אם אתם ילידי שנות ה־60, ה־70 ואפילו ה־80, סביר להניח שכשגדלתם כמעט לא הכרתם ילדים שטופלו על ידי פסיכולוג. ילד שנזקק לטיפול נפשי נחשב "בעייתי", ומעטים סיפרו בגלוי כי הם נמצאים בטיפול שכזה, שלא לדבר על הוריהם, שפעמים רבות קברו את עצמם מרוב בושה. ומי בכלל שמע על טיפולים באמצעות תנועה, מוזיקה, צילום או בעלי חיים.
כיום, לעומת זאת, אם תצאו עם ילדכם לגינה תגלו ששיחת היום היא איזה טיפול רגשי מחולל פלאים, מי המטפל שגרם לילד לעבור מהפך - וכמה ארוך התור אל אותו מטפל. השיח, שהיה פעם חשאי ומבויש, הפך לתחרות "הילד של מי התקדם הכי הרבה הודות לטיפול".
ניבה בורוש מהמרכז לטיפולים רגשיים במודיעין, מהמטפלות הראשונות בארץ בעזרת בעלי חיים, מסבירה כי "אין ספק שהרבה יותר ילדים צריכים כיום טיפולים רגשיים, שמסייעים להם להתפתח ולגדול בצורה טובה יותר. טיפול רגשי הוא כבר לא מילה גסה כמו פעם, והוא מקל בהרבה היבטים בחיים. אבל צריך לזכור שלא כל מה שעובד עם הילד הראשון עובד גם עם הילד השלישי או הרביעי במשפחה. כל ילד שונה לחלוטין מאחיו ומאחיותיו, וגם אנו משתנים כבני אדם וכהורים. לכן, פעמים רבות מגיעים אלינו דווקא אחרי שנולד הילד הרביעי או החמישי".
בורוש, שהיא גם פסיכותרפיסטית ממוקדת טראומה, מטפלת קוגניטיבית התנהגותית, מדריכת הורים בשיטת אדלר ומתמחה בשיטות נוספות, טוענת כי אחת הסיבות העיקריות לריבוי הילדים שזקוקים לעזרה רגשית היא ההתפתחות הטכנולוגית. "הטכנולוגיה זולה, נגישה ופעמים רבות משמשת כבייביסיטר וגם כאמצעי תקשורת חברתי, בלי צורך במגע ישיר עם אנשים אחרים. היא בהחלט משפיעה באופן אוטומטי על התפתחות הכישורים החברתיים, על היכולות החברתיות ובכלל על האופן שבו בני אדם מתקשרים ומתנהלים אחד מול השני. סיבה נוספת לביקוש הגובר לטיפולים הרגשיים היא הניכור של יחידים ומשפחות, שנוצר כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית שגורמת להתכנסות לתוך המכשיר הטכנולוגי. הניכור הזה בא לידי ביטוי בכך שפעמים רבות משפחות יושבות ביחד והעיניים של כל אחד ואחת תקועות במכשיר דיגיטלי".
אבל לא רק הטכנולוגיה אשמה, לטענתה. "קצב החיים המאוד מהיר גורם לכך שכל אחד מאיתנו חייב להיות מולטי־טסקינג ולעשות הרבה דברים במקביל מבלי לעצור בדרך", היא אומרת, "אחת התוצאות הוא פחד להשתעמם. הפכנו מאוד משימתיים ומאוד יעילים, וכתוצאה מכך קשה לנו לדחות סיפוקים ואנחנו חייבים הכל כאן ועכשיו, מהר ומיד. השילוב הזה מעלה את הצורך בטיפולים רגשיים. זה לא רק אצל ילדים. בשנים האחרונות עלתה המודעות לטיפולים רגשיים בקרב מבוגרים שמעוניינים באיכות חיים טובה יותר מזו של הדורות הקודמים. במקביל, אנשים חשופים יותר באינטרנט למידע על סוגים שונים של טיפולים רגשיים, חדשים וישנים. כל זה מעלה את הדרישה".
