הקהל של מכבי חיפה צריך להשתנות
לטענת האוהדים הם מלווים את הקבוצה באש ובמים - אבל את רוב האש הם מדליקים בעצמם, וברגעי המים תמיד דורשים יותר
בבואי לכתוב שורות אלה אני מאוכזב ורותח, אבל לא מהבעלים, השחקנים או הצוות, אלא מהקהל של מכבי חיפה, זה שלטענתו מלווה את הקבוצה באש ובמים. את רוב האש הוא מדליק בעצמו, וברגעי המים תמיד דורש יותר כמו ילד קטן שרוצה עוד ועוד. ברצוני להזכיר לקהל הירוק כמה דברים, ולערוך לו היכרות עם מושג חדש שאני קורא לו "אפקט המשיח". לפני שנתחיל, ברצוני לברך את מרקו בלבול על כך שלקח קבוצה ממקום 10 למקום 2. לא היה קל והיו נפילות, אבל אני גאה בכך שאתה מאמן את הקבוצה בלי פשרות ובמקצוענות שיא.
1. גם אם תנסו, אי אפשר לבנות את רומא ביום אחד. עד הקיץ שעבר כל עונה התחילה בחריש עמוק: מאמן חדש, סגל חדש ואותה מטרה - לקחת אליפות בכל מחיר, אפילו במחיר של פלייאוף תחתון… איך מגיעים להישגים? נתחיל עם ב"ש. היא עשתה זאת במשך שנים ובקצב איטי, עם הבאת שחקנים בבניית מטרות איטית (בוזי, ברדה, מליקסון, בן ביטון, הובאן, סוארז), ועל זה חיזוק נקודתי שהגיע עם המאמן החדש בכר (ווקאמה, גורש, צדק, ראדי, שהר). תהליך זה היא בסופו הביא 3 אליפויות רצופות, והגעה שנתיים ברציפות לשלב בתים באירופה.
יריבתנו המרה מכבי תל אביב לקחה 4 אליפויות בעשור האחרון - האחרונה בצורה דומיננטית שלא נראתה כמוה מאז האליפות ללא הפסד שלנו. היא עשתה זאת עם הרבה ילדים שגדלו בקבוצה (פיבן, יונתן כהן, דור פרץ, דן גלזר, רוסלן ברסקי), שחקנים מנוסים שכבר התאהבו במועדון (עטר, ייני, טיבי, דסה, מיכה), ומעליהם ישראלים מוכשרים (שכטר, קנדיל) וזרים שטובים לליגה (ראיקו, ז'איר, סאבוריט, אופואדו). כל זה בניצוחו של מאמן שהוא לא טקטיקן נעלה, כריזמטור יוצא מן הכלל או פיגורה בעלת שם ארצי או עולמי, אלא מאמן מקצוען שבא לתת עבודה ולא אכפת לו מה שם השחקן. מבחינתו אם מסי לא נותן משחק טוב, במשחק הבא הוא ביציע. אותו דבר מרקו שלנו - עובד קשה, צנוע, כן ולא מאמן של שמות. צריך לתת למאמן זמן של מינימום שנתיים מלאות בשביל לראות אם הוא הצלחה או כישלון, ולא לשבור את הכלים בכל פעם שקשה.
2. בינואר נחת בכרמל קרים פריי בן ה-25, שחקן טוב ומוכשר לכל הדעות, אבל טוב זה לא מספיק לסטנדרטים של קבוצה שלוקחת אליפות. אבל מה? הקהל שלנו, כמו תמיד, אוהב שחקנים שעוברים בדריבל חצי מגרש בלי לראות שמעטות הפעמים שדריבל של פריי הביא בישול, שלא לדבר על שער. וכן, אני מדבר רק על מספרים, כי הוא צריך לספק מספרים בתור שחקן התקפה ועוד זר. מכבי חיפה והקהל שלה במיוחד לא בקיאים בהבדל בין שחקן טוב לשחקן גדול. ראיוס היה גדול: כ-20 שערי ליגה מעמדת ה-10 ועוד המון בישולים. פריי שחקן טוב, אבל מחמיצן סדרתי שמרבה לאבד כדורים. כישרון זה ממש לא מספיק, ולא שווה 2.7 מיליון אירו (כולל שכר) עם אופציה ליותר במקרה של רכישה. זה סכום לשלושה זרים שלא רואים את הליגה ממטר.
3. איך אני אתאר את הקהל הירוק במשפט אחד? קצת קשה אז שוברים את הכלים ולא משחקים. להלן המאמנים המפוטרים של מכבי חיפה מאז האליפות האחרונה: ראובן עטר, אריק בנאדו, סטאנוייביץ', רוני לוי, מולנסטיין, רוטן - כשבתווך היו בלבול, גוטמן, רוב מאס ואיתי מרדכי. לאיזו קבוצה שזכתה באליפות יש רקורד כזה? אף אחת. ולפעמים האשמה היא גם על הקהל שבוחר לקלל את השחקנים כאילו זה מה שיגרום להם לשחק טוב (זה לא). תשמרו על תרבות ספורט ותקללו אחרי המשחק, לא בתוך 90 הדקות ולא בהפסקה. לא לזרוק מינויים לכר הדשא ולא לאיים במכות על מי שמעודד, אלא פשוט לעודד ולהפוך את סמי עופר לגיהנום עבור הקהל האורח.
מה שהופך אצטדיון לביתי הוא הקהל, וברגע שתפסיקו לקלל ותתחילו לעודד עונה שלמה, השחקנים ישחקו בראש שקט ויהיו טובים. תשאלו את שכטר, עטר, שלומי אזולאי החלוץ ובעצם כל ישראלי שהיה אצלנו ועבר לקבוצה אחרת בה קיבל עידוד ולא קללות. אני באמת אוהד של מכבי חיפה, אבל קשה לראות שאנשים שאוהבים את הקבוצה פוגעים בה בצורה כזאת, מאשימים את כל העולם ולא מסתכלים במראה. וכן, אני לא מתבייש לצאת נגד אוהדים כי לי אכפת מהקבוצה ולא מגחמות אישיות.
זוכרים את עדי קונסטנטינוס? את ערן ביטון? את יובל יוסיפוביץ'? את איסמעיל ריאן? את שובל גוזלן? את שחר הירש? את אלון תורג'מן? את רם שטראוס? כולם היו מוכשרים, כולם רצו להצליח, ובמקרה לכולם היה חסר ביטחון עצמי. האם זה הצוות המקצועי שלא יודע לדבר עם השחקנים? האם המשכורות לא שולמו להם בזמן? או שכאשר עלו לשחק קיבלו בוז צורם וקפאו להם הרגליים? לטעמי לפחות התשובה נמצאת בכיסאות היציע ולא בין כותלי המועדון… תסתכלו במראה ותפסיקו לשבור אותה.
לפנייה לכתב/ת 
