בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
תארו לכם מצפן בלי מחט. כזה שמורה-הכיוון שלו אינו מסתובב סביב ציר, אלא צף במים. מצפן שדווקא כאשר הוא פוגש שדה מגנטי, הוא אינו מראה את הצפון. מצפן רקום, שמסונכרן עם עשרות מצפנים רקומים כמוהו. איזה מין מצפן זה? לשם מה הוא קיים? ועל איזה כיוון הוא כן מצביע?
Not North (לא צפון), המיצב של טליה מוקמל ואירנה פוש, הוא אחד מארבעה מיצבים של צוותים בינלאומיים בשבוע העיצוב בירושלים. מדי שנה, מעצבים ישראלים וזרים משלבים כוחות, ונדרשים להתמודד עם הנושא המתחלף של שבוע העיצוב.
רוב העבודות במסגרת הזו הן אמנותיות, קונספטואליות, מורכבות, והרבה פעמים ספקולטיוויות. במלים אחרות: לא חפצים שימושיים או דקורטיביים בהגדרתם, אלא כאלה שמגיבים לתופעות, מאירים בעיות, מציפים תהיות, לעתים מעבירים ביקורת ולעתים מדמיינים תסריט עתידי המתבסס על נתונים קיימים. כמעט תמיד הם מבקשים לגרות את המחשבה שלנו, הצופים.
4 צוותים בינלאומיים
"מזרח" הוא נושא התערוכה המרכזית השנה, ובמסגרת זו נבדקים התנועה שבין המזרח והמערב, המעבר של רעיונות, תרבות, סחורות ואנשים, ההשפעות ההדדיות וההשלכות. כל אלה, מסבירה המנהלת האמנותית ענת ספרן, רוכזו לארבעה ראשי פרקים: השפעת המזרח על המערב, השפעת המערב על המזרח, המרחב שביניהם והמרכז, ה-Middle.
האתגר שקיבלו טליה מוקמל ושותפתה הווינאית היה לבדוק את האמצע והמרכז. "זה המקום שלנו, פה במזרח התיכון, שאנחנו מתייחסים אליו כאל האמצע של תנועת המטוטלת, שההשפעות שלה ניכרות לאורך ההיסטוריה. לפעמים אנחנו מזרח, לפעמים מערב, ולפעמיים אנחנו לא יודעים מה אנחנו", סבורה ספרן.
מוקמל מתבלטת בעבודתה הייחודית: חקרנות, משיכה לקראפט תוך עיסוק חדשני בחומר, ותוצאה כמעט טקסטילית - ללא טקסטיל. אירנה פוש היא חוקרת ואמנית, שמגיעה מרקע בתקשורת ובמדעי המחשב, ומתמקדת בחיבור בין טכנולוגיות חדשות לבין מלאכת יד. כבר מגיל צעיר נמשכה פוש למלאכות היד, במיוחד לרקמה, והיום היא משלבת בעבודות הרקמה שלה מרכיבים אלקטרוניים ויוצרת טקסטילים חכמים, כגון סוודר שהוא גם מכשיר רדיו.
"ישר הרגשתי חיבור לעבודות של אירנה, והחיבור התממש מהרגע שנפגשנו", מספרת מוקמל על העבודה המשותפת. "הדינמיקה בינינו הייתה מדהימה. טסתי לאוסטריה כדי להכיר את אירנה, להתחיל בעבודה עם אותם חומרים, ולתכנן כיצד נתקדם על אף המרחק הפיזי בינינו. אחר כך הטלפונים שלנו עבדו שעות נוספות - ווטסאפ, גוגל דוקס, גוגל שיטס".
אירנה הראתה לה מחשב שאותו רקמה במו-ידיה. "לכאורה זה מהלך פשוט", מסבירה מוקמל, "אבל הוא מראה את הפוטנציאל של המדיה הטכנולוגית החדשה, את האופן שבו נוכל להנגיש אותה בעתיד בדרך יותר אישית, שעונה גם על הצרכים הרגשיים שלנו. זה חיבור שאולי נרצה לשמר לאורך זמן".
