה נקלטים בגוף, עדיין חשוב שאלו שכן נקלטים יהיו בריאים ומתאימים לצרכינו. מה שכן עולה מהנכתב הוא שיש חשיבות גדולה לטיב ההתנהלות הרגשית שלנו, לא רק ברמת יכולת ההתמודדות עם מצבי החיים אלא גם ברמת התפקוד הגופני ומצבנו הבריאותי.
>> אם כן, מה ניתן לעשות על מנת לאפשר למזון להיקלט בגופנו בצורה מטיבה? להלן שמונה צעדים שיסייעו לכן לטפח התנהלות רגשית בריאה:
1) הפסיקו לחלק את הרגשות לחיוביים ולשליליים:
הגישה החברתית המקובלת, שמחלקת רגשות לחיוביים ושליליים, עושה עוול גדול לבריאות רגשית. לכל רגש ברפרטואר הרגשות הנרחב שלנו, יש תפקיד חשוב בהישרדות, בהתנהלות ובהתפתחות שלנו. ואם לכל רגש יש תפקיד, אזי כל הרגשות הם חיוביים ומועילים. כאשר הרגש מוגדר כ-שלילי, הנטייה הטבעית היא להמנע ממנו. הימנעות מרגשות מביאה להדחקתם. ולהדחקת רגשות השלכות בריאותיות מזיקות.
המלצה: נכון ובריא יותר להתייחס לרגשות במושגים של 'נעים/לא נעים'. רגש יכול להיות לא נעים ועדיין לשרת אותנו, ובאותה מידה רגש יכול להיות נעים ומזיק.
אי נעימות עלולה גם היא לגרום למניפולציות רגשיות, אך החלוקה הזאת, נוטה להיות גמישה יותר, בהשוואה לחלוקה הקיימת. לדוגמה, תחושת הפחד היא ללא ספק לא נעימה, אך במצבים רבים הפחד הוא רגש חשוב, הקורא לנו לשים לב ולהיזהר מפני דברים/פעולות. אם אתן בעניין של התפתחות ולמידה עצמית נוספת, נסו לפענח את הרגש ולבדוק מדוע הוא שם וכיצד ניתן לעבוד איתו. במקרה של הפחד בררו אם הוא עוצר אותכן מלהתפתח או שומר עליכן.
2. תנו לגיטימציה ותחושת זכאות עצמית לכלל הרגשות
כאשר אנו מבינות שכל קשת הרגשות חיונית לנו, קל לנו יותר לתת להם לגיטימציה במידה שווה. דבר הנכון גם בכל הקשור לרגשות המסווגים כלא נעימים. המשמעות היא הפנמה כי זה בסדר להרגיש כל רגש; מותר ואפשר לכעוס, להיות מתוסכלת, ואפילו לשנוא. לא נעים לחוות את הרגשות האלה, אבל לגיטימי. לגיטימציה מצמצמת את הצורך בהדחקה.
>> חשוב לציין, שמדובר בלגיטימציה לחוות כל רגש אך לא לגיטימציה להגיב רגשית בכל דרך. מותר לחוות כעס ושנאה. לא לגיטימי להרים יד או לפגוע באדם אחר או ברכושו בכל צורה שהיא.
המלצה: תרשו לעצמכן לחוות את כל מגוון הרגשות ואל תתנגדו לתחושות שנחשבות ללא מקובלות מבחינה חברתית (כמו קנאה, אנוכיות וכו').
3. התאמנו בזיהוי ומתן שם לרגשות
לא מעט נשים מתקשות לזהות מה בדיוק הן מרגישות. קושי בזיהוי רגשות בדרך כלל קשור לנתק תחושתי, שמקורו במנגנון הישרדות והתמודדות שאנחנו מגייסות במצבי חיים קשים ואינטנסיביים. כשהחוויה הרגשית מעומעמת, קל יותר להתמודד עם מצבים קשים. הבעיה היא, שאי אפשר לנהל משהו מבלי לזהותו.
המלצה: תרגיל פשוט לשיפור המודעות הרגשית הוא לשאול את עצמכן כמה פעמים לאורך היום: "מה אני מרגישה עכשיו?". גם אם בהתחלה לא תצליחו לזהות את מה שאתן מרגישות, על פני זמן, חזרה על השאלה מעודדת את מערכת העצבים להיפתח ובהדרגה הזיהוי ילך ויהיה קל יותר. ככל שתתמידו בתהליך תהיו בקשר טוב יותר עם הרגשות שלכן ותוכלו להיעזר בהם כדי לפענח את המצבים בהם אתן נמצאות.
4. תאפשרו לרגשות להיות דינמיים
אחד ההיבטים החשובים בבריאות רגשית היא דינמיות. רגשות דינמיים, חופשיים לזרום דרכנו ואינם משפיעים לרעה על הגוף. כאשר אנחנו מדחיקותף מתאפקות או עוצרות את הרגשות שלנו נוצרת סטטיות רגשית. רגשות עצורים, 'מאוחסנים' בגוף ככיווץ שרירים באזורי גוף רלוונטיים. הכיווצים האלה הופכים לכרוניים ומגבילים את היכולת שלנו לראות את העולם כפי שהוא ומקבעים בנו אזורי חולשה שמועדים לסימפטומים ולהתפתחות מחלות.
המלצה: הרשו לרגשות שלכן להיות דינמיים. הימנעו ככל שניתן מהדחקה או 'עצירת רגשות' וגם אל תיאחזו ברגשות - תנו להם לזרום דרכן.
