על הספקטרום - רגעי נחת כשהשילוב מצליח

כאמא לילד על הספקטרום, אני מבלה יותר מדי ימים במסדרונות בית הספר שלו. פגישות עם המנהלת והמורים השונים הן לגמרי חלק משגרת היום שלי, וגם הסיבה המרכזית לפרישה שלי מעולם ההייטק לטובת עבודה יותר מאפשרת מהבית.

ריצת מרתון שלא מסתיימת

בדרך כלל, כשאני פוקדת את בית הספר, הסיבה היא עוד אתגר חדש שהילד המיוחד שלי נאלץ להתמודד איתו, עוד משוכה שאנחנו עוברים יחד במאמצים רבים, ריצת מרתון שאף פעם לא מסתיימת, רק מקרבת אותנו עוד צעד קטן לעבר ליעד הבא.

נכון שאין לי קרניים או זנב, ואני נראית לגמרי "רגילה", אבל אני מרגישה שכולם יודעים, שרואים עליי, רואים שאני אמא מודאגת במיוחד, אמא מיוחדת, ורואים עליו, שהוא לא כמו כולם. הוא שונה, וכשמגיעים לבית ספר, למקום כל כך טבעי לילדים, השוני שלו עוד יותר בולט החוצה.

קראו עוד:

מה באמת יגרום לילדיכם לקבל ילד שונה?

בעקבות אבחון בנה - החלה לטפל באוטיסטים

בשעה טובה: ספר ילדים עם גיבור אוטיסט

בין כל הילדים האחרים, "קופצים" לעיניים אותם ילדים אחרים, אותם ילדים שרואים את המציאות מנקודת מבט שונה בתכלית, כזו נקודת מבט שאנחנו אף פעם לא נצליח לראות אותה או להבין אותה, למרות שאנחנו אף פעם לא מפסיקים לנסות.

אבל באותו יום שישי, הגעתי כמו כולם לראות תוצרים של פרויקט מוצלח שהילדים בכיתה ד' עבדו עליו בחודשים האחרונים. זה היה יום שישי נעים להפליא, הייתה תחושה של אופטימיות זהירה, אך בפנים הלב שלי הלם חזק יותר ויותר ככל שהתקרבתי לשער בית הספר.

פתאום כל הילדים רצו ללמוד(צילום: אלבום פרטי)

התרגשתי מאוד. התפללתי שאשב ואהנה מהתוצרים המקסימים של הילדים, שאהיה פשוט רגילה כזאת, אמא שמגיעה מלאה ציפייה לראות את הילד שלה עומד בשורה אחת עם כולם.

הפחד שעטף אותי התחלף בגאווה אמיתית כשהתחילה הפעילות. התרגשות מהסוג הכי מוצלח שטפה כל חלק בליבי כשהבטתי עליו משולב באופן כל כך נוגע ללב וכל כך מוצלח.

לגלות את הילדים מחדש

פתאום לא ראיתי את הילדים עם הפרעות הקשב. פתאום הבן שלי ושאר חבריו מהכיתה המיוחדת השתלבו בצורה מושלמת בנוף הילדים המרוגשים. פתאום כל הילדים רצו מאוד ללמוד - בלי כדורים, בלי ויכוחים בלי מאבקים. פשוט רצו ללמוד ורצו לקחת חלק בתוך המרחב הכיתתי והבית ספרי.

כתבות וטורים נוספים - בפייסבוק הורים של ynet

שמחתי כל כך לראות איך לנגד עיניי מתרחש שינוי באופן הלמידה, בתחושת ההצלחה והשייכות של כל הילדים. ראיתי איך הם מוצאים את עצמם בלמידה שהיא לא שבלונית, מתישה, אפורה ולא מתאימה את עצמה לשלל גווני הקשת המרהיבים שעוטפים כל ילד וילד.

איך זה קרה? בשינוי קטן אבל משמעותי בבית ספר שהשכיל לעדכן את השיטה, לגלות את הילדים מחדש ולאפשר להם לפרוח ולהרגיש שהם יכולים. מחברות לא היו שם וגם לא ספרים. היה שם שיתוף פעולה, רצון להצליח, סקרנות, פיתוח יכולת חשיבה עצמאית ואהבה אמיתית לדרך.

שינוי קטן אבל משמעותי(צילום: אלבום פרטי)

קוראים לזה למידה מבוססת פרויקטים, והרעיון הוא פשוט - כל קבוצת ילדים לומדת תחום מסוים ומפתחת פעילות סביב אותו נושא. אנחנו ההורים הגענו והתרוצצנו בין התחנות שהילדים הכינו.

הקבוצה שלנו התעמקה בהכרת היישוב. התרוצצנו מלאי גאוה בין התחנות, חמושים בבנדנות צבעוניות קשורות סביב היד. הילדים המחיזו, כתבו חידות ובנו משחק בינגו משעשע סביב הנושא.

אפשר גם אחרת

התרגשנו, התלהבנו ולמדנו כל כך הרבה מהילדים שלנו. מסתבר שאפשר אחרת, מסתבר שריטלין זה לא הפתרון היחידי. קצת משנים את השיטה ומרוויחים ילדים מאושרים, נבונים וחרוצים שרק רוצים להיות ילדים. ומסתבר ששילוב ילדים אוטיסטים וילדים עם אתגרים אחרים הוא לא רק אפשרי, הוא יכול להיות מאוד מוצלח ונפלא.

עוד נכונו לנו קשיים ומשוכות רבות. יש לנו כהורים מיוחדים עוד דרך ללכת בה, ריצת המרתון ממש לא הסתיימה, אבל אין ספק שזו הייתה עצירת רענון שהחזירה אליי את התקווה ונתנה לי עוד כוחות ואמונה להמשיך לצעוד בדיוק באותה הדרך.

גם כשמאוד קשה לכם, אל תפסיקו להאמין. הילדים שלכם עוד ישנו את העולם.

הכותבת היא בלוגרית ויזמית, מנהלת הקבוצה "כאן גרים בכיף" , פועלת להעלאת מודעות חברתית שתאפשר לאמהות שילוב של עבודה מהבית לצד שעות עבודה במשרד.