ריקי אייל גילתה שבעלה סוכן שב"כ וגידלה לבד שבעה ילדים לתפארת

לאחר שריקי גילתה את זהותו האמיתית של בעלה, היא מצאה את עצמה בגיל 35 גרושה+7, בלי חשבון בנק ובלי מקצוע. היום היא גאה בכך שילדיה רכשו השכלה גבוהה

ריקי אייל. "מעולם לא ישבתי להכין עם הילדים שיעורי בית, אבל אמרתי שאני סומכת עליהם שימצאו את הדרך שלהם בחיים כדי להצליח" (צילום: חיים הורנשטיין)
ריקי אייל. "מעולם לא ישבתי להכין עם הילדים שיעורי בית, אבל אמרתי שאני סומכת עליהם שימצאו את הדרך שלהם בחיים כדי להצליח" (צילום: חיים הורנשטיין)

שתי צפרדעים נפלו לכד שמנת. אחת טבעה, והשנייה שחתה ושחתה ותנועות רגליה הפכו את השמנת לחמאה, עד שהצליחה לקפוץ החוצה וניצלה. ריקי אייל (52) אוהבת להיזכר בסיפור הזה שקראה בילדותה. "הצפרדע שלא הפסיקה לבעוט זו אני. לפעמים ראיתי רק שחור, אבל ידעתי שכל עוד אני כאן, כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן".

 

האזינו לכתבה המלאה (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

 

האיזנו לכתבה המלאה על ריקי אייל

האיזנו לכתבה המלאה על ריקי אייל

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 
אייל, ילידת ירושלים, היא בת רביעית אחרי שלושה בנים במשפחה דתית־ציונית. את הבחור ששינה את חייה פגשה בגיל 20. עגיל באוזן, גיטרה, גלבייה, תלתלים עד הכתפיים – שום דבר במראה החילוני שלו לא רמז למה שגילתה כעבוד שנים: מדובר בסוכן שב"כ שמופעל על ידי החטיבה היהודית.

 

הוא היה בן 23, והם נפגשו באורוות סוסים שאליה באו לרכיבה ולביקור. היא הגיעה לשם עם חברה והוא עם חבר. בהדרגה התפתח ביניהם קשר רומנטי. אמה התנגדה לקשר מהרגע הראשון. "היא לא אהבה אותו, הרגישה שמשהו שם לא תקין וניסתה לשכנע אותי לרדת מהסיפור הזה, אבל אני לא ראיתי את מה שהיא ראתה. בפברואר 1987, אחרי פחות משנה יחד, התחתנו".

 

ידעת שהוא קשור לשב"כ?

"לא. אני זוכרת שבשלב החיזורים נסענו לשפת הים בתל־אביב והוא שאל אותי: 'אם היית יודעת על מישהו שהוא סוכן שב"כ, היית מתחתנת איתו?' מבחינתי סוכן שב"כ של החטיבה היהודית היה מוקצה מחמת מיאוס, הרי תפקידו לרגל אחרי יהודים ולהסגיר אותם לשלטונות. השבתי נחרצות: לעולם לא. לתומי חשבתי שהוא בוחן אותי, מבקש לראות עד כמה אני לאומנית ימנית".

 

הוא היה חילוני, את גדלת בבית דתי. איזה אורח חיים קיימתם?

"כשהכרנו הייתי עם רגל אחת מחוץ לדת, והוא שכנע אותי שלעולם לא אצליח להיות חילונית, שאני דתייה בנשמה. קיבלתי את זה והוא הלך ונעשה דתי, למד בכולל בקריית־ארבע ובהמשך בישיבת שבי חברון".

"פעם שמעתי ברדיו על מטע של ערבים שנשרף, ואז הוא חזר מסריח כאילו היה במדורה. שאלתי: היית שם? הוא הסתכל במבט מזרה אימים וידעתי שאסור לי לשאול שאלות"

 

שלושה חודשים לאחר שנישאו הרתה. אמה, שלא הגיעה לחתונה, חזרה להיות עמה בקשר. "אמא נתנה לי גב, הייתה מגיעה אליי עם סלים עמוסים בקניות. הוא הלך לישיבה בבוקר ועבד אחר הצהריים, אני הייתי בבית בהיריון, הכל נראה רגיל לחלוטין".

 

מתי נדלקו אצלך נורות אדומות?

