"ואז היא אמרה שהבן שלי לא מחונך"

אור ראשון של בוקר מבצבץ לו מבעד לחלון חדרי. עדיין מנומנמת אני מפלסת את דרכי לעבר המטבח. הקפה הראשון שלי מגיע מוקדם מהרגיל. אני לוגמת מהקפה, מתאמצת להתעורר אבל העיניים שלי מסרבות להיפתח לחלוטין, נדמה כאילו הן מנסות לגנוב כמה רגעים יקרים של שקט.

מבט אל השעון מזכיר לי שכמעט חמש בבוקר. משהו באמהות שלי ובקריירה שבחרתי לעצמי לימד אותי להתעורר מוקדם במיוחד, גם בשבתות, שפעם שינת בוקר מאוחרת הייתה שמורה להם.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

סיפרו לי פעם שכשמתרגלים, מתאהבים בשעות הבוקר המוקדמות שהן הכי מלאות בהשראה ואופטימיות. אחרי יותר מדי בקרים מוקדמים, אני מסכימה להודות שלא מצאתי אמת בסיפורים הללו.

מנצלת את שעות הבוקר המוקדמות(צילום: אלבום פרטי)

ספונטניות מחוץ לתחום

כשהילדים יתעוררו הם ירוצו מיד לתוכנית הסופ"ש שהכנו מראש. אצלנו ספונטניות היא לגמרי מחוץ לתחום. התכנון הוא מרכיב קריטי על מנת לצלוח סוף שבוע, כשיש ילד אוטיסט בבית.

נרגשים ומלאים אנרגית בוקר, אני אוספת שלושה ילדים, כדור, שתי מכוניות, צעצוע ובובה אחת ואנחנו סוף סוף בדרכנו לפארק. שעתיים ראשונות עוברות בשקט מעודד, אני אפילו מספיקה לסיים את המייל שהתחלתי לכתוב קודם לכן, אבל אז משהו משתבש. עימות קולני בין הילדים מביא את המתוק שלי להתרגז מאוד והוא התחיל לצעוק.

קראו עוד:

על הספקטרום - רגעי נחת כשהשילוב מצליח

"לא הבנתי שלילד שלי יש אוטיזם"

בשעה טובה: ספר ילדים עם גיבור אוטיסט

אני אמא ותיקה לילד על הספקטרום האוטיסטי, כבר מתורגלת היטב בצעקות כאלו. לא מיהרתי להגיב לזה יותר מדי. הצעתי לו לשתות מים (לא עזר), הצעתי לו לשבת כמה דקות (לא עזר), ואז פשוט הנחתי לו להרגיע את עצמו.

תסכול שמתעקש לפרוץ החוצה

אבל האמא שישבה בסמוך אלינו באותו פארק לא ממש אהבה את התגובה שלי. לדעתה אני צריכה יותר לחנך אותו. היא כמובן לא הסתפקה בלחשוב את המחשבות האלו לעצמה והתעקשה לנעוץ מבטים בלי הפסקה, אבל גם כל אלו לא הביאו מרגוע לנפשה.

היא הרגישה חובה לבוא ולהגיד לו :"אני מבקשת שתפסיק מיד לצעוק", ומיד המשיכה - "אם אמא שלך לא אומרת לך, אני אגיד. יש גבול", היא פסקה.

הוא ברח. אני עניתי לה שזה לא עניינה. היא אמרה שאני חצופה והילד שלי בכלל לא מחונך, וכנראה שלא כולם צריכים להיות הורים. רציתי להגיד לה שהוא מדהים ורגיש, רציתי לספר לה שהוא הילד הכי נפלא וחכם בעולם, רק פשוט יש לו לקות, ללקות הזו קוראים "אוטיזם".

אתם לא יודעים מה הסיפור של כל משפחה(צילום: אלבום פרטי)

רציתי להסביר לה שחלק מהמילה המפוארת הזאת כולל גם התפרצות זעם שאמנם לנו "הרגילים" נראית חריגה ולא מוסברת, אבל לאותם ילדים מיוחדים הצעקה הזו מאפשרת שחרור של תסכול שמתעקש לפרוץ החוצה.

אך הפעם, שלא כהרגלי, בחרתי לא להצטדק. החלטתי לוותר על הסברים ארוכים, מבטי פליאה ומשפטים שכל הורה לילד עם אוטיזם מכיר בעל פה: "את בטוחה? הוא נראה רגיל". לא היה בזה טעם.

פשוט אספנו את עצמנו משם לצד השני של הפארק, אך אפילו הטעם המתוק של הפירות שנשנשנו לא השכיח את המרירות של אותו אירוע פוגעני.

לקראת השנה החדשה אני מבקשת מכם אל תעבירו ביקורת על הורה אחר. אל תשפטו התנהגויות של ילדים שאתם לא מכירים ואל תצאו מנקודת הנחה שכל האמת נמצאת אצלכם. היא לא. אתם לא יודעים מה הסיפור של המשפחה הזו, ואל לכם לנסות להבין ממפגש של רגע.

שילוב אמיתי מתחיל בנו. בכולנו. תשארו בצד הנכון של הסטטיסטיקה, תדעו להכיל גם את השונה מכם, תפסיקו להירתע כשאתם שומעים את המילה אוטיסט. זו לא קללה ולא מילה גסה.

תאפשרו לעצמכם להשתחרר מדעות קדומות, להניח את החששות בצד ולהזכר שילדים מגיעים בשל גווני הקשת, והם רבים , צבעוניים ומופלאים מאוד.

הכותבת היא בלוגרית ויזמית, מנהלת הקבוצה "כאן גרים בכיף" , פועלת להעלאת מודעות חברתית שתאפשר לאמהות שילוב של עבודה מהבית לצד שעות עבודה במשרד.