למרות הסרטן בדם - לא מפסיק לרוץ

שנים של תחרויות, ריצות, קבוצות אימון, חצאי מרתונים באירופה ובישראל והגוף לא אמר את דברו. עשרים וחמש שנות ריצה שמתוכם, בחמש השנים האחרונות, מקננת בי לוקמיה לימפטית כרונית ואני אינני יודע. המרתונים באמסטרדם, מינכן ושאר חלקי ארץ לא אותתו לי שעלי לעבור להליכה.

חייתי חיים מלאי אתגר. השתחררתי מהצבא בדרגת סא"ל אחרי 22 שנות שירות ביחידות שדה, יצאתי לשליחות בת שנתיים בדרום אמריקה, חזרתי לארץ ופצחתי בקריירה של מורה דרך בגליל עם התמחות בטיולים אתניים, כתבתי שני ספרי טיולים בהוצאת עם עובד (אחד מהם היה רב-מכר), הגשתי תוכנית רדיו שבועית ברדיו צפון ובעשר השנים האחרונות אני מתמחה בטיולי תרבות, מוזיקה וקולינריה באתונה.

הכל נראה נפלא. נשוי עם שלושה ילדים, גר בכפר ורדים ומטייל בין הגליל לאתונה, אין סיבה שמשהו ישתבש.

CLL היא מחלה כרונית, הסימפטומים שונים מאדם לאדם, ולכן אין טעם לשבת עם מישהו ולתנות את צרות המחלה. אמנון גופר

 עשרים ושתיים שנות שירות צבאי - רצתי. שליחות בדרום אמריקה שנתיים - רצתי, חמש עשרה שנים מורה דרך בשבילי הגליל - הלכתי והלכתי מהר... סופי השבוע של קבוצת הריצה בכפר ורדים שבכל שישי או שבת בארבע בבוקר לקראת המרתון הבא, כל אלה היו סוללת הגיבוי שלי במקרה ויכבה האור.

ואז הגיעה פגישת ייעוץ בענייני הגרון, כשהרופא הציץ בבדיקות הדם שלי ואמר שעניין הגרון נראה לו משני ליד שורת התוצאות מבדיקות הדם שביצעתי. אמר ולא פירש.

השאלה הנשאלת היא לא מתי עוצרים, אלא איך עוצרים. כשאתה בתחילת העשור השישי לחייך, כבר שום דבר לא עוצר חוץ מבדיקת דם אקראית שמדליקה לך נורית אדומה.

ביקור אצל רופאה המטולוגית, אישש את ההנחה שיש לי לוקמיה, ואני "סוחב" אותו עלי כבר חמש שנים לפחות. עכשיו העניין מקבל משמעות נוספת. ראשית יש למחלה שלי שם - CLL (לוקמיה לימפטית כרונית), שנית, אני חי איתה בלי לדעת על כך הרבה זמן ולא קרה לי כלום.

להיות הדיוט חולה ולא חכם מודאג

את הפיקוד על הטיפול בפרוצדורות של הטיפול לקחה רותי אשתי. היא קוראת את כל מה שנכתב בנושא, מחפשת את הרופאים המתאימים, מרגיעה, תומכת. וכאן הסתבר לי שהמשפט המכונן "אין שכל, אין דאגות" התאים למצבי. לא קראתי כלום, לא שאלתי כלום, העדפתי להיות הדיוט חולה מחכם מודאג, או חולה מדאגה.

המפגש עם עמיתי עמותת 'חליל האור', אליו הגעתי דרך פרסום בבית החולים, היה הדבר בעל המשמעות החזקה ביותר עבורי באותו שלב. ראשית, הבנתי שאני לא לבד, שנית, קיבלתי מידע שהייתי זקוק לו במפגשים השונים של העמותה.

CLL היא מחלה כרונית, הסימפטומים שונים מאדם לאדם, ולכן אין טעם לשבת עם מישהו ולתנות את צרות המחלה. במקביל, הגעתי למפגשים שיוזמת עמותת 'חליל האור' אחת למספר חודשים והם חשפו אותי לרופאים מומחים שחלקו איתנו את אוצר הידע המדעי והעדכני בנושא: מחקרים וסטטיסטיקות עדכניות שנתנו לי את התחושה שהעניינים כאן בשליטה.

"אין ספק שישנה תקווה כיום לחולים המאפשרת לחיות באיכות חיים טובה, ובמקרים מסוימים אפילו לנצח את המחלה"

בזכות העמותה, עולה המודעות כיום לטיפולים מתקדמים למחלה, חלקם קצובים בזמן, חלקם אף יכולים לחסוך הצורך בכימותרפיה, כך שאין ספק, שישנה תקווה כיום לחולים המאפשרת לחיות באיכות חיים טובה, ובמקרים מסוימים אפילו לנצח את המחלה.

לא הפסקתי לרוץ, הורדתי קילומטראז' וכמויות, אבל לא הפסקתי לרוץ ובטח לא הפסקתי לעבוד. אני מקשיב לגוף שלי, הגוף יחליט, אבל הראש מנצח.

לפני שנה פתחתי מרכז הדרכה לטיולים בעברית באתונה, במקביל הקמתי חברת הזנק (סטארט-אפ) תיירותי ווירטואלי, המאפשר להזמין ימי כף לארגונים דרך המרשתת ובימים אלה אני משלים את ספר הטיולים השלישי שלי.

לפעמים אני תופס את עצמי מהרהר במשפט המדהים, "החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך" ואז, אני מחליט לעצור לרגע, רק לרגע, כי בהתאם לאופי שלי - כדאי להמשיך לרוץ.

• הכותב אמנון גופר הוא תושב כפר-ורדים, מורה דרך, מחבר ספרי טיולים ומגיש פינות טיולים רדיופונית.
  

• עמותת "חליל האור" מהווה בית לחולי סרטן הדם בישראל ומובילה מדי שנה את חודש המודעות למחלות אלו. מטרת העמותה לספק לחולים גישה למידע העדכני והנכון ביותר, לטיפולים היעילים והמתקדמים ביותר, לעזרה ותמיכה פיזית ונפשית, במטרה לאפשר לחולים חיים טובים וארוכים יותר.
  

• פעילויות העמותה כוללות: הפעלת קו חם לחולים ובני משפחותיהם, מידע על זכויות החולים, העלאת המודעות למחלות השונות, עידוד וקידום מחקרים מתקדמים, ארגון מפגשים וכנסים לחולים. בנוסף מסייעת העמותה למתמודדים עם קשיים נפשיים על ידי חיבור לתוכנית ליווי חדשה - "מעגלים" .
  

• ליצירת קשר  היכנסו לאתר העמותה, התקשרו ל: 054-6060422, או שלחו מייל ל: giora1@inter.net.il .