"רעיון רע, יהיו מכות ודם". מארגני מצעד הגאווה הראשון בנתניה לא מתכוונים לוותר

ביום שישי הקרוב, לראשונה בתולדות נתניה, יתקיים מצעד גאווה בעיר. האזכורים של האירוע ברשתות החברתיות אמנם לוו השבוע במקרה הרע באיומים ("הרבה דם יישפך", "לזרוק עליהם בקבוקי שתן") או במקרה הפחות רע בקללות ("חולי נפש", "אשפתות"), אבל המארגנים נחושים לקיים את המצעד כמתוכנן בטיילת. "פנינו לעירייה וביקשו סיוע אבל היא רק מערימה קשיים", הם מספרים. "אפילו חשמל לבמה לא מוכנים לתת לנו אף שהזמנו את ראשת העיר מרים פיירברג לשאת דברים". פנייה לעירייה לבקשת תגובה בנושא נענתה בתשובה לקונית ולא לחלוטין עניינית: "העירייה לא מארגנת את המצעד".

מארגני מצעד הגאווה בנתניה(צילום: שחר גולדשטיין)

הפגישה עם מארגני המצעד - מעיין מגלי, דריה צ'מיל וניר חן - מתקיימת בכיכר העצמאות בנתניה כשמסביב מאות עוברים ושבים. בתחילה הם חששו להוציא את דגל הגאווה לצילומים, כי מי יודע אילו תגובות זה יגרור, אבל בדיעבד איש לא קילל או הביע התנגדות. אישה אחת אפילו ניגשה אלינו, חיבקה אותם והבטיחה לבוא למצעד.

תגובות בפייסבוק למצעד בנתניה:

"מעריכים שיגיעו מאות". מעיין מגלי(צילום: שחר גולדשטיין)

"ביקשו סיוע לקיום המצעד. יש כמה חברי מועצה שתומכים בנו אבל הרוב לא. סידרו לנו פגישה עם ראש העיר אבל כלום לא יצא ממנה. העירייה לא מוכנה לעזור לנו כמו שרשויות אחרות בשרון עזרו לקיים מצעדי גאווה בתחומן. סירבו לתת לנו חשמל ואמרו לנו לשכור גנרטור. הם מעדיפים את הרעש והזיהום של הגנרטור, העיקר לא לעזור לנו. זה חבל מאוד כי גם אנחנו משלמים מסים וארנונה. אנחנו רוצים להשתמש במשאבים הציבוריים כמו כולם".

מגלי עם אחת התושבות (צילום: שחר גולדשטיין)

(צילום: שחר גולדשטיין)

- איפה יתקיים המצעד?

"רצינו לערוך אותו ברחוב ראשי אבל זה לא צלח. במשטרה הבטיחו לסייע לנו, אבל אז אמרו שמכיוון שהבקשה הוגשה מאוחר מדי הם לא יכולים להיענות לה. סיכמנו איתם שנערוך את המצעד בטיילת, בשדרות ניצה, והסיום יהיה בבמה בכיכר עצמאות ושם יהיו נאומים. מבחינתנו זה הישג: גם לראשונה יהיה מצעד בנתניה, וגם הוא יסתיים בבמה שבו מתקיימות הופעות יום העצמאות. אנחנו לא רוצים לחסום כבישים, אבל רצינו להגיע בסוף לכיכר העצמאות כדי שיראו אותנו הרבה מאוד אנשים, כדי שרבים יוכלו לבוא וגם כדי שנוכל לדבר איתם".

"יש חשש בגלל האיומים ברשתות, אבל אנחנו סומכים על המשטרה".

כבר שלפו עליי סכין ברחוב

הביטחון העצמי שהם משדרים בעניין מובן, אבל אבטחה של האירוע בהחלט נדרשת. קיום המצעד בנתניה הצית כאמור את המקלדות של גולשי רשתות חברתיות שבחרו לגדף, להסית ולאיים. "מי שיבואו בחוטיני עם תחת בחוץ נפליק לו בישבן", כתב גולש בתגובה לאירוע, ואחר הוסיף: "לא יהיה בשבוע הבא, אנחנו בכיכר". בפוסט אחר נקבע: "רעיון גרוע. מה זה, תל אביב פה? נתנייתים עם פתיל קצר ליד הומואים - זה ייגמר רע, זה בטוח". אחרים הוסיפו "הולך להיות שם בלאגן תבוא דרוך" או "אחחחח כמה מכות יהיו שם ביום הזה, כמה דם הולך להיות על הרצפה. יאללה, ב-12.7 כולם להביא בקבוקים ואבנים. נעשה להם יום כיף".

ניר חן: "בכל עיר בישראל לקח זמן עד שהתקיים בה מצעד גאווה. לפני כמה שנים היה ניסיון להרים מצעד גאווה בנתניה, מה שלצערנו לא צלח בגלל לחצים שהעירייה הפעילה. ניסו להכביד, לשנות כל הזמן, בדקות האחרונות, עד שזה ייאש את הפעילים. בשנה האחרונה התגבש פורום, קבוצה קטנה של פעילים שערכה פעילויות לקהילה הגאה, ועכשיו זה הזמן שלנו להרים את המצעד. גם אנחנו נתקלנו בקשיים, גם נתקלנו בלחצים פוליטיים, גם אנחנו נתקלנו בכל מיני פרוצדורות ובירוקרטיות, אבל אנחנו הולכים להוציא את זה לפועל".

"זה הזמן להרים את המצעד". ניר חן (צילום: שחר גולדשטיין)

דריה צ'מיל, המזדהה כא-בינארית מבחינה מגדרית (שזהותה אינה גבר או אישה), מספרת: "לא מעט פעמים תקפו אותי, אפילו פיזית, בגלל הדרך שבה אני בוחרת להתלבש כשאני יוצאת לציבור. אני גם מקבלת פה תמיכה, אבל זה מאוד מאוד קשה שבכל מקום שאתה עובר אתה מקבל מבטים מאיימים או קריאות לא נעימות. זה מגיע למצב שמסרבים לקבל אותי לעבודה בגלל מי שאני, בגלל שבעצם אנשים פוחדים שלקוחות לא יבואו אם אני אעבוד אצלם".

"לא. כבר שלפו עליי מספיק פעמים סכין ברחוב, סתם על זה שהלכתי והעזתי לעשות משהו 'מזעזע' כמו ללבוש שמלה. בשביל להיאבק על הזכויות שלי אני מוכנה לעשות כל מה שצריך".

דריה צ'מיל(צילום: שחר גולדשטיין)

מגלי: "יש אנשים שמנסים להציג אותנו כאילו אנחנו נגד משהו, ובגלל זה מקללים אותנו ומאיימים עלינו. אבל אנחנו לא מתרגשים מזה ומסבירים לכולם שאנחנו פה בשביל לדרוש את שוויון הזכויות שלנו ולא כדי לעשות רע לאף אחד".

"קודם כל, בדרך כלל מי שמאיים ברשת בסוף לא מקיים את זה. אנשים חכמים מאחורי מקלדת. חוץ מזה אנחנו סומכים על המשטרה. היא עשתה את העבודה שלה בצורה מאוד מקצועית".

"שני דברים: הראשון הוא לדרוש את שוויון הזכויות שלנו. הדבר השני הוא לגבי העיר: שיראו שאנחנו כאן, לא רק בתל אביב. יש להט"ב גם בנתניה. אנחנו רוצים גם פה שיכירו בנו, שהעירייה תתייחס אלינו בצורה טובה, שאנשים ברחוב יתייחסו אלינו בצורה טובה, ושאנשים שהם בארון, ואלה רבים בנתניה, יבינו שהם יכולים לא לפחד יותר. יש להם קהילה שתחבק אותם ותכיל אותם ותאהב אותם, וגם שהשד לא כזה נורא".