הניצחון של יהודית: הנאצים קטעו את לימודיה, אך רוב צאצאיה מורים

יהודית המבורגר (91) איבדה את כל משפחתה בשואה ובקושי סיימה את כיתה ד’. כיום, עם תשעה ילדים ונכדים שעוסקים בהוראה, היא קוראת לעצמה "המפקחת"

יהודית נמבורגר ובני משפחתה העוסקים בהוראה.  "תמיד אהבתי חוכמה והשכלה. לא יכולתי ללמוד, אבל למדתי מהחיים" (צילום: גיל נחושתן)
יהודית נמבורגר ובני משפחתה העוסקים בהוראה. "תמיד אהבתי חוכמה והשכלה. לא יכולתי ללמוד, אבל למדתי מהחיים" (צילום: גיל נחושתן)
יום תחילת הלימודים, 1 בספטמבר, הוא יום מיוחד ליהודית (ידז'ה) המבורגר (91), ניצולת שואה מחיפה: שתי בנותיה, בנה, אשתו וחלק מנכדיה עוסקים בהוראה. גם אביה היה מורה לפני שנספה.

וזו הרשימה המלאה: בנה, יאנק (69), היה מורה להיסטוריה ותנ"ך, מנהל בית ספר וכיום הוא מדריך טיולים. אשתו, סמדר, היא גננת. בתם, ענבל פובולוטסקי (44), היא מחנכת כיתות א'-ב'. בנם, עינב (36), הוא מאמן כדורגל ומורה לחינוך גופני. גם שתי בנותיה של המבורגר מורות: ציפי כהן (66) היא מחנכת כיתות ה'-ו' וסגנית מנהלת בית ספר בגמלאות, ויפעת קפואנו (59) היא מורה לחינוך מיוחד. בתה של יפעת, עדי קפואנו (29), עוסקת בחינוך מיוחד. גם שתי בנותיה של ציפי הן מורות: אורית כהן (44) היא מחנכת כיתות ה'-ו' ומורה למדעים, וורד הדר (42) היא סייעת לילדים בעלי מוגבלויות. בסך הכל יש להמבורגר שמונה נכדים ו־13 נינים.

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

 

 

יהודית, את מרוצה מזה שכל כך הרבה מבני משפחתך מורים?

"אני מאושרת. אלוהים רצה לעזור לי ולתת לי קצת נחת. תמיד אהבתי חוכמה והשכלה. לא יכולתי ללמוד, אבל למדתי מהחיים".

 

יהודית בקושי סיימה את כיתה ד’, במקום להמשיך ללמוד הייתה עסוקה במלחמת הישרדות. כיום, עם כל כך הרבה בני משפחה שעוסקים בהוראה, היא קוראת לעצמה "המפקחת".

 

היא נולדה בפולין למשפחה דתית. אביה היה סוחר ובהמשך גם לימד ילדים. אמה הייתה עקרת בית וגידלה אותה ואת חמשת אחיה הצעירים. ב־1940 יצאה יהודית בת ה־12 לבקר קרובים, ולא ידעה שזו תהיה הפעם האחרונה שהיא רואה את בני משפחתה. לפתע החלה מהומה ברחובות. “הגרמנים בדרך", נשמעו צעקות מכל עבר. היא רצה לבית הוריה ומצאה אותו ריק. יהודית מיהרה אל המחבוא שהוכן מבעוד מועד במרתף, מתחת לרצפת העץ, אך בני משפחתה חשבו שמדובר בחיילים, ולא פתחו לה. מבוהלת, רצה למחבוא אחר בבוידעם, הסתתרה בו ולא שיערה בנפשה שכך חייה ניצלו. לפתע שמעה דפיקות וצעקות רמות. לחרדתה, שמעה גם כמה יריות, ולאחר מכן השתררה דממה בבית. יהודית, שישבה במסתור רועדת, הבינה מיד שהיא היחידה במשפחה שניצלה. לאחר שהסכנה חלפה היא הצטרפה לשכנים ויצאה איתם למסע בריחה.

"כל ילד ניסה לרוץ לאמא שלו, ומנגלה והחיילים החזירו אותם בכוח לקבוצה השנייה. האמהות והילדים צרחו בייאוש. לבי יצא אל הילדים ולפתע הבנתי - אמנם אני בת 12, אבל גם אני ילדה, ואיבדתי את משפחתי"

 

במשך שבועות אחדים הצליחה להתחמק מהגורל, אך לבסוף נתפסה, הועברה לגטו בוכניה ואחר כך לאושוויץ. "מנגלה אמר לכולם לעמוד בחמישיות", סיפרה לילדיה בעבר בעדות שתועדה. "הוא בחן את כולם וקבע מי ילך שמאלה ומי ימינה. בהתחלה לא הבנתי מה הכוונה בימינה ושמאלה, אחר כך הבנתי שאת כל הצעירים והחזקים הוא הפנה לצד אחד ואת כל הזקנים, הנכים והילדים הקטנים הוא הפנה לצד השני. לי הוא אמר ללכת לקבוצת הצעירים. ברגע זה אירע מחזה שלא אשכח: הילדים הקטנים הופרדו מהאמהות והופנו לקבוצות של הזקנים. הילדים הקטנים בכו בכי תמרורים, כל ילד ניסה לרוץ לאמא שלו, ומנגלה והחיילים תפסו אותם והחזירו אותם בכוח לקבוצה השנייה. האמהות והילדים צרחו בייאוש. לבי יצא אל הילדים ולפתע הבנתי - אמנם אני בת 12, אבל גם אני ילדה, ואיבדתי את משפחתי".

 

באושוויץ עבדה בבית חרושת מחוץ למחנה - כך שרדה שנתיים. “כל הזמן חיינו בפחד", סיפרה למשפחתה. “לא היו רגעים של אושר, חיוך, שמחה". ב־1945, כשהאמריקאים התקרבו לפולין, הגרמנים הוציאו את היהודים לצעדת המוות. רזה, רעבה ותשושה, צעדה לגרמניה עם ניצולים נוספים, שוכנה במחנה מעבר ועברה לצרפת, שם נשלחה עם בנות נוספות לגור בבית גדול. "בכל פעם שהבנות היו יוצאות מהבית, אנשים היו מתלחששים ומצביעים עליהן", מספרת ציפי כהן, בתה. "הבנות לא ידעו ששיכנו אותן בבית שהיה בית זונות לפני המלחמה".

 

את בעלה, אלכס, הכירה בגיבוש של השומר הצעיר להקמת קיבוץ. הם עלו יחד באונייה "לנגב", נתפסו והועברו למחנה מעצר בקפריסין. יהודית הגיעה לבסוף לארץ ב־1947 ואלכס - כשנה אחריה. ב־1949 נישאו השניים והקימו את ביתם הראשון בתל חנן שבחיפה. לפני 18 שנה אלכס נפטר.

 

הנכד קעקע את המספר של סבתא

עינב, הנכד של יהודית. "זה אות של כבוד לסבתא" (צילום: גיל נחושתן)
    עינב, הנכד של יהודית. "זה אות של כבוד לסבתא"(צילום: גיל נחושתן)

     

    לפני חמש שנים נכדה של המבורגר, עינב, קעקע על גופו מצפן ובתוכו מופיע המספר שהוטבע על ידה: 66712. "זה אות של כבוד לסבתא", הוא אומר. "אני זוכר שהייתי בטיול בהודו, ישבתי עם חבורה של סטלנים ודיברנו על ישראל ויהדות. סיפרתי שאני עומד לעשות את הקעקוע ואנשים הזדעזעו, אבל אני רואה בו דרך לומר תודה. השואה היא חלק ממני, ואני רואה איך הזיכרון שלה הולך ומתעמעם. זו המורשת שלי".

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד