היא גדלה בגבעתיים ועובדת כמעצבת ואשת שיווק, הוא במקור ממושב הבונים, מתכנת. במשך שמונה שנים גרו בדירה שכורה בגבעתיים, ובה גידלו את בניהם הקטנים (5.5).
כשהתאומים היו בני שנתיים נרשם הזוג להגרלת "מחיר למשתכן" בשכונת הרכס שבצפון עתלית. "לא ידעתי מה זה דיור למשתכן", היא מספרת. "כשנפתחה ההגרלה אבא שלי שכנע אותנו להירשם. 'מה יש לכם להפסיד', הוא אמר". חצי שנה מאוחר יותר שמחו לגלות שזכו.
הפרויקט כולל 236 דירות, והשניים, שעד אותו זמן כלל לא חשבו לעבור צפונה, הוזמנו לבוא ולבחור אחת מהן (פגישה אליה מוזמנים כל הזוכים, לפי לוח זמנים קבוע מראש). ''זה היה יום מלחיץ", הם מספרים. ''ישבנו מול שורת דלפקים עם פקידים, כמו בבנק. לוח גדול הציג את כל הדירות בפרויקט והתעדכן בדירות שנמכרו. ראינו איך הדירות שבחרנו נחטפות. כשהגיע תורנו, נשארה רק אחת מתוך אלה שרצינו".
אפשר להתכונן לזה?
''יש אתר עם תוכניות-מכר של כל הדירות, כולל מחירים. בגלל שמספרנו בהגרלה היה 52, דירגנו 52 דירות לפי מחיר, מיקום, כיווני אוויר ומספר החדרים. בחרנו 52, כך שאם ביום הבחירה יבחרו את כל 51 הדירות שרצינו, עדין תישאר לנו אחת שרצינו".
וכך קנו דירה עם נוף לים, 5 חדרים בשטח של 132 מטרים רבועים, עם שתי מרפסות – קדמית ואחורית – בשטח של כ-70 מטרים רבועים. המחיר, לפי נתוני הפרויקט באתר מחיר למשתכן, היה כמיליון שקלים וחצי.
בני הזוג ידעו ששינויים בדירה יוכלו לעשות רק לאחר קבלת טופס 4 ומפתח (כך מחייב תקנון הפרויקט). כדי לחסוך מעט בעלויות הזדכו מראש על ארונות המטבח וחדר הרחצה, בסכומים פעוטים ממש (אגב, לפי התקנון ניתן גם להזדכות על נקודות חשמל וטלפון, חנוכיות מים ודלת חדר השירות). בנוסף בחרו צבעים נייטרליים לריצוף, לאריחי הקיר ולדלתות, כדי שלא יצטרכו להחליפם כשתגיע העת לעיצוב הפנים.
בניית הפרויקט ארכה כשנתיים. כשנה לפני הסיום פנו למעצבות הפנים יעל דוקטורצי'ק-סגלי ובלית מזור (סטודיו doma), אותן הכירה בעלת הדירה כשלמדה תקשורת חזותית ב-HIT שבחולון.
תקציב העיצוב הסתכם ב-320 אלף שקלים (לא כולל מוצרי חשמל ותשלום למעצבות). מאחר שלא בוצעו שינויים בקירות, עלות הקבלן הייתה רק 16% מהסכום: הנמכת תקרה למזגן, החלפת ברזים ואסלות, שינויים ותוספות במערכת החשמל ותיקוני קרמיקה, שפכטל וצבע.
כשליש מהתקציב (35%) הושקע בנגרות שתוכננה ועוצבה ברחבי הדירה. אלמנט הנגרות הבולט ביותר נמצא בכניסה: ארון שתוכנן כקופסה דו-צדדית מעץ ליבנה (בירץ'); מצד אחד הוא יוצר מבואה ומשמש את הנכנסים, ומצדו השני הוא משמש את המטבח ועוטף את המקרר. שאר הארונות שהוזמנו נצבעו בתנור (מלבד שולחן עבודה מפורמייקה, בחדר הילדים).
13% מהתקציב הושקעו באריחי המטבח והשלמות בחדרי הרחצה, כלים סניטריים ופרקט בחדרים. 11% שימשו למיזוג (הדירה מגיעה רק עם הכנות). 8% למקלחון, פרזולים, משטחי אבן קיסר, אבזור, תמונות וצמחייה. 13% הושקעו ברהיטים (כל הריהוט בדירה חדש, מלבד שידת הוינטג' בסלון, שהגיעה מבית סבתא). התאורה עלתה 4% הנותרים.
המנורה יוצאת הדופן מעל פינת האוכל הגיעה מחנות העיצוב הפריזאית הפופולרית fleux. "הראינו לבני הזוג צילום של המנורה, והם לא התלהבו", מתחילות המעצבות, ובעלת הדירה משלימה: "ואז, בזמן שהייתי בחופשה בפריז, נכנסתי לחנות והמנורה הייתה הדבר הראשון שראיתי. אהבתי, קניתי והבאתי במזוודה".
בני הזוג עברו למעונם החדש לפני כחצי שנה. הם ממשיכים לעבוד בתל אביב; הוא נוסע כל יום ברכבת של תשע וחוזר בזו של שש, היא נוסעת במכונית המשפחתית, שלושה ימים בשבוע.
תחנת הרכבת קצת רחוקה מהשכונה. איך אתם מגיעים אליה?
"התחנה במרחק 15-20 דקות הליכה. יש רק אוטובוס אחד שעובר בשכונות ואין פה מוניות, אז אנחנו נוסעים עם הרכב, שנשאר בחניון. ובגלל שהרבה אנשים עובדים במרכז יש קבוצות טרמפים לרכבת וממנה".
מה יש בעתלית ולאן יוצאים לבלות?
"ים, שמורת טבע שהילדים מאוד אוהבים, חינוך טוב ושקט. אנחנו יוצאים לחיפה, לבתי קפה במושבים שבסביבה, או שנשארים בת''א אחרי העבודה וסבא וסבתא (שגרים באזור בנימינה) שומרים על הילדים. נכון שהשטחים הציבוריים כאן עדיין לא מטופלים, וחלק מהכבישים חסומים בגלל הבנייה, ונכון שאין פה את הפסיליטיז שהיינו רגילים אליהם במרכז (בשביל חלב, למשל, צריך לנסוע ברכב למכולת או לסופרמרקט היחיד ביישוב) – אבל אלו דברים שאנחנו מקבלים וצריך לתת להם זמן".
איך החיים הקהילתיים בעתלית?
"יש פה קהילה מגובשת של משפחות צעירות. כולם באותו סטטוס, מגיעים מאזורים שונים בארץ וחווים את השינוי, הקשיים והכיף יחד. בסופי שבוע הרחוב מפוצץ באנשים ובילדים, הטיילת מלאה ברוכבי אופניים, וכל כמה זמן מארגנים פעילות קהילתית".
ומה דעתכם על אסדת הגז בים ממול?
"היא לא השפיעה על ההחלטה לעבור. ברור שהיינו רוצים שזה יהיה הרבה יותר רחוק, אבל זה שם. בנישוב הראשון לקחנו את הילדים וברחנו, בפעם השנייה ראינו שכלום לא קרה אז נשארנו. יש כל הזמן עדכונים מהמועצות ומהפעילים. בונים עכשיו תחנת ניטור, כי אנשים רוצים להיות יותר בטוחים וגם כי קשה לדעת על מי לסמוך, כל אחד אומר משהו אחר''.
תכנון שכונתי לקוי
בני הזוג מספרים על רקמה חברתית תוססת ופעילה, ונראה שפרויקט ''מחיר למשתכן'' בעתלית הוא, מהבחינה הקהילתית, הצלחה. אך מבחינה תכנונית, ההזדמנות הוחמצה.
השכונה החדשה רוויה בשטחי אספלט שוממים, והבניינים עוצבו ללא השראה. ה"הטיילת", כפי שמכנים אותה התושבים, היא פשוט מדרכה עם שביל אופניים, המלווה את כביש הגישה לשכונה. בינה לבין הים מפרידים מסילת הרכבת וקיר אקוסטי שמגן מרעשיה.
בנוסף נשכח גם תכנון נאות לשטחים המשותפים: אל לובי הבניין (שהכניסה אליו היא אחורית) מוביל שביל מרוצף צר, תחום בגדר גבוהה של דירות גן, שמסתיים במגרש החניה. הלובאים הקטנים מתגלים בסופו, בצדדים, מתחת למסתורי הכביסה והמזגנים. חבל שבחוזיו עם היזמים, משרד השיכון אינו כולל סעיפים מחייבים הנוגעים לתכנון ועיצוב בנייני השכונה והשטחים הציבוריים שמובילים אליהם.
אך לבני הזוג כל אלה אינם מפריעים במיוחד. "אנחנו מאושרים מההחלטה לעבור'', הם מסכמים. ''השינוי טוב ורואים אותו על הילדים. הם פורחים, יש להם גנים מעולים עם צוות מהמם. הקהילה מדהימה, מרגישים שכולם ביחד וזו תחושה שלא הייתה לנו בגבעתיים. והדירה מושלמת, כיף לקום בה בבוקר ולחזור אליה בסוף היום".
--------------------------------------------------------------------------
עוד בצפון - בית בקיבוץ רגבים, בלי בלוקים או רהיטים חדשים.
לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
- עיצוב פנים: סטודיו DOMA
- נגרות: יונס עימאד
- פרקט: אלברו פרקטים
- אבן קיסר: שיש התקווה
- ברזים, כלים סניטריים ומשטחי קוריאן: אחים לוי
- תאורה: קמחי
- גופים בחדר שינה ומעל אי מטבח: עלי אקספרס
- ריהוט: pas normal, קונטרסט, טולמנ'ס דוט, יעקב טווינה, Other wise , איקאה, וינטאג'מניה
- אקססוריז: pas normal, rugbygur ,other wise
