כששומעים את שם המשפחה שלה, קל מאוד למהר למסקנות הברורות לגביה. בת 28, "הבת של", אחת מזוג תאומות לאמא שהיא אבן יסוד באופנה הישראלית, גדלה בין תל אביב ללונדון, ומצאה את עצמה, איך לא - בעסק של אמא.
אבל יש משהו אחר בקיאן פרנקפורט, שמהר מאוד מנפץ את כל הסטיגמות הידועות. כמו קרן שמש כתומה עם פני חרסינה ועיני זכוכית, במראה דוגמני כמעט אוונגרדי, בוגרת שנקר חרוצה שהתעקשה לעבוד בפס הייצור של אמא כבר בגיל 15. התמחתה אצל השמות הגדולים בעולם, פילסה לעצמה דרך עצמאית בתעשיית האופנה הבין־לאומית, מנהלת חטיבת אקססוריז במותג המשפחתי ויודעת שיש מקום רק ל"דורין פרנקפורט" אחת בעולם, וזה בסדר.
אז איך זה לגדול כבת למעצבת אופנה?
"גדלנו בלונדון, אבא אומן ואמא מעצבת שהתחילה את דרכה באירופה. הבית תמיד היה בית אומנותי, אבל יותר מהכול, הייתה תחושה של חופש אדיר לבחור מה להיות. ההורים המופלאים שלי תמיד נתנו לנו תחושה שנוכל להיות כל מה שנרצה להיות, בתנאי שנעבוד קשה בשביל זה. עד גיל 7 חיינו על קו לונדון-תל אביב, כי הייצור כולו היה בישראל, עד שהוחלט שנעבור חזרה לארץ".
איך המעבר השפיע עליכם?
"לאמא זה היה מעבר הגיוני לאור הייצור והפעילות העסקית שלה פה. אבא הבריטי, היה אומן, ואני חושבת שההסתגלות שלו פה הייתה לו מאוד קשה. הבדלי המנטליות אדירים בין אנגליה לישראל והקריירה שלו נאלצה לעבור מדינה - כל זה הביא להמון מתחים בין ההורים, שהחליטו להתגרש אחרי שעברנו. עד היום הם חברים טובים, וזה מדהים לראות את זה כל כך הרבה שנים אחרי".
מתי הבנת שאת בת לאושיית אופנה מוכרת?
"אני חושבת שמגיל מאוד מאוד צעיר, כי נולדתי לתוך זה. הבית היה תמיד מופרד מהעסק, אבל כל מעצב יודע שאין דבר כזה הפרדה אמיתית. זה מקצוע שהוא דרך חיים, הוא מגדיר אותך. אז לאורך כל החיים הרגשנו את העיצוב, את הייצור, את הלחצים, את ניהול העסק, הקולקציות, הצילומים. קטלוגים היו חלק מהשנה, ותצוגות אופנה היו עניין שבשגרה. זה היה חלק בלתי נפרד מהיום־יום של אמא, ושלנו מן הסתם".
אז תמיד ידעת שתרצי לעסוק באופנה כמו אמא?
"אמא תמיד הציגה לנו את עולם האופנה כתשוקה, כאהבה, אבל לא הסתירה את העובדה שמדובר בתעשייה קשוחה מאוד שדורשת התמדה. לא הייתה אשליה של איזה עולם זוהר. בגיל 15 התחלתי לחשוב על עבודה ראשונה והחשיפה לעולם הזה הביאה אותי להתחיל לדגמן במקום למלצר, נגיד, כמו שאר החברים שלי. עולם הדוגמנות פחות התאים לי כאדם פרטי שלא אוהב חשיפה, והחלטתי להתחיל לעבוד במפעל הייצור של המותג.
"על פניו, יכולתי לעבוד בחנות, אבל היה חשוב לאמא וגם לי, שאחשף לכל שלבי הייצור ואבין מה זה אומר לייצר אופנה מאפס. כבר מהחוט הראשון, דרך הגזירה ועד ההגעה לחנויות. הייתי יושבת שעות ארוכות עם כל בעלי המקצוע האלה ונפעמת. לראות פתאום את היצירה הזו נעשית במלאכת מחשבת, בידיים של אנשים, זו אומנות בעיניי".
עד כמה אמא עודדה אותך להיכנס לתחום?
"לא ממש. היא מעולם לא התנגדה לזה, אבל אני חושבת שהיא רצתה שאעשה בחירה מושכלת בגלל שמדובר בתעשייה מאתגרת ומלחיצה. כמו כל אמא טובה, היא רצתה לגונן עליי. זו אחת הסיבות שהיא התעקשה שאתחיל לעבוד דווקא מבמפעל, ואהיה חשופה לצד ה"פחות סקסי" באופנה. נראה לי שהייתה לה איזו משאלת לב שזה ירתיע אותי (צוחקת), אבל זה רק חיזק אצלי את הידיעה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
התאומות לבית פרנקפורט, קיאן וקמע, בקולקציה של אמא מקיץ 2012:
מתי הרגשת שמזלזלים בך בגלל שאת "הבת של"?