"כשהתחילו להגיע הביתה אנשים שלא הבנתי מי הם. היה מקובל שמזמינים אורחים לשולחן שבת, מה שלא ידעתי זה שחלק מהאנשים שישבו אצלי היו פושעים. אחד מהם, למשל, הורשע בהריגת פלסטיני. אף אחד לא טרח לספר לי או לשאול אותי אם אני מוכנה שאנשים כאלה יישבו אצלי בבית. הוא לא סיפר דבר. במקביל, הוא עזב את הישיבה והתחיל לעבוד יותר ויותר בעבודות מזדמנות: בתחנת דלק, כמציל בבריכה וכרכז ביטחון, והיה נעלם למשך ימים שלמים. כששאלתי איפה הוא, היה אומר חד־משמעית שאסור לשאול שאלות. פעם שמעתי ברדיו על מטע של ערבים שנשרף, ואז הוא חזר כולו מסריח כאילו היה במדורה. העזתי ושאלתי: היית שם? הוא הסתכל במבט מזרה אימים וידעתי שאסור לי לשאול שאלות. אירועים כאלה היו כל הזמן. הרגשתי בודדה נורא, ובקושי היה כסף בבית. שלושה חודשים אחרי הלידה של הבת הראשונה נכנסתי שוב להיריון".

 

איך תפקדת בתוך הקושי הזה?

"אחרי שנולדה טהר, הבת השנייה, ביקשתי מאמא שתעזור לי להתגרש והיא ענתה: הזהרתי אותך לא להתחתן איתו, אבל אם זה מה שבחרת - תישארי. אצלנו לא מתגרשים. לא היה לי גב, החלטתי שאמשיך לנסות לרצות אותו. אולי אם אנקה את הבית ואבשל היחסים יהיו טובים יותר? אולי אז הוא יהיה יותר בבית?

"טיפלתי בילדות בהמון אהבה, אבל הן היו מוזנחות מאוד. לא היה כסף, לא היו בגדים. פעם אחת, כשהבת הבכורה, נחלה, הייתה בת שנה וחצי, קניתי לה שמלה יפה ב־40 שקל, והוא כעס עליי: אין לך כסף לאכול אז להוציא כסף על שמלה? מילד לילד המצוקה הכלכלית הלכה וגדלה".

 

"במשך שנים שימשתי בובה על חוטים מבלי לדעת את זה" (צילום: חיים הורנשטיין)
    "במשך שנים שימשתי בובה על חוטים מבלי לדעת את זה"(צילום: חיים הורנשטיין)

     

    באחד הימים שאלה אותה חברה טובה אם לא מפריע לה שבעלה מסתובב בלילות עם נערות צעירות. אייל העזה לשאול על המתרחש, ואז זומנה לפגישה עם מי שהיו, לדבריה, מפעיליו של בעלה.

     

    הוא הסביר שמדובר במפעילי שב"כ?

    "מה פתאום. הוא הזמין אותי למלון בירושלים, ואני, צעירונת בת 24 שאין לה חיים, שמעתי מלון ושמחתי. ישבנו שם עם שני בחורים, הם שאלו מה שלומנו והציעו להזמין לי גלידה עם קצפת. בשביל מישהי שבקושי יש לה אוכל – זה היה להיות על גג העולם. בשיחה הם הציגו את בעלי בתור מתנה לאנושות וסיפרו שהוא עושה דברים מדהימים למען אנשי שלומנו – צמד מילים שחזר שוב ושוב. המילה שב"כ לא עלתה בשיחה בכלל.

    "באותה שיחה גם אמרו לי משהו שקבע את גורלי עד ימינו, לצערי: שאסור שיהיה לנו כסף בחשבון, כדי שלא יחשדו בנו. הפגישה הסתיימה בחיוכים והלכנו הביתה. זה היה הזוי, משהו התחיל לחלחל אבל עדיין לא הבנתי מה היה שם. רק בהמשך קלטתי שמדובר בשב"כ".

     

    בתוכנית "זמן אמת" ששודרה בערוץ כאן 11, בפרק "נשואות לשב"כ", נחשף סיפורה של אייל ושל שלוש נשים נוספות שמצאו את עצמן באותה סיטואציה. בסוף הכתבה נמסר בתגובה משירות הביטחון הכללי כי "הכתבה מתייחסת להתרחשויות שאירעו לפני כ־30 שנה ואף פורסמו, יודגש כי סוכן שב"כ אינו עובד שב"כ מן המנין וכל ניסיון לקשור בין התנהלותו של סוכן בחייו האישיים לבין שירות הביטחון הכללי מופרך ומשולל כל יסוד".

     

    רחוקה ומבודדת

    היא המשיכה בחייה, ותחושת חוסר הבהירות הוסיפה ללוות אותה. כשהייתה בהריונה השלישי נפטרה אמה. "איבדתי את האדם הכי קרוב אליי. כשהיא גססה בבית החולים ביקשתי להישאר לצדה, אבל הוא התעקש שנחזור הביתה. באותה שבת אמא נפטרה. המבט שלה מסתכלת עליי ללא מילים ומתחננת שאשאר לצדה ירדוף אותי עד יומי האחרון".

    "הייתי בדיכאון של החיים, אבל הייתי חייבת לתפקד כאמא. מהמזון ששמו לנו בקרטונים ליד הדלת הכנתי ארוחות, בלילה כיסיתי את הילדים יחד, בצפיפות, שלא יקפאו מקור"

     

    באיזה מצב היית באותם ימים?

    "אמא צעירה לשלושה תינוקות המבקשת למות. מדי לילה דפקתי את הראש בקיר ובכיתי לתוך הכר. השב"כ נתן לנו יועץ נישואים, השיחות לא עזרו, הדיכאון העמוק נמשך ויום אחד הוא הודיע לי שעלינו לעבור דירה. בפעם הראשונה הוא אמר: אם את רוצה שאעזוב את השב"כ והם יירדו ממני, צריך לעזוב את קריית־ארבע, שם התגוררנו".

     

    הם עברו לסוסיא וחודשיים לאחר מכן, בשנת 1991, עברו שוב, הפעם לעתניאל. "היו לנו שתי דירות בקריית־ארבע, אבל ידעתי שלשם אי־אפשר לחזור. מצאתי את עצמי בקרוואן פרוץ לרוחות, בהיריון רביעי, רחוקה ומבודדת. ילדתי בן אחרי שלוש בנות והייתי במצב לא אנושי, קור כלבים ואין לי כסף לאוכל. חיילים היו משאירים לי ארגזי אוכל ליד הדלת, ובעלי כל היום היה מחוץ לבית".

     

    ציינת שהיו לכם שתי דירות, אז איך הגעתם לפת לחם?

    "אלה היו דירות שאבא שלי, שעבד בעמידר, עזר לנו לקנות במחיר אפסי, ובאמצעות הלוואות. התקשינו להתקיים ביומיום. לאורך כל אותה תקופה הבחור מהשב"כ שפגשנו במלון היה מתקשר ומתעניין בשלומנו".

     

    רגע, בתקופה הזו בעלך לא עזב כבר את השב"כ?

    "את אמרת. בהמשך גיליתי שהוא מעולם לא עזב".

     

    שנה לאחר מכן חזרו לקריית־ארבע. "כשגיליתי שאני בהיריון חמישי אף על פי שהיה לי התקן, ביקשתי מיד לבצע הפלה. הרופא עשה מה שעשה (הוציא את ההתקן בתקווה שתהיה הפלה, שר"א) ואף על פי שהיה דימום מסיבי, חזרתי אליו כעבור כמה ימים לבדיקה ונשמע דופק. כאישה מאמינה ידעתי שבשלב זה כבר אין מה לעשות".

     

    איך המשכת הלאה?

    "הייתי בדיכאון של החיים, אבל הייתי חייבת לתפקד כאמא. מהמזון ששמו לנו בקרטונים ליד הדלת הכנתי ארוחות, בלילה השכבתי את כולם באותו החדר וכיסיתי אותם יחד, בצפיפות, שלא יקפאו מקור. הלכתי ונהפכתי לצל, אבל המשכתי להרעיף עליהם אהבה. במשך כל אותה שנה חייתי על לחם ובצל. יום אחד שיתפתי את אחת השכנות שאני מבקשת את נפשי למות, והיא בטוב לבה נתנה לי 5,000 שקל ואמרה: זו הלוואה ארוכת טווח, בטוחה שיבוא יום ותוכלי להחזיר לי. הכסף הלך מיד לשכר דירה ולקיום היומיומי.

    "לא אשכח שכשרבין נרצח ישבנו עם חברים והוא הרים כוס לחיים. בחינוך הדתי האמיתי אין דברים כאלה. אם יהודי מת יש צער. תורת ישראל היא לא תורה של רצח, כתוב 'בנפול אויביך אל תשמח', הייתי בשוק"

     

    "כשתירושי המתוקה נולדה, אמרתי שהיא תביא את השפע ושהפעם אני רוצה בריתה באולם. הוא הסכים ובהמשך עברנו דירה למושב נחושה בעמק האלה, כדי לפתוח דף חדש. הרגשתי שמשהו הולך להשתנות.

    "בדיעבד אני יודעת שאז הוא עוד היה בשב"כ. לא אשכח שכשרבין נרצח ישבנו מול הטלוויזיה, הוא היה עם חברים והרים כוסית לחיים. בחינוך הדתי האמיתי אין דברים כאלה. אם יהודי מת יש צער. תורת ישראל היא לא תורה של רצח, כתוב 'בנפול אויביך אל תשמח', זה אסור. הייתי בשוק טוטאלי".

    "הלכנו ושקענו בחובות, מכרנו את אחת הדירות כדי לכסות אותם, והוא המשיך לעבוד בעבודות זמניות כדי שיוכל למלא את תפקידו בשב"כ, ואני לא יכולתי לעבוד כדי שהוא יוכל להתפנות לעיסוקים שלו. היחסים הלכו ונהיו גרועים יותר. נכנסתי שוב ושוב להיריון וכשפניתי ליועצת נישואים היא שאלה אותי: מה את לא מבינה? הוא לא ישתנה לעולם. תחליטי אם את מוכנה לחיות איתו או לא. הבנתי שזה להיות או לחדול, החלטתי להילחם.

    "בשנת 2001, אחרי 14 שנות נישואים, הוא עזב את הבית ומאז לא חזר. הגשתי תביעה לגירושים ועורכת הדין שלי פנתה לשב"כ בבקשה לגילוי מסמכים. קיבלנו מסמך שאכן עבד עבורם והבנתי ששנים מישהו עבד עליי בעיניים. בהמשך הגשתי נגדם תביעת פיצויים".

     

    מה עלה במשפט כנגדם?

    "הבנתי שמה שקרה לי קרה לנשים נוספות. תחושת הבגידה נוראית, במשך שנים שימשתי בובה על חוטים מבלי לדעת את זה. הם השתמשו ברחם שלי ככיסוי לעבודה שלו. זה ניצול הכי ציני שיכול להיות. את למעשה עובדת עבור מישהו שלא נותן לך שכר עבודה, וגם לא מגלה לך שאת עובדת בשבילו ומסכן את חייך וחיי ילדייך. הבנתי ש־14 שנה ישנתי עם האויב בלי לדעת. במשפט קרסתי, הסכמתי לחתום על הסכם שלא אתבע אותם יותר לעולם וקיבלתי פיצוי כספי".

     

    להתחיל מאפס

    בגיל 35, מצאה את עצמה ריקי אייל גרושה עם שבעה ילדים, ללא חשבון בנק משלה וללא כל ניסיון תעסוקתי.

     

    איך מתחילים?

    "גרתי אז בבית־שמש, והדבר היחיד שהיה לי ביד הוא רישיון נהיגה שאותו הוצאתי לאחר שהיו לי חמישה ילדים, כשגרנו במושב נחושה, וגיליתי שאפילו כדי לקנות לחם צריך להגיע למושב סמוך".

    "התחלתי להסיע נשים בערב למקווה, אחר כך עברתי להסעת רבניות. אבא עזר לי לרכוש סיטרואן ברלינגו ישנה ובמשך שנתיים הסעתי נשים וחילקתי לחמניות, ורק אז הוצאתי רישיון למונית"

     

    ואז הפכת לנהגת מונית.

    "כן. כשנשים חיפשו מי שיסיע אותן בערב למקווה התחלתי להסיע אותן. אחר כך עברתי להסעת רבניות להרצאות ובהמשך חילקתי לחמניות. אבא עזר לי לרכוש סיטרואן ברלינגו ישנה ובמשך שנתיים הסעתי נשים וחילקתי לחמניות. השתלבתי ביוזמה של העצמה כלכלית לנשים בתמיכתה של שרי אריסון וראש העיר. הם הרימו פרויקט שנקרא 'עסק משלך' והשתתפתי בו במשך שמונה חודשים. הרעיון היה להקים חברה של הסעות נשים לנשים. ואז חבר הציע שאעשה רישיון למונית ואסיע בתשלום. בהתחלה עבדתי בשביל מישהו. יכולתי לעבוד כל היום ולחזור עם 50 שקל, ואז העזתי וקניתי מונית שאיתה עברתי לערד. היום אני עצמאית ועדיין עובדת קשה ונלחמת כלכלית".

     

    איך הכרת את בן הזוג הנוכחי שלך?

    "הילדים עודדו אותי להכיר מישהו, כדי שלא אשאר לבד. הכרנו דרך אותה חברה שאיתה הייתי כשפגשתי את הגרוש שלי! יצאנו לפגישה בבית קפה בבאר־שבע ובסופה הוא אמר: 'אני לא צריך לחפש יותר, מצאתי'. היום אנחנו חיים יחד ויש בינינו חברוּת נהדרת. אני לא מצפה לתופים, פרחים ופרפרים, אבל יש כבוד, יש חיבה. הוא אדם מקסים וסבא מקסים לשמונת הנכדים שלי".

