באמת שאין לי מה להתלונן, הייתה לי שנה פסיכית ואיך שלא מסתכלים על זה הדבר הנכון הוא כרגע להירגע, ופשוט להתמסר לימים האלה שבהם הלו"ז הוא בעיקר פגישות לקראת פרויקטים וכתיבה ולא ממש ימי צילום משוגעים.

אז אני המון בבית. ממש יוצא לי לראות אותו בכל מיני שעות של היום, 11 בבוקר לדוגמה. מי ידע שהדירה שלנו ככה מוארת? אני חושבת שלא הייתי כל כך הרבה זמן בתוך הבית מאז הלידה. ומה אני עושה בבית? בגדול כלום, עושה כל מיני דברים שאף פעם לא יוצא לי כמו כביסה, לחכות לטכנאי מזגן, קניות בשוק (ידעתם שתאנים עולות 27 שקל לקילו?).

עבודות הבית מייאשות אותי. מרגישה שתוך חודש הפכתי לעקרת בית נואשת (התחלתי גם לחזור לסדרה ששודרה שהייתי צעירה מדי בכדי להבין באמת), התחלתי להתעסק בעציצים וזה גורם לי להרגיש מבוגרת. אני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתי מסתכלת על בחורות צעירות ותוהה, "כמה אפשר להתעניין בבגדים?" אחר כך הגיעה השאלה, "כמה אפשר להתעסק בבנים?" כמובן שהצלחתי להגשים את שתי הקלישאות הללו, ועכשיו הגעתי למצב שאני מתעניינת בעציצים עירוניים כמו אחרונת האמהות. "כמה אפשר לדבר על פיקוס בנימיני?" המשפחה שלי כמובן לא מבינה מה השתנה, (בעיניהם כמובן, מעולם לא עבדתי…) אמא שלי תמיד אומרת לי, "בסדר, הופעות זה בערב אבל מה את עושה כל היום?"

אישי האהוב המכונה בודהה (ולא בכדי, מאחר שהוא האדם הרגוע בתבל), אומר לי לעשות ספורט (פליז, לא!!! איך אפשר בחום הזה???) ושפשוט אנסה ליהנות מהחופש הגדול.

הרבה שואלים אותי על מקצוע שלנו האמנים, כאילו איך זה עובד, וזה באמת מאוד מסקרן כי זו מין עבודה כזו שזה בעצם התרפיה שלך והאושר שלך, ואצלי אפילו סוג של אסקייפ רום מהחיים עצמם. פתאום אני הולכת "לעבודה" ובעצם במשך שעות על גבי שעות אני מישהי אחרת, לפעמים זה ממכר עד כדי טירוף.

אני לפעמים רווקה לפעמים סתם מעצבנת לפעמים אני כל מה שחלמתי לעשות ולא העזתי ויש כל כך הרבה מה להגיד על המקצוע המוזר הזה.

אבל בעיקר כשמתייעצים איתי תמיד על אופי העבודה אני אוהבת להגיד, ואולי זה נכון לגבי כל עסק עצמאי, שהעבודה הזו היא כמו הלב האנושי הפועם שבבדיקה קרדיולוגית ב־א.ק.ג הדפיקות הבריאות שלו מוצגות כמו גלים־גלים יורדים ועולים. כמו הים כמו הטבע כמו עונות השנה… הרי העץ לא מתבאס על עצמו ואומר, "אני לא מאמיןןןןן שאני בשלכת עכשיו! דווקא עכשיו? מה קשור?" לא, הוא מקבל את הרגיעה את הנשירה בשוויון נפש באהבה כי הוא יודע שאוטוטו יגיע האביב והפריחה. וחוץ מזה בבדיקת אקו לב כולם יודעים שקו ישר קבוע, שלא עולה ויורד, זה מוות. בכל אופן תוך כדי שחשבתי על השלכת קיבלתי את ההודעה המשמחת שאני מועמדת לפרס אופיר (!) האוסקר הישראלי, אז יש למה לצפות.