נירית צוק, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" ומומחית למחקר תרבות הילד והנוער, מסבירה כי הפנייה לטיפולים רגשיים נתפסת כיום כהוכחה לאכפתיות, למודעות ולהשקעה הורית. "מדובר ללא ספק בשינוי חברתי־תרבותי. אם בעבר טיפול היה משהו שאנשים התביישו בו או הסתירו אותו, הרי שהיום העובדה שאתה הולך לטיפול או שולח את הילד שלך לטיפול מראה שאתה אדם מעודכן ובעל מודעות גבוהה", היא מציינת. "אפשר לראות את זה לא רק בשיח היומיומי אלא גם בסדרות ובסרטים שאנחנו רואים. בנוסף, אם בעבר המושגים החברתיים היו סביב שיתופיות וקהילתיות, הרי שמהמאה ה־20 חל שינוי: ה'אני' הוא זה שנמצא במרכז, מונח הסלפי תופס תאוצה, והערכים החשובים לנו הם אושר, משמעות, מימוש עצמי. במהלך השנים השתנתה גם התפיסה שלנו לגבי ילדים: אם במאות הקודמות ילדים נחשבו במעמד נמוך מזה של המבוגר, הרי שבעידן שלנו הילד הוא במרכז, והאושר שלו הכי חשוב. ברור שיש לזה השפעה. יש כאן גם סטטוס חברתי־כלכלי, כלומר, הצהרה שאני יכול להרשות לעצמי מבחינה כלכלית שהילד שלי יהיה בטיפולים האלו".
צוק נוגעת בנקודה כואבת נוספת: "יש את הצורך של ההורה לתת לילד הכל מתוך צורך לגונן עליו, להקל עליו ולעזור לו. צריך לזכור כי אתגרי ההורות שונים כיום מאלו שהיו להורינו. הטכנולוגיה, המסכים, אבחון ילדים עם בעיות רגשיות, קשב וריכוז, ילדים שסובלים יותר מבדידות ועוד. אחד הכלים זאת ההליכה לטיפולים".
ומה הטיפול המתאים לכל בעיה? "זו נקודה חשובה", אומרת בורוש, "חשוב להקפיד על התאמה בין הילד לשיטת הטיפול על מנת לחסוך להורים ולילדים ריצות ממאבחנים למטפלים. חשוב להגיע למקום מקצועי שידע לעשות את ההתאמות הללו עם מגוון אפשרויות. גם אם יש מספר ילדים במשפחה, לכל אחד תותאם השיטה שיותר מתאימה לו באופן אישי - האחד בעזרת בעלי חיים, השני בעזרת פסיכודרמה, ילדה עם צרכים מיוחדים תטופל בפסיכותרפיה, ואחות קטנה שמרגישה שתשומת הלב נלקחה ממנו ונוצרו אצלה בעיות רגשיות כתוצאה מכך תעבור טיפול CBT".
בעיה בדחיית סיפוקים אצל ילדים זו סיבה לטיפול?
"שוב, בשל העובדה שהילד מוקף בהרבה מסכים ובגלל הסיטואציה המורכבת שבה הוא חי, קשה לו להתמודד עם דחיית סיפוקים. הוא כבר לא יודע להשתעמם, וכל הזמן מצפה שיבדרו אותו או שהוא פשוט חוזר למסכים. הילד מתחיל לפרוץ את הגבולות, ובעקבות זאת הוא מקבל כל מה שרק רוצה. זה גורר חוצפה כלפי ההורים, המורים ושאר בעלי הסמכות וזה בהחלט דורש טיפול. במקרים כאלה, מצאנו שטיפול בעזרת בעלי חיים מאוד יעיל. הוא מלמד את הילדים לשהות במקומות שלא קלים להם, לקחת אחריות על מישהו אחר ולדאוג לצרכיו - גם אם הם עומדים בסתירה לצורכי הילד המטפל".
מדברים כיום הרבה על אי־הצבת גבולות ברורים.
"בהחלט. בתרבות השפע של היום מאוד קשה להורים להציב גבולות משום שהילדים רגילים לקבל הכול. לפעמים הילדים צריכים לדבר עם מישהו שאינו ההורים, מבוגר שהוא דמות משמעותית כמו מטפל, ולהגיע בעזרתו לתובנות. גם ההורים צריכים לקבל הדרכה או הכוונה כי ילד שעובר תהליך צריך לקבל ליווי בבית מהוריו".
להפרעות הקשב והריכוז, שמאובחנות כיום במספרים גדולים בהרבה מבעבר, יש השפעה על מספר הילדים הנזקקים לטיפול. "במהלך הטיפול הם מתבקשים לבצע משימות – כל פעם לזמן ארוך יותר", מסבירה בורוש, "זה יכול להתחיל במשימות שנמשכות חמש שניות בלבד, והמטרה היא הארכת טווח הקשב. זמן המשימות עולה בהדרגה עד שהילד מצליח לבצע משימה שנמשכת 15 ואף 20 דקות. בעקבות זאת הוא חווה תחושת הצלחה שאותה הוא יכול להעביר לתחומים אחרים בחייו".
4 צפייה בגלריה
''טיפול בחיות מלמד את הילדים לקחת אחריות וגם לשהות במקומות שלא קלים להם''
(צילום: זיו ריינשטיין)
בנוסף, לא מעט הורים מדווחים על חרדה אצל ילדיהם, וגם זה דורש טיפול. "יש שיטות שונות כיצד להתגבר על פחדים וחרדות ולכל ילד יש את השיטה שעוזרת לו. תופעה נוספת שנפוצה היום היא הצקות בגנים ובבתי הספר: גם ילדים שמציקים לחבריהם נדרשים לעבור תהליכים".
יש הרבה מאוד סוגי טיפול. איך ההורים יכולים לדעת באיזה טיפול לבחור?
"יש אפיונים שונים לסוגי הטיפולים. למשל, אם מדובר בטיפול בעזרת בעלי חיים – לכל בעל חיים אופי שונה מהאחר, גם אם מדובר באותו סוג. יכול להיות כלב פחדן לעומת כלב חברותי, או חתול שהולך אחר בעליו לכל מקום לעומת חתול שתופס פינה, ישן בה שעות רבות ולא מתעניין מה קורה סביבו. בטיפול בעזרת בעלי חיים מוצאים פתרונות לבעיות ולהתנהגות של בעלי החיים, ובדרך עקיפה זה עוזר לגלות גם פתרונות לבעיות או להתנהגות של הילדים המטופלים. כך, לאט לאט, בעזרת בעלי החיים אפשר לפתוח את הנושא, לדבר עליו, לייעץ ולהתייעץ ולחשוב איך ניתן לשנות ולעזור לחיה – ודרך זה לדון גם בדברים שבעקבותיהם הגענו לטיפול. במקביל, בטיפול הזה חשים, מלטפים ואוהבים את החיות, וזה גורם להן הנאה ולילד רוגע, שקט, הרגשה טובה, ביטחון עצמי ועוד.
"שיטה נוספת היא NLP – טיפול שמשלב טכניקות המסייעות לשינוי המחשבות ושינוי הפרשנות על ידי עבודה באמצעות דמיון מודרך, שחרור חסמים ופחדים והעצמת היכולות והמשאבים של האדם. יש את הפסיכודרמה, המבוססת על פעולה דרמטית ומשחקי תפקידים אשר מאפשרים למטופל להתמודד עם דילמות אישיות ובין־אישיות, ולמצוא מתוך עצמו דרכים לגיטימיות לפתרון ולהתמודדות. יש את הטיפול בתנועה: התנועה היא מקור חשוב ומעצים בחיינו. היא יוצרת תחושת שליטה וגורמת לנו לנהל דיאלוג עם העולם הפנימי שלנו דרך אזור הבטן והאגן. חוויית הגוף יחד עם התנועות והקצב מאפשרת ביטוי לרגשותינו ותחושותינו. יש טיפול דיאדי שמתמקד בקשר בין ההורה והתינוק או הילד. ויש עוד הרבה מאוד תרפיות - באומנות, במוזיקה, בצילום ועוד, והבחירה תלויה בהרבה גורמים. בכל מקרה, חשוב להקפיד כי המטפל יהיה מוסמך, רצוי בעל תעודה של משרד הבריאות".