5. תפעלו לפריקת רגשות
בגלל שרובנו מדחיקות במידה זו או אחרת וגורמות לכליאת רגשות בגוף, יש חשיבות גדולה לפריקתם, המסייעת להרחיק מהגוף מטענים.
המלצה: הדרך היעילה ביותר לפרוק רגשות היא באמצעות פעילות גופנית (אימונים אירוביים ואימוני כוח). הליכה בסגנון 'סיבוב בקניון' לא תעשה את העבודה. האימון צריך להיות מספיק אינטנסיבי כדי לגרום לעליית דופק וקצב נשימה ולהזעה. פעילות גופנית, לפחות שלוש פעמים בשבוע מומלצת לתחזוקה רגשית שוטפת. כל אחת כפי יכולתה הגופנית, כמובן.
6. הביעו את הרגשות
למרות שנהוג לחשוב שהבעת רגשות נעשית רק באמצעות שיחה, צורת ההבעה הזו לא מתאימה לכל אחת. יש דרכים רבות להביע רגשות כמו למשל ציור, פיסול, כתיבה, תנועה, ריקוד ונגינה. שיתוף רגשי חשוב לדינמיות רגשית לכן מומלץ שכל אחת תמצא צורת ביטוי שמתאימה לה. יחד עם זאת, חשוב שלכל אחת יהיה לפחות אדם אחד בעולם, שהיא יכולה לשתף רגשות בצורה בטוחה ומשוחררת. וודאו שיש אדם כזה בחיים שלכן.
המלצה: בדקי מה דרך ההבעה שעובדת עבורך והקפידי לבטא רגשות בדרך שמתאימה לך.
7. התאמני על תחושת נוכחות בתוך הגוף
במצבי טראומה, קיימת נטייה מובהקת להתנתק מגוף, במטרה לעמעם את התחושה. בגלל תופעת הניתוק הזו, טראומה לא תמיד מאוחסנת כזיכרון קוגניטיבי אלא כזיכרון סומאטי – תחושה גופנית שלא 'מרגישה' כמו זיכרון רגיל. כשהתחושה מתעוררת בהווה, אנחנו לא מזהות קשר למשהו שקרה בעבר, אנחנו בטוחות שמה שאנחנו מרגישות קשור למה שקורה בהווה.
בהתאמה, אנחנו מגיבות בהווה כפי שהגבנו בעבר, גם אם אירוע המקור התרחש בשנות הילדות המוקדמות. התוצאה היא, שאנחנו מנוהלות על ידי תבניות אוטומטיות במקום להגיב על סמך נתונים מעודכנים ובהתאמה לצרכים וליכולות שלנו בהווה. מכאן, שנוכחות מלאה בתוך הגוף חיונית והכרחית כדי לחוות ולהתמודד עם מצבי החיים בהווה בצורה שמשרתת אותנו.
המלצה: ניתן לתרגל ולטפח נוכחות בתוך הגוף באמצעות תרגול תחושתי. כל שעליכן לעשות הוא לשבת בעיניים עצומות, להביא את הפוקוס אל הגוף ולתרגל, גם אם באופן מאולץ בהתחלה, תחושה של נוכחות בתוך הגוף.
8. פיתוח דימוי עצמי ועמוד שדרה חזקים
למרות ההערכה החברתית לאנשים שנותנים מעצמם לאחרים, בריאות רגשית וגופנית מותנת בעמוד שדרה חזק. היכולת לשים גבולות ולעמוד על שלך הרבה יותר חשובים מריצוי אידיאליים חברתיים. לא אגזים אם אומר שבתשעים אחוז מהמקרים שאני רואה בקליניקה, נשים מוותרות על עצמן, ונותנות לאחרים על חשבונן. הגוף לא יכול להיות בריא כשאת לא באמת קיימת וחשובה לעצמך. ככל שאת יותר חזקה בתוכך, כך יהיה לך יותר מה לתת, לכשתחליטי לתת.
המלצה: לפני שאת נותנת לאחרים, תבררי עם עצמך אם יש לך מה לתת ואם בכלל מתאים לך לתת. שמרי על הגבולות שלך, אם משהו לא מתאים לך, תתרגלי להגיד "לא".
לסיכום, האם יש חשיבות למה שאנחנו אוכלות? בוודאי שכן. אך האם התזונה הבריאה לבדה מבטיחה בריאות? ממש לא.
ממצאים קליניים מאששים את מה שהוכח במחקרים מדעיים: לרגשות יש השפעה ישירה על איכות תהליכי העיכול ועל הספיגה של החומרים המזינים בתאים. אם אתן אוכלות בריא אבל מתעללות בעצמכן רגשית, אל תצפו להיות בריאות, נהפוך הוא.
מצד שני, אם אתן בריאות רגשית, גם אם תאכלו מדי פעם מזון שהוא פחות בריא, השפעתו המזיקה תהיה קטנה יחסית. ועל זה יאמר: אם אתן כבר מתפנקות – תהנו מזה עד הסוף.
היום ברור מעל ומעבר לכל ספק שבריאות היא תוצר הוליסטי, המורכב ממכלול גורמים. השקעה בהיבט אחד והתעלמות משאר ההיבטים, תביא לתוצאות מאכזבות. כן, חשוב לאכול בריא אך במקביל יש לטפל בטראומות רגשיות מהעבר, לשים את עצמכן במרכז, לדאוג לצרכים שלכן וליצור חיים שאתן אוהבות לחיות. במקום להתלבט בין ברוקולי לסטייק, תתמקדו בלאהוב את עצמכן ואת החיים שלכן.
ג'ון ג'יקובס היא מומחית לטיפול רגשי-גופני ומורה מן החוץ בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון
