עוד נגיע לשאלות האלה, שהן מן הסתם חשובות מאוד, אבל לפני הכל – נדבר על המכונית: ניסאן ליף, דור שני למשפחתית הקומפקטית כל-חשמלית של תאגיד רנו-ניסאן, תוכננה מראש כמכונית חשמלית בלבד. זו לא משפחתית רגילה שקיבלה גרסה היברידית כלשהי (כמו למשל יונדאי איוניק החשמלית שנבנתה במקור כהיברידית), היא גם לא מכונית קומפקטית שבנו אותה מחדש עם סוללות נשלפות (נוסח רנו פלואנס של בטר פלייס ז"ל). הליף היא כל כולה חלק מהעידן החשמלי העתידני בהנעת כלי רכב, שיפרוץ בכל הכוח, כך טוענים בתעשיית הרכב, בעוד כשנתיים או שלוש (בהנחה שתעשיית הרכב לא תעשה זיגזוג נוסף לכיוון הנעה אלטרנטיבית אחרת, כמו למשל מימן ותאי דלק). הליף היא החשמלית הכי נמכרת בהיסטוריה, עד עתה: היא הושקה לראשונה בשנת 2010, ועד יולי השנה עלו לכבישים ברחבי העולם 400,000 יחידות ממנה, יותר ממה שהצליחה למכור יצרנית החשמליות המיוחצנת טסלה, למשל. הרבה יותר ממה שמצליחה למכור בת הדודה הקטנה שלה – רנו זואי.
למי שעוד לא חווה וניסה, נהיגה במכונית חשמלית היא משהו אחר לגמרי. זה מתחיל בסביבת הנהג, שמעניקה דגש לצגים ולמחוונים המשקפים את מצב הסוללה, את טווח הנסיעה שעוד נותר ואת קצב "שריפת" החשמל בהתאם לאופי הנהיגה, ונעדרת ממנה גם ידית תיבת ההילוכים, עניין שאינו קיים במנוע חשמלי. זה נמשך בהיעדר רעש מנוע, ועובר ליכולות המיוחדות של המנוע החשמלי, שמאיץ במהירות הבזק ומציע כוח מלא מיד עם הלחיצה על הדוושה.
למרות הכוח (מנוע הליף מספק 150 כוחות סוס ומומנט של 32.6 קג"מ), הליף אינה יכולה להיחשב לספורטיבית. היא כבדה יחסית (כמעט 1.6 טון), ומעט מגושמת – למרות התאוצה המצוינת. אבל כרכב שבא לעבוד בפקקים הישראליים – הליף עושה היטב את העבודה: שקטה, נעימה, מרווחת, נוחה. אפשר "להתגורר" בה זמן רב, בלי לזהם את הסביבה ובלי לחשב את עלויות הדלק שעולה בעשן.
באולם התצוגה ממהרים לשלוף שקף שהכינו, שמראה מתי כל העסק ישתלם. למה זה חשוב? בגלל המחיר שלה, שהוא די מטריד: 165 אלף שקל, סכום שאפשר לרכוש קרוסאובר טרנדי ומרווח או לחילופן מכונית מנהלים גדולה.
אז למה להסתפק בפחות?
ובכן לפי החישוב של אנשי ניסאן בישראל, החיסכון השנתי בעלויות הדלק נע סביב 10,000 שקל (בהנחה שאתם נוסעים ברכב 30-25 אלף ק"מ בשנה). לזה אפשר להוסיף חיסכון מסוים בעלויות הטיפולים והאחזקה, שכן הליף החשמלית לא נזקקת להחלפת שמני מנוע, פילטרים, מצתים, רצועת טיימינג וכדומה (אם כי יש עלויות אחרות).
אז מתי תרוויחו ממנה?
לא מיד, שכן משפחתית ממוצעת תעלה לכם 40-30 אלף שקל פחות. כלומר, מבחינה כלכלית תיאלצו לנהוג בה ארבע או חמש שנים לפחות לפני שתוכלו להביט החוצה מהחלון ולמרוח על הפנים חיוך של "תראו איך דפקנו את השיטה". אבל עד אז, מי יודע כמה יעלה פה החשמל ואילו תעלולי מיסוי תמציא הממשלה כדי שגם החשמליות ייאלצו אותנו להיפרד מסכומים ניכרים מדי חודש.
ממה התלהבנו בליף?
• מהשקט במהלך הנסיעה. גם כשמאיצים בה, הרעש שנשמע מקורו בעיקר ברוח וברעש הגלגלים.
• מהיכולת של המנוע להאיץ במהירות ולהציע כוח (מומנט) עצום בתוך שניות. למנועים רגילים לוקח זמן לאסוף כוח ולהאיץ, המנוע החשמלי עושה זאת בן רגע.
• ממרחב הפנים. היא גדולה יתר מבפנים ממה שנדמה כשמביטים בה מבחוץ.
• מטווח הנסיעה. נהג מחושב יגיע לכ-250 ק"מ. ביום-יום זה יותר ממספיק, וכדאי לזכור, שמכונית חשמלית צורכת מעט מאוד חשמל כשהיא עומדת או זוחלת בפקק. הצריכה המוגברת היא דווקא בנסיעה מהירה.
מה היינו רוצים לראות בליף ועדיין אין בה?
• צג מחובר לרשת, שיראה לנו היכן נמצאות עמדות הטעינה הקרובות, מי מהן פנויה ואיזו מהן מהירה.
• שקעי טעינה גם ליושבים מאחור. לא ברור איך עיצבו מכונית חשמלית עם שקע טעינה אחד, מלפנים.
• מערכת מולטימדיה ידידותית יותר.
• מערכת סאונד טובה יותר.
• עיצוב פנים טרנדי ומעניין יותר.
• וכמובן, טווח נסיעה גדול יותר בין טעינות. דגם יקר יותר של הליף (שלא הגיע לישראל) יכול להגיע לטווח של 400 ק"מ. זה כבר מכסה את רוב טיולי הסופ"ש ויכול להפוך את הליף החשמלית למכונית המשפחתית העיקרית בבית.
נו, לקפוץ לקנות?
הליף היא מכונית משפחתית ראויה, שמבחינת ביצועים ונוחות השימוש מתמודדת בכבוד עם מתחרות כמו יונדאי איוניק, טויוטה קורולה (ההיברידיות) או מאזדה3 וסקודה אוקטביה. כאמור, היא יקרה מהן בכ-30 אלף שקל. אם אתם מתכוונים להחזיק בה ארבע שנים ויותר, ועילת הרכישה היא כלכלית, אתם יכולים ללכת עליה. אם סיבת הרכישה היא רצון לתרום לאיכות הסביבה – אז ברור שכן. אבל אם אתם לא בקטגוריות האלה, הרי ש-165 אלף שקל (מחירה העכשווי של הליף) יאפשרו לכם לבחור באינסוף מכוניות אחרות, טובות לא פחות ואף יותר, כולל קרוסאוברים וג'יפונים מרשימים.
