שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    כשנתניהו נותן כבוד וכוח לצלם החצאיות
    במקום לגלות אפס סובלנות למטרידים מינית ובמקום לשדר מסר חיובי לנפגעות ולמערכת: רה"מ מעדיף לחבק את נתן אשל ולא לשלוח אותו הביתה

     

    נתן אשל בנימין נתניהו אבנר נתניהו (צילום: טל שחר)
    כך ייעשה לאיש. נתן אשל ובנימין נתניהו (צילום: טל שחר)

    פחות משנה עברה מאז פרץ לחיינו קמפיין #לא_התלוננתי בעקבות הטענה שברט קוואנו, שמונה כשופט עליון בארה"ב, תקף מינית כמה נשים, והנה קיבלנו תזכורת בוטה במיוחד מה קורה כשהמערכת כבר כן מטפלת בהטרדות מיניות. התזכורת הזו מגיעה היישר מראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו.

     

     

    בימים האחרונים אנחנו נחשפות ונחשפים לתמונותיו של נתן אשל יוצא ובא מחדרי המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה. אשל הוא שלוחו של נתניהו במגעים האלה. האיש שהורשע בדין משמעתי, ושנציבות שירות המדינה סילקה בבושת פנים מכל תפקיד ציבורי אחרי שנודע שצילם נשים מתחת לחצאיותיהן בלשכת ראש הממשלה, חוזר לחיינו שוב ושוב, פעם מהדלת ופעם מהחלון; זאת לאחר שכבר ב-2015 נמתחה ביקורת ציבורית נוקבת על השתתפותו במשא ומתן להקמת הממשלה הקודמת.

     

     

    לא מדובר בתפקיד זניח וחסר חשיבות. אשל הוא דמות מרכזית בצוות המו"מ של נתניהו, שיקבע מי ישבו בעמדות הכוח, מהם הנושאים המרכזיים שהממשלה הבאה תקדם ואיך ייראו החיים שלנו בשנים הקרובות. וגם ולא פחות חשוב - אם ואיך תטפל הממשלה הזו באפלייה המגדרית העמוקה, באלימות בתוך המשפחה שפוגעת במאות אלפי נשים כל שנה, בחוסר השוויון בשכר, באלפי הנשים שנפגעות מינית ולא מקבלות סיוע ממערכות אכיפת החוק ובהדרת הנשים המתרחבת והולכת. האם יש סיכוי שאדם כמו אשל, שראה בנשים כלי לסיפוק יצריו ותו לא ידאג לאינטרסים האלה? נראה שהתשובה ברורה.

     

    ומה נשים (וגם לא מעט גברים) שהותקפו מינית בישראל אמורים לחשוב ולהרגיש כשראש הממשלה מעניק כבוד וכוח כאלה לאדם כמו אשל? איך אפשר לתת אמון במערכות שאמורות לסייע ולמגר את האלימות המינית, כשמי שעומד בראש הפירמידה נותן חותמת כשרות לאדם שכבר הורשע (!) בגלל מעשים כאלה? כשנתניהו אוטם את אוזניו להשפלה ולכאב שהצעד הזה גורם לכל כך הרבה נשים שחיות יום יום עם הפגיעה המינית שעברו?

     

    לפני שנה וחצי באה אל העולם תנועת metoo# וחשפה את היקפה העצום של האלימות המינית - מגפה קשה שפוגעת כמעט בכל אישה ודורשת התגייסות נחושה למאבק בה. מילים רבות נכתבו על כך שחייבים לקדם פתרונות טובים יותר לטיפול בתלונות, לשנות את יחסם של המשטרה ושל בתי המשפט לנפגעות ולשים קץ למצב העגום שבמסגרתו מרבית הנשים מעדיפות שלא להתלונן כי אינן מאמינות שייעשה עמן צדק.

     

    אבל עוד דבר אחד צריך לקרות בנוסף לשינוי המערכתי: הפוליטיקאים, מי שקובעים את סדר היום הציבורי, מי שאמורים להוות דוגמא אישית למיליוני אנשים לסטנדרטים מוסריים ראויים, צריכים לגלות אפס סובלנות לפגיעות והטרדות מיניות.

     

    הם צריכים לא לתת לאנשים כאלה דריסת רגל במקומות שבהם נקבעת המדיניות הציבורית, להפסיק למחול, לקרוץ, לשתוק, להגיד "לא נורא", להפסיק להתעסק בשאלה מה יהיה על עתידם של הפוגעים ולהתחיל לדבר על עתידן ועל שלומן של הנפגעות.

     

    רק ככה יש סיכוי שהחברה שלנו תתנקה מהחולי הזה, ושהמרחב הציבורי והאישי שלנו יהפוך להיות בטוח יותר, אלים פחות ושוויוני יותר. אין דרך טובה יותר להתחיל מאשר דוגמא אישית של ראש ממשלת ישראל. נתן אשל צריך ללכת הביתה, אחת ולתמיד.

     

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים