מילי אביטל כותבת לעו"ד שסייעה לה אחרי תקיפה: לעולם לא אשכח אותך

"חייגתי למרכז הסיוע, אבל לא הצלחתי לדבר. את נשארת על הקו והקשבת לשתיקה שלי, שהרגישה כמו מוות, כאילו את כבר יודעת הכל". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

מילי אביטל. "בזכות זה שהקשבת לשתיקה שלי – היום יש לי חיים. ויש לי מילים".  (צילום: עדי אורני)
מילי אביטל. "בזכות זה שהקשבת לשתיקה שלי – היום יש לי חיים. ויש לי מילים". (צילום: עדי אורני)

 

למתנדבת במרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית שענתה לי לטלפון,

 

נדמה לי ששמך אורית, או אולי שם אחר שמתחיל בא' (או ע'). יש לך שיער חום או שחור חלק, אורך קצר עד בינוני, עור פנייך שוקולד חלב. גרת ברעננה לא רחוק ממני, במרחק הליכה, כלומר בצד הדרומי של העיר. יש לך שני בנים, בשנת 1989, כשנפגשנו, הם היו קטנים, גילאי שלוש עד שש, משהו כזה. ובמקצועך את עורכת דין.

 

האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

האזינו למכתב

האזינו למכתב

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

לא הכרתי אותך. אבל ביום שבאתי לביתך ישבנו סביב שולחן מלבני במטבח. את הכנת לבנים שלך ארוחת ערב, הצעת גם לי אבל לא הייתי רעבה. חתכת עגבנייה לקוביות, כולל החלק שבדרך כלל זורקים (מה שנראה כמו טבור), ואמרת לילדים, וגם לי, שלא זורקים את החלק הזה, אוכלים את כל העגבנייה, גם את החלקים הפחות יפים. אתם קוראים לזה "התפוח של העגבנייה" – נדמה לי שהבן הבכור שלך המציא את השם.

 

הכרנו רק מספר שעות קודם לכן, כשענית לטלפון של קו החירום של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. הייתי בת 17, הותקפתי מינית על ידי אדם שהכרתי. חברה הציעה לי להתקשר למרכז. חייגתי, אבל לא הצלחתי לדבר. לא ידעת את שמי. ואני לא את שמך. אבל את נשארת על הקו והקשבת לשתיקה שלי, שהרגישה כמו מוות, כאילו את כבר יודעת הכל.

 

וכשכבר היה מאוחר, הצעת שאבוא אלייך הביתה (מה שלא מקובל היום), ושאלת אם זה יעזור אם את תדברי עם הוריי, בשמי. אמרתי "כן". כי לי לא היו כוחות. או מילים. אחרי ארוחת הערב אני נשארתי במטבח, והתבוננתי בך בסלון הצמוד, מדברת בשקט עם הוריי שהגיעו לאסוף אותי. משהו בי הבין אז את מה שאני רואה. שהדרך החוצה ממעמקי התהום מתחילה בלדבר.

 

עד היום אני לא ממש מבינה איך את, אמא לשני ילדים קטנים ועורכת דין במשרה מלאה, מצאת זמן לנערה שלא הכרת.

 

לא פגשתי אותך מאז אף פעם. אני כותבת את המכתב הזה כדי שכל העולם ידע שיש אנשים כמוך, וכדי שתדעי שלעולם לא אשכח אותך. בזכות זה שהקשבת לשתיקה שלי – היום יש לי חיים. ויש לי מילים.

 

אני אוהבת אותך.

 

מילי

 

מוקדש לכל המתנדבות והמתנדבים במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 

 

  • השחקנית מילי אביטל היא פרזנטורית של סיליז

 

לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

 

הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד