מי אני? תמי לפיד, בת 64, נשואה, אמא לשלושה ילדים (תומר, מור וליאור) וסבתא לשני נכדים (הילי ועומר), מתגוררת בהרצליה.
איך הגעת להתמחות בתחום האימוץ?
"כעובדת סוציאלית עבדתי בשירות למען הילד, שם רכשתי את הידע והניסיון בתחום האימוץ. בהמשך יצאתי ללימודים בלונדון ב־Post Adoption Center, מרכז ליווי ותמיכה למשפחות מאמצות, ושם נולד החזון של הקמת מרכז אימוץ ראשון מסוגו בארץ במודל רב מקצועי.
"האימוץ מתקשר כדרך הנוגדת את הטבע, והילד נתפס לעתים כ'שונה', 'פגום', 'מסכן' וכל קושי שיש לו מיוחס לאימוץ"
"התובנה הייתה שהורים מאמצים זקוקים לכתובת מקצועית לפנות אליה לאחר האימוץ בתחנות שונות בחייהם, כי מדובר בהורות מורכבת יותר מביולוגית ובעלת גוונים נוספים. ואכן, כששבתי לארץ הקמתי את עמותת פסיפס – מרכז ייעוץ ייחודי מסוגו בתחום אימוץ ילדים, וכיום אני מנהלת אותה".
מה השאלות שהכי מעסיקות הורים מאמצים?
"הורים מאמצים הם קודם כל הורים ועסוקים בנושאים הרגילים: כישורים חברתיים, מסכים ורשתות חברתיות, התמכרויות, קשיי קשב וריכוז. אבל נוספות שאלות ייחודיות, כמו למשל שיח האימוץ בבית, בכיתה ועם החברים, השפעת האימוץ על הדימוי העצמי והביטחון העצמי של הילד, האם קשיים שיש לו נובעים מהאימוץ (זו למשל שאלת נפוצה), העיסוק בזהות שלו בעיקר בגיל ההתבגרות, אי ודאות לגבי הוריו הביולוגיים ונסיבות האימוץ שלו".
"לצערי הרב, כן. חוסר הידע בציבור תורם לדעות קדומות, מיתוסים וסטיגמות. האימוץ מתקשר כדרך הנוגדת את הטבע, כי לוקחים ילד מהורה שילד אותו ונותנים אותו להורה אחר, זר לו, ללא קשר דם. כמו כן, הוא נתפס לעתים כ'שונה', 'פגום', 'מסכן' וכל קושי שיש לו מיוחס לאימוץ.
"ההנחה היא שהוא לא ממש שייך להורים המאמצים כי הוא לא נולד להם - הוא ילד של כולם, ילד ציבורי, או כמו שאמרה מורה לאם מאמצת ששיתפה אותה שהבן שלה מאומץ: "אז את לא האמא האמיתית שלו".
מה מאפיין הורות מאמצת?
"מחויבות ומסירות רבה, השקעה מרבית בילד והגנת יתר. הם מתקשים להציב גבולות וחשים צורך לפצות את הילד על הנטישה הראשונית שלו. ויש גם מחשבות על האם הביולוגית, חשש מפתיחת תיק האימוץ בגיל 18".
מה הדבר הכי חשוב שהורה מאמץ צריך לדעת על הילד שלו?
"שילד מאומץ הוא ילד שנושא צלקת ('משהו לא בסדר בי. לכן נטשו אותי'). הוא ילד בסיכון מעצם חוויית הנטישה, האימוץ וטראומות מוקדמות שחווה בראשית חייו, ועובדת היותו מאומץ נוכחת בחייו ומעצבת את זהותו. הוא מתקשה לתת אמון במבוגר, מתקשה במעברים ושינויים, ביצירת קשרים בינאישיים וחברתיים, בהשתייכות למשפחה. הוא חווה בדידות פנימית והדימוי העצמי שלו פגוע. לכן ההתמודדות שלו ושל הוריו מצריכה ליווי מקצועי ותמיכה".
מה הורים מאמצים צריכים לעשות ומה לא
לעשות:
1. לדבר עם הילד על האימוץ בהתאם לגילו. דברו גם עם הסביבה.
2. להכיר בצורך שלו ושלכם בליווי מקצועי מתוך הבנה לחוויית האימוץ המלווה אותו ואתכם.
3. להיפגש עם משפחות מאמצות נוספות. שם הילד לא ירגיש שונה וגם אתם תוכלו לחלוק חוויות.
4. להעצים ולשבח את ההצלחות שלו, במיוחד את הכישורים הטובים שלו, וכמה שיותר.
5. להתחבר לכאב שלו. אחרי הכל, יש לכם כאב משותף.
לא לעשות:
1. לדבר רעה על האם הביולוגית. לעולם לא.
2. להגיד לו את המשפט: "אם זה לא מוצא חן בעיניך אתה יכול ללכת...".
3. להיבהל כשהוא אומר לכם: "את לא אמא שלי, אל תגידי לי מה לעשות". זה דווקא סימן טוב שהוא מרגיש ביטחון.
4. לספר לאחרים שהוא מאומץ ללא ידיעתו (בגיל ביה"ס).
5. לנסות למנוע ממנו לפתוח את תיק האימוץ שלו.
עמותת פסיפס - מרכז ייעוץ בתחום האימוץ
אתר: pseifas.org.il
פייסבוק: facebook/pseifas
טל': 052-2505930 | מייל: info@pseifas.org.il
