אל תהיו עצובים: לזהות את הכאב הפנימי בכף היד
אם ישאלו אתכם מה שלומכם, רוב הסיכויים שתענו הכל בסדר גם אם הכל לא באמת בסדר. עצב ודכדוך הם תחושות שמלוות רבים מאיתנו, ולמרות שהיינו רוצים להיות שמחים כל הזמן, זה לא תמיד מצליח. לאונרדו דניאל מסביר כיצד אפשר לזהות סימנים לחוסר שמחה בכף היד ומה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב
כולנו רוצים להיות מאושרים ונראה שהשאיפה אל האושר והשמחה היא מן האתגרים הגדולים ביותר של כל אחד מאתנו בפרט, וכמין האנושי בכלל. אינספור ספרים ומחקרים נכתבו על אושר, שמחה, שלווה פנימית ומימוש עצמי, אך עדיין נראה שרובנו מתקשים למצוא את הדרך אל האושר הפרטי שלנו.
יש אנשים שמצליחים לחיות באזור הזה שנקרא "שמחה ולא משנה מה", אבל מרביתנו נמצאים בצד השני של המתרס, הצד בו "אני מדוכדך למרות שיש לי כמעט הכל".
ושלא יטעו אותכם התמונות המחייכות בפייסבוק ובאינסטגרם של אנשים מפורסמים ואנשים מן השורה שמציגים מצג מחויך שמסתיר הווייה פנימית של עצבות, בדידות ודכדוך עמוקים.
עוד כתבות בתחום הכירולוגיה:
- אהבה בלי רגש: לבד בתוך זוגיות
- "לא מגיע לי שיאהבו אותי": על אהבה עצמית וזוגיות
- זה נגמר: למה הוא נפרד ממני?
- למה אין לי זוגיות? מרכיב הדחייה הראשוני
אחד האתגרים שלנו כמאמנים ואנשים שמקדישים את חייהם לעזור לאחרים להגיע למקום טוב יותר בחיים, מקום של קצת יותר שמחה ומימוש, הוא לאבחן אצל האדם שיושב מולנו את הכאב האמיתי שלו, למרות המילים שהוא אומר, שלפעמים מנסות לייפות את המציאות של עצמו בגלל הבושה, האשמה או חוסר המודעות העצמית.
בכף היד ניתן לזהות שלושה סימנים, שעל פי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית והמחקרים שנעשו על ידי ד"ר ארנולד הולצמן, מלמדים, ללא יוצא מן הכלל, על נטייה למצבי רוח של דכדוך, עצבות וחוסר שמחה.
חשוב הדגיש שני דברים עיקריים לפני שניגש לסימנים:
1. קיימים עוד סימנים ביד שמלמדים על מצבים של עצבות וחסך בהערכה העצמית שלא המקום כאן להרחיב עליהם.
2. חייבים להתקיים יותר מסימן אחד בכף היד לפני שניתן לקבוע לגבי מצבו הרגשי של אדם.
הסימנים שרואים בכף היד
באבחון כירולוגי פסיכו-דיאגנוסטי קל יחסית לזהות נטייה למצבי דכדוך וחוסר שמחה שנובעים מחוויות העבר, גורמים סביבתיים, וכן מצבי חולשה רגשית הנובעים ממבנה האישיות והדרך בה האדם חושב, הדרך בה הוא מפרש את המציאות שלו, והדרך בה הוא מתמודד עם הקשיים בחייו.
להלן שלושה סימנים (מתוך רשימה ארוכה שלא נוכל להרחיב עליה), שיכולים להעיד על נטייה כזאת לעצב פנימי לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית.
1. קו ראש שמתעקל בחדות כלפי שורש כף היד - קו הראש מעיד על הדרך שבה אנחנו חושבים, על הדרך בה אנו מעבדים מידע, מסיקים מסקנות ומנתחים מצבים.
כאשר קו הראש מתעקל בחדות כלפי שורש כף היד (ראו תמונה) המידע שמגיע מהסביבה עובר דרך ארוכה עד למעמקים של התת מודע. שם נמצאים היכולות האינטואיטיביות העמוקות, היצירתיות והדמיון, אך גם "הפסולת" של התת מודע.
2. אצבע אמה ארוכה מאוד עם מפרק עליון מתעקל לקמיצה - אצבע האמה היא האצבע של ה- Self , האני העצמי. זאת האצבע שמגדירה את הערך שיש לי בפני עצמי מתוך הרגשת היציבות שלי בעולם עם שתי רגליים נטועות בקרקע.
כאשר בנוסף המפרק העליון של האמה מתעקל לכיוון הקמיצה, דבר המעיד על סינדרום בשם "נאמנויות חצויות" (עליו כתבתי כאן במאמר קודם), הדבר מגביר את הרגשת הבדידות, המועקה, הרגשה שאין לי למי לפנות לעזרה, חוסר יכולת לקבל החלטות, ומתוך כך האפשרות למצבי עצבות קשים וחוסר שמחה.
3. מחיאה הפוכה – בעת האני – Self phobia - באיזה יד אתם כותבים, כלומר מהי היד הדומיננטית שלכם? בין אם אתם ימניים או שמאליים, דמיינו לעצמכם שאתם בהופעה של הזמר האהוב עליכם ובסוף השיר אתם מוחאים כפיים. איך אתם מוחאים?
יש שלוש אופציות:
1. יד ימין מכה על יד שמאל.
2. יד שמאל מכה על יד ימין.
3. שתי הידיים מאוזנות ומכות יחד אחת על השנייה, כמו כשמוחאים כפיים כשרוצים לעודד ילד קטן.
"בעת האני" (מהמילה בעתה או אימה) או באנגלית Self phobia , מאובחנת לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית כשאדם מוחא כפיים כשהוא מכה עם היד החלשה על היד הדומיננטית. למשל, אם אתה כותב ביד ימין אבל מוחא כפיים כשיד שמאל מכה על יד ימין, אז אתה סובל מ"בעת האני".
"בעת האני" היא תגובה לא מודעת לחוויות מוקדמות עמוקות של אשמה ובושה, חוויות שיכולות לנבוע מתקופת הילדות, המלווה בתחושה של אימפוטנציה – חוסר אונים. האדם מקבל פוביה מאותם חלקים שבילדות גרמו לו להרגיש אשמה. הנפש של אותו אדם היא שברירית, דבר שיכול להביא לחרדות,עד לעצב קשה שלפעמים הוא חבוי מהסביבה החיצונית.
אל תהיו עצובים, יש דרך אל האור
אז מה עושים עם העצב הזה? האם נועדנו לסבול מחוסר שמחה בחיים אם יש לנו את הסימנים הללו בכף היד? ממש לא.
אני רוצה שתזכרו דבר אחד: באתם לעולם כדי לחוות שמחה ולגלות את העוצמות של עצמכם כדי ליצור שמחה בחיים שלכם למרות הקשיים ולמרות חוויות שגרמו לחוסר שמחה ועצב. החולשות לכאורה שגורמות לכם לדכדוך יכולות להתברר כמתנות הכי גדולות שקיבלתם. אז מה עושים כדי לצאת אל האור?
1. לפני שמתחילים תהליך העצמה אצל מאמן אישי, פסיכולוג או טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר, חשוב לוודא עם רופא המשפחה שאין חסכים בוויטמינים ומינרלים חיוניים שהמחסור בהם יכול לתרום רבות להרגשה של דכדוך וחולשה. למשל, ויטמין D, קומפלקס ויטמינים B , אומגה 3, מגנזיום, חומצות אמינו, ברזל,אבץ, יוד, סלניום. חסך בחלק מהם יכול לגרום לתסמיני רגשיים קשים.
2. הגבירו את הפעילות הגופנית. פעילות גופנית מאומצת, בהתאם ליכולת שלכם ולמצבכם הרפואי, לא רק עוזרת להוריד במשקל ולשפר את מדדי הסוכר בדם, אלא גם מגבירה את הפרשת החומרים במוח שגורמים לסיפוק, כמו דופמין וסרוטונין, דבר שמגביר את האנרגיה הפנימית והשמחה.
3. תחשבו כמו יוצרים במקום כמו מסכנים. אם קו הראש שלכם נוטה בחדות כלפי מטה, מזל טוב, ניחנתם ביכולות אינטואיטיביות מדהימות ודמיון מפותח - אז תשתמשו בדמיון הזה כדי ליצור פרויקטים משמחים בשבילכם ובשביל האחרים, תתחברו למסרים האינטואיטיביים שלכם ולשמחה הפנימית ותשאירו את הזבל של תת המודע איפה שהוא נמצא. זה כאילו שיש לכם מעדר ועכשיו זה רק תלוי בכם.
אתם יכולים לבחור לטפח את הגינה המדהימה שלכם או לשבור עם אותו מעדר את החלונות בבית. אגב, התמונה של קו הראש הנוטה כלפי מטה המצורפת כאן, היא של מישהי שמעבירה סדנאות תקשור. עשתה מהלימונים שלה מיץ מדהים.
תחשבו על זה בצורה הבאה: נניח שאתם עומדים לצאת לטיול של כמה ימים. לוקחים את תרמיל הגב, ניגשים לארון ומתחילים למלא בתרמיל את הציוד שתצטרכו לטיול שלכם. אם הטיול הוא בקיץ, קרוב לוודאי שלא תיקחו מעיל גשם ומטרייה. זה הרי סתם יעמיס עליכם וזה יהיה מיותר.
אז למה כשיוצאים למסע לבנות את העתיד שאתם רוצים, אתם ניגשים לארון, זה שמכיל את כל הכלים שרכשתם עד היום בחייכם ואת כל החוויות שחוויתם, ובמקום לקחת רק מה שיעזור לכם לבנות את העתיד שאתם רוצים, מעמיסים בתרמיל את כל האמונות המגבילות, הטראומות, הכישלונות והאכזבות? תשימו בתרמיל שלכם רק את מה שלמדתם שיכול לעזור לכם לבנות את מה שאתם רוצים לבנות מעכשיו ואילך, ואם חסר לכם כלים תלכו ותרכשו אותם.
"אבל סבלתי מאוד בחיים שלי, דפקו אותי על ימין ועל שמאל. איך לא אסחוב את זה איתי?" . מה שתסחבו איתכם זה עניין של בחירה. אתם יכולים לסחוב את זכרון הסבל והקורבנות או את הלמידה שהחוויה הזאת השאירה לכם ואת הכלים שהיא נתנה לכם. בחירה שלכם.
אין לנו עתיד בלי שנזכור את העבר. אבל לא חייבים לסחוב אותו על הגב כל הזמן.
5. אם האמה שלכם מאוד גבוהה ויש לכם נטייה של המפרק העליון כלפי הקמיצה, אז קודם כל תדעו שאתם אנשים רציניים, שלוקחים את הדברים בכובד ראש ואוהבים לפתור בעיות לבד. תהנו מהחוויות שהחיים רוצים לספק לכם. אל תדאגו עם עדיין לא הגעתם "לייעוד". מבטיח לכם שכבר תגיעו לשם, אבל בינתיים, תהנו מהמגוון, תלמדו תחומים שונים ומגוונים, תצברו ידע וחוויות מעשירות בלי לחשוב על "האם זה הדבר?". ובכן, כן, כל אחד מהדברים האלה הוא "הדבר" של הכאן והעכשיו שלכם, גם אם מחר תרצו לבחור במשהו אחר. תנו דרור לחופש שלכם לחוות, ללמוד ולהתעצם. כבר יהיה לכם זמן בהמשך למישרה של 9-17, לאן אתם ממהרים?
בתחילה זה ירגיש לא נעים, מאולץ ולא טבעי לכם. אחרי כמה חודשים זה יהפוך לטבע שני והמוח יתחיל חיווט מחדש את החיבורים שלו וישאיר מאחור את החוויות הטראומטיות שגרמו לבושה ואשמה ורמת השמחה שלכם תעלה.
באנו לכאן לשמוח והדבר שהכי משמח ומספק בעולם זה כשאנחנו מצליחים להתגבר על הקשיים, המגבלות והדפוסים ויוצרים לעצמינו בעזרת התמדה, עבודה ואימון, את החיים שכל כך רצינו.
לאונרדו דניאל - מומחה לכירולוגיה פסיכו-דיאגנוסטית והעצמה אישית
לפנייה לכתב/ת 