     

    מה הילדים שלך עושים היום?

    "נחלה (31) נשואה ואמא לילדה, בוגרת תואר ראשון בתקשורת אינטראקטיבית במכללת ספיר ובעלת סטודיו לצילומי ניו בורן; טהר (30) אמא לשלושה, עובדת כקלינאית תקשורת ולומדת לתואר שני; שילת (29) אמא לשניים, משמשת מדריכת הכנה ללידה ולומדת להיות דולה. בימים אלו היא משתתפת בתוכנית הטלוויזיה 'ואז הגיע ילד'; פ' (28) נשוי ואבא לשניים ועובד בתחום הביטחון; תירושי (26) היא סטודנטית לתזונה במכללת תל חי; חושן (24) הוא חייל משוחרר; והליאור (18) יסיים י"ב וימשיך ללימודי עתודה במגמת הנדסאי חשמל. כשאני מדברת עליהם אני מתמלאת גאווה! הם ההצלחה הגדולה שלי".

     

    ריקי וילדיה. "הם ההצלחה שלי" (צילום: אלבום פרטי)
      ריקי וילדיה. "הם ההצלחה שלי"(צילום: אלבום פרטי)
       

       

      איך עשית את זה?

      "מעולם לא שיקרתי להם. ילדים מאבדים אמון במי שמסבן אותם. תמיד אמרתי להם שהם הדבר הכי חשוב בחיי, דיברתי איתם בגובה העיניים והדגשתי שאני מאמינה בהם ולהם. הקשבתי להם והשתדלתי לא לבטל את הרגשות שלהם. אם אחד הילדים פגע באחיו הוא הוכרח להתנצל, והם מצדם ידעו שאנחנו חזקים יחד כמשפחה ושאני אהיה שם בשבילם מול כל העולם".

      "אחת קיבלה מלגה, אחרת עבדה וחסכה, מרביתם סיימו בהצטיינות. אני הייתי שם כדי לתמוך, כסף לא היה לי, אבל חיכיתי להם בבית עם מרק חם ולב אוהב"

       

      הם לא הרגישו מקופחים בילדותם?

      "מעולם לא, הם ידעו שאעשה בשבילם הכל והייתה אהבה גדולה בבית. בגיל 14 הם יצאו לעבוד ביוזמתם בעבודות מזדמנות. שטפתי להם את המוח, שאם הייתי עושה את מה שצריך, משלימה בגרות ולא מתפתה לדברים אחרים, סביר להניח שמצבנו היה טוב יותר. מעולם לא ישבתי איתם להכין שיעורי בית, אבל עודדתי אותם. אמרתי להם שאני סומכת עליהם שימצאו את הדרך בחיים כדי להצליח. המוטו היה: 'לא מעניין אותי מה תעשו, העיקר שתהיו מאושרים'".

       

      איך הם מימנו את הלימודים ורכשו השכלה גבוהה?

      "כל ילד, סיפור אחר. אחת קיבלה מלגה, אחרת עבדה וחסכה, מרביתם סיימו בהצטיינות. אני הייתי שם כדי לתמוך, כסף לא היה לי, אבל חיכיתי להם בבית עם מרק חם ולב אוהב. כשטהר התחתנה ראשונה, התנאי שלי היה שהחתונה לא תמנע ממנה לסיים את הלימודים.

       

      "עכשיו הילדים שלי מנסים לעזור לי, וזה מרגש אותי מאוד. אני יוצאת בגיוס המונים, ומבקשת לגייס 750 אלף שקל כדי לקנות דירה, ולו הקטנה ביותר. עד היום עברתי 17 דירות לאורך החיים, הגיע הזמן שיהיה לנו בית קבע משלנו".

       

      הילדים בקשר עם אבא שלהם?

      "בשבילי הוא לא קיים, אבל הוא אבא של הילדים ותמיד ביקשתי מהם לכבד אותו. דאגתי להזמין אותו לכל חתונה, בר מצווה או בת מצווה שערכתי. אני ממליצה לכל הורה לעבור הדרכות הורים ולדעת שהוא לא לבד בהתמודדות. לא משנה מה את מרגישה כלפי הגרוש, הילד תמיד יחפש את דמות האב, גם אם הוא פושע מאחורי סורגים. הוא התחתן בפעם השלישית, והוא לנצח יישאר האבא של ילדיי".

       

      והוא עדיין בשב"כ?

      "למען האמת, זה מה־זה לא מעניין אותי".

       

      בחזרה לפרויקט אם אני הצלחתי גם את יכולה

       

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד