לפני עידן הסלפי והתמונות הדיגיטליות, במשך עשרות שנים, פוטו פרג' היה שם נרדף לצילום הישראלי. כולם נהרו להצטלם אצל האחים פרג'. בהתחלה בצלמניה בפתח־תקווה ואחר כך בסטודיו הענק ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. התמונה הנצחית של הזוגות בשמלת כלה וחליפת חתן ליד השמש הענקית השוקעת בכניסה לבניין הייתה משאת נפש של כולם. לא פלא שאסי דיין כתב על השמש ההיא בשיר הפרחה את השורה המפורסמת "השמש של פרג' קורעת את הים". ולא רק שם: כל מי שביקש תמונת נישואים כזאת היה זורק לצלם שלו "תעשה לי פוטו פרג'", וכולם הבינו ישר מה הכוונה. אבל דווקא כשנדמה היה שהשמיים הם הגבול, השמש של פרג' התחילה לשקוע. בסוף השבוע הלך לעולמו עזרא — צעיר האחים במשפחת הצלמים המיתולוגית.

בן 71 במותו, הצטרף עזרא לאחיו הצלם סמי פרג', שנפטר לפני כארבע שנים, ולאחיות רוזי וקטרין, שעבדו בריטוש התמונות בעסק המשפחתי. עזרא, הצנוע והנחבא אל הכלים, הוא בעלה של דליה ואביהם של השחקן קובי פרג' ושל בן, שעבד איתו בחנות הצילומים המשפחתית המפורסמת בקניון הגדול בפתח־תקווה. "אבא היה אדם פשוט, צנוע. אמן בנשמתו שעשה הכל בשקט ובלי רצון להיחשף מעבר לנדרש, פרסום היה הדבר האחרון שעניין אותו", אמר אתמול בן פרג'. "אבא היה בין אנשי המעבדה המקצועיים ביותר שידעה המדינה בכל הקשור לפיתוח והגדלת תמונות, עוד בתקופה שפיתחו תמונות בחדר חושך. הוא עבד כמעט עד שנפטר, ופיתח גם תמונות מפילמים שאנשים היו מביאים אלינו לחנות. היה לו קשה מאוד להיפרד מהמכשירים הישנים ופעם־פעמיים בשבוע הוא היה מפעיל את המכונה הישנה ומפתח את הסרטים, באהבה גדולה מאין כמוה, לכל מי שביקש".

בניין סטודיו פרג' ברחוב דיזינגוף

איך היה לעבוד לצידו?

"הרווחתי גם אבא וגם שותף לאורך כל הדרך. עבדנו בהרמוניה מושלמת ולמדתי ממנו המון. גם כשהגיעה העת להעביר את השרביט לדור הצעיר יותר, כדי שיוביל את העסק, אבא עשה הכל בצורה נקייה ומסודרת ובלי שום אגו. הפעלנו עסק נקי וטהור של אמא, אבא ובן שעבדו יחד, ונעשה הכל כדי להמשיך ולשמר את כל מה שקיבלנו ממנו גם בהמשך. לא רק אנחנו קיבלנו ממנו המון, אנשים רבים למדו ממנו. אני ואחי קובי קיבלנו ממנו השראה, גם בכל הקשור למשחק ובידור. קובי היה מושפע ממנו מאוד, ולראיה הסרט שהוציא לפני מספר שנים על תולדות המשפחה שלנו, באמצעותו אפשר היה להבין באיזה איש מיוחד מדובר. אבא האיר לנו דרך נכונה ואמיתית להמשך, וכל מה שנשאר זה לשמור עליה ולחבק את המשפחה הגדולה והערכית שלנו".

מהמעברה לתל־אביב

האגדה של פוטו פרג' החלה בראשית שנות החמישים בעיראק, כשהאחים פרי וסמי הצטרפו לעסק הצילום המשפחתי שהיה ממוקם ליד בית הכנסת הגדול בבגדד ותיעדו גם רבים מהעולים בדרכם לארץ. כשעלו לארץ, התיישבה המשפחה, שמנתה חמישה אחים וחמש אחיות, במעברת עמישב בפתח־תקווה. ב־1955‬ פתחו האחים סמי ויחזקאל את חנות פוטו פרג' הראשונה ברחוב מוהליבר באם המושבות, שהפכה במהירות למוקד משיכה בעיר וביישובים הסמוכים אליה. כולם נהרו כדי לחזות בפלא. אנקדוטה שלא כולם מכירים עד היום: שם המשפחה פרג' הוא שמו הפרטי של האח הבכור, שהיה הרוח החיה מאחורי האימפריה בתחילת דרכה. מהר מאוד הפך העסק למוסד משפחתי, שבו לכל האחים תפקיד וחלק משמעותי. עם ההצלחה הגדולה והפיכת המותג "פוטו פרג'" לשם דבר שינו כל האחים את שם משפחתם לפרג'. ואילו פרג' הבכור הוסיף לעצמו את השם פרי. שם המשפחה המקורי, אגב, היה "בלבול".

בשנות השישים הביאו האחים לארץ מגרמניה את מכונת פיתוח תמונות הצבע הראשונה. לאחר מכן החלו לפתח תמונות בגדלים מיוחדים שלא היו עד אז בישראל. חלון הראווה של פרג', בו הוצגו תמונות גדולות במיוחד ותצלומים של תושבי העיר, היה מוקד עלייה לרגל בכל סוף שבוע.

ב־1968 העבירו האחים את החנות לתל־אביב, לרחוב בן־יהודה ובהמשך לדיזנגוף. בהמשך רכשו את קולנוע ארמון דוד, ובמקומו פתחו את אולפני האחים פרג', הגדולים ביותר במזרח התיכון. הסטודיו הפך לאחד העסקים המפורסמים בארץ בשנות ה־70 וה־80: אנשי ציבור ופוליטיקאים נהגו להצטלם בסטודיו, כמו גם זוגות ערב חתונתם או אירוסיהם שבחרו להצטלם ליד תמונת השמש הגדולה שבכניסה. בחנות הוצגו גם צילומי נוף וטבע. שם החנות, פוטו פרג', ‬הפך בשנות השבעים למטבע לשון פופולרי. גם לאסי דיין ולשיר הפרחה היה חלק חשוב במיתוס.

אימפריית הצילום פרג' גם הייתה הראשונה שהציעה פיתוח תמונות והדפסה מהירים: תחילה מהיום למחר, ואחר כך פיתוח והדפסה בו ביום. "מהיום להיום" הפך למטבע לשון בשפה העברית ומזוהה עם האחים פרג' עד היום.

"הייתה לנו אימפריה"

אבל בשנת 1980 פרץ סכסוף בין האחים, שהביא לנתק בין חלקי המשפחה הגדולה, והאימפריה דעכה לאיטה. השמש של פרג', מתברר, קרעה גם את המשפחה. לבן קובי יש חלק חשוב בשימור המורשת המשפחתית בזכות הסרט התיעודי שביים, "פוטו פרג'", שיצא לפני כשנתיים. זהו מסמך מרגש שהתחקה אחרי לידת האימפריה, והקרע שריסק את המשפחה. "נולדתי בשנות השמונים, בדיוק כשהמשפחה שלי התפצלה", כתב קובי עם יציאת הסרט. "לכל אחד מהאחים היה חלק בעסק הצילום המשגשג, עד שהכל התפרק. מעבדת הצילום הראשונה שאני זוכר עמדה במחסן הגינה בבית שלי ברחוב פרוג בפתח־תקווה. היא הייתה שייכת לאבי. אני זוכר את ריחות נייר הצילום והכימיקלים שנדפו ממנה עד היום.

"את עבודת הצילום הראשונה שלי קיבלתי בעודי ילד", המשיך קובי לטוות את סיפור ילדותו. "תפקידי היה לחתוך תמונות בגיליוטינה. בימים ההם עוד לא ידעתי ששם המשפחה שלי הוא שם נרדף לצילום, ושעד לא מזמן המעבדה של אבי הייתה בכלל בדיזנגוף פינת ארלוזורוב. לא ידעתי שהוא לא עבד בה לבד, אלא לצד תשעת אחיו ואחיותיו ובחברתם של למעלה מחמישים עובדים. לימים התחלתי להבין שכולם מכירים את המשפחה שלי. גיליתי שפעם הייתה לנו אימפריה, שמעתי שדורות של ישראלים עברו מול עדשות המצלמה של הדודים שלי, שאת חלקם אני כלל לא מכיר.

"דורות של ישראלים עברו מול עדשות המצלמה של הדודים שלי". משפחת פרג', עזרא ואחיו התאום מוטי יושבים. עומדים, מימין: האחים מאיר, סמי ופרי והאחיות נגיבה, שולה, רותי, רוזי וקטרין

"בשש השנים האחרונות תיעדתי עשרות ראיונות עם הדודות והדודים, נברתי בכל חומר אפשרי ובמאות תמונות ונגטיבים. נכנסתי לתהליך ארוך וכפייתי, מסע שמונע מכאב גדול, ומתוך רצון גדול להבין מהי 'משפחה' עבורי. אט־אט פרמתי את הסיפור המורכב של משפחתי. אני יכול רק לקוות ולאחל שעשיתי עם משפחתי חסד קטן, ולו רק בכך שנתתי להם את המקום לספר, לחשוב ולהיזכר. מעל הכל, הצלחתי להרגיש סוף־סוף שייך לשורשים שלי, אני חלק משושלת פרג'". בסוף השבוע האחרון נסגר עוד פרק בסיפור של המשפחה שהביאה לישראל את הצילום.