מה צריך ללמוד המשרד להגנת הסביבה מדו"ח המבקר?
למשרד להגנת הסביבה אין הפעם את הפריבילגיה רק להתגונן, הוא חייב לעשות חשבון נפש
כנראה שאנשי המשרד להגנת הסביבה ואני, לא קראנו את אותו הדו"ח של מבקר המדינה בנוגע לפעילות (או אי הפעילות) של המשרד במפרץ חיפה. אני יכול להבין שהמשרד מנסה לקושש גם בדו"ח הקשה הזה הצלחות, מן הגורן ומן היקב, אבל אם כל מה שהם הצליחו להעלות בחכתם הוא שהמבקר ציין כי יישום התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר במפרץ חיפה הוביל להפחתה של מזהמים שונים במפרץ, ואם כל מה שיש למשרד לומר להגנתו הוא שהפיקוח והאכיפה על המפעלים במפרץ הוגבר לאחרונה ושהמשרד סגר את מכל האמוניה, זה אומר דרשני.
במיוחד שגם במקרה זה מדובר רק בעובדות חלקיות ומגמתיות. לדוגמה, נכון שבשנים האחרונות נמדדה ירידה בפליטות מזהמים אורגניים נדיפים במפרץ חיפה, הפחתה של 56% מפליטות המזהמים לפי נתוני המשרד, ואף מעבר ליעד שהוצב בתוכנית, אך בו בזמן שניים מארבעת היעדים להפחתת פליטת מזהמים שנקבעו בתוכנית (כלומר 50% מהיעדים) טרם הושגו, וצפוי עיכוב של שנתיים לפחות בהשגתם. גם לגבי העובדה שהמשרד מתפאר שהוא סגר את מכל האמוניה, חשוב לומר שהמכל נסגר למרות וחרף הפעילות של המשרד, בצווים ובהחלטות של בית המשפט, ולא יעזור אם אנשי המשרד ימשיכו ויחזרו על המנטרה הזו.
אולם הבעיה העיקרית שעולה מהדו"ח ומתגובת המשרד אינה דווקא בפרטים הקטנים, ואני יודע שאומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. הבעיה היא בתפיסה ובגישה, בעובדה שהמשרד לא רק שלא מממש את ייעודו ותפקידו עד הסוף, אלא לא פעם מעדיף אינטרסים צרים וכלכליים על פני האינטרס הציבורי הרחב.
יעדים ושיטות
אמנם כתבתי כאן, לא מזמן, שצריך לפרק את המשרד, או לפחות את אשכול תעשיות במשרד, ולהרכיב מחדש. אבל בכל זאת, אני רוצה לנסות, בזהירות, להציע כמה דברים שהמשרד להגנת הסביבה צריך לעשות עכשיו כדי להפוך את אותן חולשות וכישלונות שעולים מדו"ח המבקר להצלחות.
הכי פשוט להציע פתרונות טכנולוגיים, ולדבר על תוספת תקציב ותוספת כוח אדם. כל אלה חשובים ונחוצים, ואפילו יסייעו לפתור חלק מהבעיות שעולות מהדו"ח. אולם ראוי לציין שבראש ובראשונה צריך לקבוע יעדים ושיטות, וגם כשיש תקציב וכוח אדם חשוב להקצות אותם ולנהל אותם באופן מושכל ויעיל. בנוסף, ראוי לבחון מחדש את המבנה הארגוני של המשרד, ואת הריכוזיות הגדולה שיש בחלק מהאשכולות, שלא מאפשרת ביקורת פנימית או חשיבה "מחוץ לקופסה".
נושא נוסף הוא הצורך בהפרדה מובנת וברורה בין אסדרה (רגולציה), כלומר קביעה של חוקים, תקנות, כללים, צווים, נהלים וכדומה, לבין פיקוח ואכיפה. נכון שיש במשרד אשכול פיקוח ואכיפה, אבל בסופו של יום, אותם הגופים במשרד שמנהלים מול התעשייה מגעים בנוגע לתהליכים, טכנולוגיות, היתרים וכדומה, הם גם אלה שאחראים על שימוע בעת חריגות, על הטלת קנסות ועוד.
אחד החוסרים המשמעותיים של עבודת המשרד הוא החוסר באנשי מקצוע. ולא שאין במשרד אנשים מקצועיים, אבל המשרד מטפל באין ספור נושאים ותחומים, שלמרות שכולם נמצאים תחת כותרת אחת: הגנת או איכות הסביבה, הם שונים בתכלית השינוי זה מזה. זיהום אוויר וזיהום קרקע, קרינה ופסולת או שמירה על הסביבה הימית, כל אחד מהנושאים הללו מצריך מומחיות אחרת. יתרה מכך, המשרד חייב לקדם בצורה מעמיקה ומקיפה יותר שיתוף ציבור, ממומחים, ולאו דווקא דרך לשכת המדען הראשי, ועד לציבור הרחב, שלא פעם יודע טוב יותר מקובעי המדיניות מה הצרכים בשטח ומה החולשות.
נושא נוסף שהמשרד חייב לקדם הוא שיתוף פעולה עם משרדים אחרים, ממשרד הבריאות ומשרד החקלאות, דרך משרד האנרגיה ועד משרד התחבורה. איכות הסביבה נוגעת בכל פן ופן בחיינו, ולכן מחייבת מעורבות פעילה יותר והנחיות ברורות יותר של המשרד להגנת הסביבה בכל תוכנית לאומית כמעט. לדוגמה, אי אפשר להשאיר למשרד האנרגיה או למשרד הביטחון לקבוע היכן למקם את אסדות הגז או תחנות הכוח ורק אז להציג דרישות לתסקיר הגנה על הסביבה ולתת היתר פליטה.
דו"ח המבקר בנוגע למפרץ חיפה, שזורק אור על פעילות המשרד גם במקומות אחרים, הוא דו"ח חמור מאוד, והוא מדליק הרבה נורות אדומות. אבל למשרד להגנת הסביבה אין הפעם את הפריבילגיה רק להתגונן, הוא חייב לעשות חשבון נפש, "להחליף דיסקט" ולשנות את התפיסה, אחרת לא ישתנה דבר. ואתם יודעים מה, אפשר לראות בשטח דוגמאות שונות בהן כשהמשרד רוצה הוא גם יכול, עכשיו הוא רק צריך לרצות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
