לפעמים שואלים אותי, בנוסחים שונים זה נשמע בערך ככה: איך לא להיכנס למלחמות עם הילדים סביב למידה, שיעורים או קימה בבוקר? איך לצמצם את כל נקודות החיכוך הקבועות, ומה עושים איתן? ואני מצידי, מחזיר בשאלה: לא נמאס לכם מהדיונים האלה? מהתחושה הזאת שצריך לקטר, לריב, לסבול ולהתווכח עם הילדים אחרת אתה לא מרגיש שאתה הורה כמו שמצפים ממך?

יש לי עוד שאלה: מישהו הכריח אותנו להיות הורים? אם הילד שלכם באמת סובל מבעיה, חס וחלילה, זה משהו אחר. אבל אני פוגש אמהות ואבות לילדים לא פשוטים, שמתמודדים עם בעיות אמיתיות של הילדים שלהם ואני מתפעל מהם בכל פעם מחדש. אני רואה איך הם מודים על כל רגע עם הילדים שלהם. אני מבחין במבט שלהם ובהבנה שעומדת לפניהם תקופה ארוכה כל כך של אתגרים. אני לא שומע אותם מקטרים כל הזמן על “הוא לא קם בבוקר”, “היא ואחיה כל הזמן רבים”, “הוא כל הזמן במחשב”.

יש לי עוד שאלה: אתם פותרים בממוצע חמש־שבע בעיות די מסובכות בשבוע עבודה שלכם. מפגינים לא מעט כישרון ויכולת ותושייה כדי להזיז דברים קדימה בעבודה שלכם, ואז אתם מגיעים הביתה, ומה קורה בדיוק? השעון צילצל חצות והפכתם לדלעת? אין יותר כישרון, אינטואיציה בריאה וקצת יצירתיות? רק קוצר רוח, מדידת זמנים וקיטורים קטנים?

אז השאלה שלי אל הרבה הורים בעצם מסתכמת במשפט אחד: תגידו, מה עובר עליכם? אני מציע לכם לעבור, מהר ודחוף, מהורות של כללים (אסור, מותר, תפסיק, תעזבו את זה), להורות של ערכים. איזה ערכים? אתם תחליטו ואתם יודעים. מה ההבדל?! כלל זה משהו שאתה אומר לילד שלך לעשות (“תעזוב את הנייד”) ולא מקיים בעצמך וגם לא בטוח שאתה מאמין בו. ערך זה מצפן שכולם פועלים לאורו. נסחו לעצמכם ארבעה־חמישה ערכים שאתם מאמינים בהם וחיים לפיהם. ככל שיש יותר כללים, הסיכוי שהילד שלכם יהיה יצירתי ועצמאי שואף לאפס. ככל שיש יותר כללים בבית הסיכוי שלכם להיות הורים שחוקים גדל מאוד.

הורות של ערכים היא הורות שמנסחת איזה חזון קטן: מה חשוב לנו בחיים?

אנחנו בבית החלטנו שאנגלית זה ערך, וכולם משפרים את האנגלית שלהם. ואין שאלה. כולם עושים את זה. כמו שאף אחד לא נוגע בחשמל בבית או רץ לכביש, כולם משפרים את האנגלית. זה ערך בבית, זה מעל כל שאלה ולפני כל שאלה. אבל יכולים להיות כאלה ארבעה או חמישה ערכים בלבד. משמעותיים, אמיתיים, שכולם מקיימים.

מה עם כל שאר הכללים? תבטלו אותם ותתרכזו בעיקר. זה באמת חשוב מתי הילד בדיוק יילך לישון? יש לנו ערך בבית: קמים סקרנים, ערניים ורעבים לעשייה בבוקר. זה העיקרון: תחליט כמה זמן אתה צריך לישון, אבל אם אתה לא מסוגל לקום תצטרך ללכת לישון קודם. לא כי יש שעת השכבה, אלא כי יש ערך שרוצים לקיים אותו - לפעול בעולם.

הבנתם? נראה לי שכן. ומי מחליט איזה ערכים? רק אתם. אתם, הידע שלכם, הכישרון שלכם, האמונות שלכם, והמשפחה שלכם. ולא אף אחד אחר. רק אתם יודעים מה ה”חשמל” שלכם, ומה ה”אנגלית” שלכם, ומה חשוב באמת עבורכם.

את כל שאר הזמן שהתפנה לכם מתפעול, מדידת זמנים, ושינוע של ילדים במרחב, תקדישו להנאה מהחיים. אתם הורים, רוב השיאים של החיים עוד הרבה לפניכם.

הביאה לדפוס: אתי אברמוב