ד"ר דורית שמואלי, נוירולוגית ילדים, רכזת התפתחות הילד בשירותי בריאות כללית ומנהלת מרכז התפתחות הילד בירושלים, מבחינה בין טיפולים כמו רכיבה טיפולית, טיפול במוזיקה, טיפול בתנועה ועוד, הניתנים דרך הביטוחים המשלימים ולא כלולים בסל הבריאות, לבין טיפולים רגשיים אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי, הניתנים במסגרת שירותי בריאות הנפש לאחר אבחון של איש מקצוע בתחום.
לדבריה, טיפולים בעזרת סוסים, שחייה וספורט פופולריים יותר בשנים האחרונות. "המחקר על הטיפולים הללו אינו רב ולא מבוקר דיו", היא טוענת, "המחקרים הקיימים לא הראו כי טיפולים אלה יעילים לקשיים רגשיים, אם כי המטופלים מדווחים על שיפור כללי בתחושותיהם. כן עולה מהמחקרים שחלק מהטיפולים יעילים לקשיים מוטוריים, בדומה לטיפולי פיזיותרפיה. חשוב לומר כי כל פעילות גופנית סדירה משפרת את איכות החיים ואת שביעות הרצון הכללית, גם אם מדובר בלרוץ אחרי כדור עם ההורים בפארק השכונתי. לכן, אני ממליצה להורים שלפני שהם פונים לטיפולים יקרים, שיתבעו מהם ממילא זמן, לפנות שעות קבועות שבהן יבלו בילוי פיזי עם ילדיהם. כשמדובר בילדים שיש להם קשיים מוטוריים ניתן לשקול פנייה לרכיבה, שחייה או לספורט טיפולי. הטיפולים הללו ניתנים במסגרת השב"ן (ביטוח משלים), עם הפניה מרופא הילדים ועוד גורם מקצועי נוסף - יועצת חינוכית, מטפלת ממקצועות הבריאות ועוד, ולא נדרש עבורם אבחון מקדים".
ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר יועץ מחטיבת קהילה בשירותי בריאות כללית, אומר כי חלק ניכר מההפניות לטיפולים בגיל הרך והצעיר נובע מנטייה של ההורים לעשות אאוטסורסינג. "לא פעם רואים מצבים שבהם הורים מתייחסים לטיפולים הללו כאל תעסוקה לילד כי הם חווים קושי וחוסר אונים בהתמודדות עם ילדם. צריך לזכור שהרבה פעמים הפתרון יכול להיות הדרכה הורית והכוונה, וזה לא חייב להיות פרטני - יש מסגרות שעוזרות בכך. במקרים המורכבים יותר שנדרש טיפול הוא צריך להיעשות לאחר איבחון מסודר באמצעות גורמי בריאות נפש או התפתחות הילד. יש לפנות לטיפולים מוכרים ומוכחים אצל מטפלים מוסמכים".
חני שפיס, יועצת ביטוח בתחום הבריאות, ויאיר סולומון מסוכנות "יחזקאל ברנהולץ" מסבירים כי ניתן לחלק את תחום השירותים לילד לשני סוגים: הסוג הראשון הוא שירותים שקשורים להתפתחות הילד – פיזיותרפיה, פסיכולוג, קלינאי תקשורת ועוד, שבהם רוצה ההורה להרחיב את מספר הטיפולים מעבר למה שניתן בסל הבריאות. כמו כן, יש טיפולים שאינם בסל הבריאות: רכיבה טיפולית, טיפולים באמצעות הבעה ויצירה וכדומה, וכן שירותים כמו אבחון דידקטי ופסיכודידקטי, טיפולים בהרטבות לילה וכדומה.
הכיסויים שנותנות קופות החולים למי שמחזיק בביטוחים המשלימים שלהן (שב"נים) דווקא רבים ומגוונים, וכוללים כמות טיפולים לא קטנה – 35־45 טיפולים בשנה. יש הבדלים בסוגי הכיסוי ורצוי לברר היטב את הזמינות: לפעמים יש להמתין לטיפול מעל 9-8 חודשים. בנקודה הזו כדאי לפנות לביטוחים הפרטיים. הכיסוי בהם מוגבל לכמות קטנה יותר של טיפולים, אולם הזמינות שלהם גבוהה הרבה יותר.