קירוב הטכנולוגיה לצרכים האישיים והרגשיים של האדם הוא נושא חם בעולם העיצוב. עיצוב רך ומעוגל, חומרים חמימים וצבעוניות פסטלית מגויסים כדי לשנות תפישות מקובלות ביחס למוצרים הטכנולוגיים "הקרים", ולהקל על דרכם לכיבוש לבבות ופתיחת ארנקים בדרכם לעוד ועוד בתים ברחבי העולם.
פוש פועלת בדיוק בתפר הזה. "שתינו", היא אומרת, "עובדות עם הרבה חומרים בגישה ניסיונית. אצלי זה קשור לטכנולוגיה - איך אנחנו תופשים אותה, איך אנחנו עושים אותה, מי עושה אותה וכיצד אנחנו מגיבים אליה".
כאשר נפגשנו, בחנו השתיים יחדיו מה המשמעות של המושג "מזרח בעבור כל אחת מהן, ומה מסמל בשבילן המושג "מרכז". מוקמל מספרת, ש"מהר מאוד שמתי לב, שבעינינו, הישראלים, אנחנו המרכז ואנחנו במרכז. בעיני אירנה, גם המזרח וגם המרכז נושאים משמעות שונה".
כשחשבו השתיים על המזרח, מיד חשבו גם על המערב, הדרום והצפון, ותוך כדי מחשבה על ארבע רוחות השמיים והקשר שלהן עם המרכז, עלה רעיון המצפן – אובייקט שימושי, אך גם סמלי, שנולד בסין והשפיע משמעותית על מהלך ההיסטוריה. "הסינים, אגב, השתמשו בו לתכנון ועיצוב חלליהם לפי עקרונות הפנג שווי", מזכירה מוקמל. "אנחנו מצאנו שהמצפן משלים את השיח שהתפתח בינינו על אודות המרכז, משום שהוא משתנה בכל פעם ביחס למקום שבו אנחנו נמצאים".
עשרות מעגלי בד בבריכה מחושמלת
מי שמכיר את עבודתן, יכול היה להיות בטוח שהמצפנים שלהן לא יהיה דומים למצפן המוכר. ואמנם, העבודה המשותפת מורכבת מעשרות עיגולי בד רקומים, בקוטר של כחמישה סנטימטרים כל אחד, שנרקמו בעבודה עמלנית במשך שעות ארוכות בשבוע האחרון. כדי ליצור תחושת קירבה בין הצופים לעבודה, מעטרות את העיגולים דוגמאות גיאומטריות, חצים רקומים ועיטורים נוספים.
חוט הרקמה יוצא דופן: את הטקסטיל מחליף סיב מתכת עדין ודק, כדי לחדש את הטכניקה המסורתית בעזרת חומר גלם לא שגרתי. עיגולי הבד הרקומים מונחים על קצותיהם של פינים אלקטרו-מגנטיים, השקועים בבריכת מים קטנה. זו מחוברת למעגל חשמלי, שנסגר לשניות אחדות מדי דקה. כשהמעגל החשמל פתוח, מצביעה דוגמת העיגולים על הצפון; כשהוא נסגר, וההשראה המגנטית פועלת על המצפנים הרקומים, הם נוטשים את הצפון ומצביעים על מרכז המעגל. משנפתח המעגל החשמלי מחדש, מסתובבים לאיטם המצפנים וחוזרים אל עמדת המוצא – הצבעה על הצפון.
Not North, קראו מוקמל ופוש לעבודה, שדרכה הן מבקשות להציף מחשבות על התפישה המערבית שרואה בצפון את "המקום הטוב", המתקדם והמפותח – בין אם מדובר בצפון תל אביב מול דרום תל אביב, אירופה מול אפריקה, או צפון אמריקה מול דרום אמריקה.
התפישה המערבית מדגישה את המיקום הגיאוגרפי כסמן של תרבות וקידמה; "לא צפון" קוראת תיגר על התפישה הזו, וקוראת את המושג Middle לא כמרכז גיאוגרפי, אלא כגרעין היצירה - העיקר, הכוח פנימי של האדם באשר הוא, ומה שטמון בבסיס ההתפתחות האנושית. היצירה, על פרטיה הקטנים ביותר - הן אומרות - היא המרכז, הליבה והלב.
בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