"היו כמה פעמים בחיים שנתקלתי בזה וזה מאוד הרגיז, שפשוט שופטים אותך, בלי לדעת חצי דבר עלייך. המקום שזה הרגיש הכי חזק היה בתחילת הלימודים ב"שנקר". אני ממש זוכרת את הימים הראשונים בלימודים, את הפרצופים, את ההערות, כאילו אני שם רק בגלל שאני ה"בת של דורין", ולא כי יש לי כישרון, חלילה. בצעירותי ממש כעסתי ואכלתי את עצמי על זה. ככל שהתבגרתי, הבנתי שזה טבע האדם ושיש לזה גם יתרונות, והפכתי להרבה יותר מאופקת, אבל זה לקח לי זמן. בכל זאת, ג'ינג'ית, קשה להיות רגועה". (צוחקת)
ואיפה זה כן משרת אותך, הייחוס המשפחתי?
"דווקא במקומות שאני צריכה שייקחו אותי מאוד ברצינות, למרות גילי הצעיר. אם אני צריכה נגיד להזמין עורות למותג, מהמפעל הכי מבוקש באיטליה, הרבה יותר קל להגיד - 'מדברת קיאן פרנקפורט ואני רוצה לעשות הזמנה'. למדתי שכמו שהייחוס הזה מקשה ומרגיז לפעמים, כי הוא דורש ממני להוכיח את עצמי יותר מאחרים, זה גם חלק ממני ויש לזה יתרונות ענקיים שכדאי שאנצל אותם לטובתי. זו הבנה שהגיעה עם המון בגרות ובשלות, ולקח לזה זמן".
סומנו גבולות ברורים
היו מחשבות על מותג עצמאי משלך?
"בזמן הלימודים המדהימים והמאתגרים בשנקר, שילבתי סטאז'ים בלונדון, אחד מהם היה אצל מעצבת טקסטיל מדהימה שמתמחה בדפוס משי בשם מרים רודין (Mirjam Rodin), שמייצרת בדים לאלכסנדר מקווין, לארדם ולכל מיני מותגי אופנה מובילים. זו הייתה תקופה מטורפת שחשפה אותי לראשונה לעיצוב בדים, לייצור המוני, להדפסה על בד, ובעיקר להמון טכניקות מדהימות שלא הכרתי לפני כן.
"אני אוהבת בגדי גברים, בגדים שלא כל כך מתאמצים" קיאן כסטודנטית טרייה בשנקר >>
"בהמשך התקבלתי להתמחות אצל מעצב טורקי ששמו בורא אקסו (Bora Aksu), בחור מוכשר בטירוף, שמחזיק היום 20 חנויות ברחבי אירופה. שם ממש לקחתי חלק בהכנות לקראת שבוע האופנה של לונדון, וממש הרגשתי כמה עזר לי הניסיון מהבית, העמידה בלחצים והתמודדות עם תצוגות ודד ליינים.
"כשחזרתי לארץ וסיימתי את הלימודים, הבנתי שאני רוצה לקחת דברים לאט. דווקא בגלל שגדלתי בבית עם עסק עצמאי, ואחרי שנחשפתי לתעשיית האופנה הבין־לאומית, הבנתי יותר ויותר כמה זה קשה להחזיק מותג עצמאי ובמה זה כרוך. אז הצעד הטבעי היה להיכנס קודם כל למותג הקיים של אמא ולהתקדם צעד צעד.
"הוחלט שאתחיל שוב מלמטה, משלב הייצור, ואתקדם באיטיות לכיוון העיצוב. היום אני אחראית על חטיבת העור - נעליים ותיקים - עושה את העיצוב, הייצור, הרכש וכל מה שקשור בחטיבה הזו. ממש הורדתי לאמא מהראש את כל התחום הזה, ואני חושבת שזה מאוד הקל עליה".
למה לא נכנסת לעיצוב הבגדים עצמם אצל אמא?
"כשנפלה ההחלטה להשתלב במותג של אמא, היה ברור שיש מעצבת ראשית אחת - וזו דורין פרנקפורט. ותמיד תהיה. הגבולות שסומנו היו מאוד ברורים מההתחלה, ונכנסתי בידיעה שהיא בעלת המותג, היא הבוס, היא הראש והיא מכירה את הקהל שלה הכי טוב. קיבלתי את זה באהבה, הבנתי את המקום שלי, ואני מסתכלת עליה בהערצה כל יום. דורין היא אישה עם דעות חזקות, היא עובדת קשה, היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ואיפה עובר הגבול, והיא הבהירה לי את זה. יש בינינו המון כבוד והערכה, מעבר לאהבה של אמא ובת".
מה קורה אם יש ביניכן חילוקי דעות?
"זה לא קורה, כי יש המון עבודה בשיתוף פעולה של צוות שלם שחושב יחד וכל אחד מביע דעתו. אבל אם מגיעים לאיזו התלבטות ויש משהו שאני מאוד מאמינה בו - אמא תסמוך עליי. אבל אם מדובר במשהו שהיא נחרצות לא מאמינה בו ולא חושבת שהוא תואם את הדי.אן.איי של המותג שלה - היא תסביר לי למה זה לא מתאים ואני אקבל את זה באהבה. בסופו של דבר היא חיה ונושמת את הקהל שלה כבר המון שנים, והיא יודעת הכי טוב מה עובד ומה לא, ואני לומדת ממנה. בכל זאת, יש לה ניסיון של כמה עשרות שנים עליי".
איך זה לעבוד במפעל שבו את הבת של הבוסית, והאם קיאן תהיה היורשת של דורין? הריאיון המלא בגיליון החג של גו סטייל
