אני נשואה באושר ובעושר לבעלי המקסים. אלה נישואים שניים לבעלי. יש לו ארבעה ילדים מוצלחים ונשואים. לי יש אח ואחות גדולים ממני ועוד שני אחים קטנים. היה לי בן מבעלי הנוכחי, שנפטר בגיל חודש, כך שלמעשה נותרתי ללא ילדים.
לאחרונה אחותי ואחי הגדולים דיברו איתי על רכושי ומה יהיה לאחר מותי, לאן הכסף ילך ולמי אני מורישה והאם כתבתי צוואה. אין לי שום בעיה להוריש את רכושי לבני משפחתי, אבל ישנו דבר אחד שמאוד מרגיז אותי. אני לא יודעת עליהם כלום. הם שומרים ממני בסוד כל דבר ולא משתפים אותי בכלום. אלא שבדיעבד, כשהם מבינים שסיפור זה או אחר התגלה, הם מטיחים בי: "מה לא ידעת, סיפרנו לך!" אני לא פעם לומדת עליהם דברים דרך הוריי או בני משפחה אחרים, או חברים.
אני מוצאת את עצמי לאחרונה מהרהרת שוב ושוב באם להטיח את הדברים בפניהם, שזה לא יכול להיות שהיחסים בינינו יהיו חד־צדדיים. ומצד שני, כמו שאני מכירה אותם, הם מאוד ייפגעו, בעוד שלמעשה אני מאוד נפגעת מההתנהגות שלהם מולי. מה לעשות? תני לי עצה!
איזו סיבה יש לבני משפחתך להסתיר ממך את חייהם הפרטיים? את אומרת שהם נוטים להכחיש שהסתירו. וכשאת אומרת להם זאת הם נפגעים. ועם זאת את מרגישה שזאת האמת ‑ עובדה שהם מסתירים!
אומר לך ניחוש שעולה בדעתי. ייתכן שאחייך ואחיותייך, שגדלו במשפחה של חמישה אחים ואחיות, חוששים לשתף אותך בענייניהם עקב האסון שקרה לך עם בנך היחיד והישארותך חסרת ילדים. במשפחות יהודיות קיימת נטייה לחשוב ש"ילדים זה שמחה", וכמה שיותר ילדים זה יותר שמחה, ובלי ילדים זה נראה כעריריות נוראה. ייתכן שהם חוששים שאם נשארת ללא ילדים, אירועי חייהם עם ילדיהם ונכדיהם יגרמו לך לכאב לב. ייתכן שבטעות נדמה להם שאי־השיתוף חוסך ממך סבל. ואולי אפילו קנאה מצידך, ובמקרה של אמונות טפלות - גם פחד מ"עין רעה".
לפני זמן קצר הגיע אליי מייל מאלמונית שמכוון ל"כל החברות": "כשאתן פוגשות אותנו, אל תדחפו בפנינו את תמונות נכדיכן ותשתפו אותנו ב'חוכמות' שלהם, מתי נגמלו מטיטולים, מה אמרו? מה עשו? בשעה שידוע לכן שבנינו או בנותינו טרם נישאו. ואם אנחנו מעמידות פנים ו'משחקות' ‑ דעו לכן, זאת משום שאתן גורמות לנו להעמיד פנים ולחייך, כמצופה מאיתנו. בתוך תוכנו אנחנו חשות סלידה ודחייה. זכרו שהחוויות שלכן מילדיכן, מבעליכן ומנכדיכן לא מעניינות אותנו. מעללי כלתכן, חתנכן, עם הכלה או החתן שלכם - לא מענייננו. בחברת רווקות - בבקשה, תפסיקו להפגין גאווה מילדיכם המוצלחים. היו רגישות, אמפתיות, ראו מי העומדת לידכן ומולכן, נסו להבין את מצבה הרגשי. קצת מחשבה על האחר תקל על כולנו".
זהו חומר למחשבה, למרות שאינני מסכימה עם עמדה זו. כיוון שהמצב הקיים מאוד מפריע לך, את צריכה להתעמת עם אחייך ולא לאפשר להם להתחמק. אל תיבהלי מכך שהם ייפגעו. אולי את צריכה אפילו לבטא בפניהם את הסיבה שבעטייה הם מנסים אולי לגונן עלייך. ייתכן שבכל פעם הם חושבים בטעות שלא תיהני להיות מעורבת, שתפרגני רק כלפי חוץ. ובכן, תהיי אמיצה מספיק לפתוח סוגיה זו!
