שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ניר מנוסי, רב ופמיניסט, מחזיר את הכבוד: "הנשים בתנ"ך היו חלוצות קדמוניות"

    תמר שפיתתה את חמיה הייתה יזמת ומהפכנית, דינה בת יעקב הייתה "נשמה גבוהה" - ועל "חווה הראשונה" ו"חווה השנייה" שמעתם? הרב ניר מנוסי לא חושש לאתגר את הפרשנות הקלאסית ואת סיפורי התנ"ך המוכרים. "על פי הקבלה, בזמן הגאולה עתיד מעמד האישה להשתוות לזה של הגבר. אני מאמין שזה מה שקורה עכשיו"

    את סיפור הבריאה של חווה המקראית - האישה הראשונה שנבראה מהצלע של אדם - מכיר כל ילד בגן. מי שלא חושש לאתגר את הסיפור הידוע בפרשנות משלו, הוא דווקא הרב ניר מנוסי. הוא נולד כניל, בן לאב אתאיסט, דידי מנוסי - ולימים חזר בתשובה והפך לחסיד חב"ד ופמיניסט מוצהר.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    כמה פמיניסט? ספר שלם מקדיש הרב החסיד למעמדן של נשים ביהדות, במטרה להוכיח כי התפיסה המסורתית שהקטינה אותן ורצתה אותן "בת מלך פנימה", מוצנעות – היא לא תפיסת היהדות. בספרו החדש, "מי זאת עולה - נשים בתורה על פי הקבלה והחסידות" (הוצאת מגיד) הוא מתבסס על מדרשים, קבלה וחסידות - אבל גם מפרש טקסטים יהודיים בעצמו.

      

    עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    דרך לימוד התורה באופן מעמיק, הוא מספר כי הופתע לגלות עד כמה הדמויות הנשיות בתנ"ך יוזמות ומניעות את העלילה, כאשר הפרשנים אף מגדילים את מקומן. "השיא הוא בכתבי הקבלה והחסידות, שם רואים מהפכה של ממש והכרה בכך שלנשים יש תבונה ועוצמה שבתחומים רבים עולות על אלו של הגברים", הוא אומר.

     

      (באדיבות המצולם)
    "אני אוהב להזכיר שהרבי מלובביץ' נהג לכנות את נשות חב"ד 'שליחות', ולא 'נשות השליחים'". הרב ניר מנוסי(באדיבות המצולם)
     

     

    הרב מנוסי מעיד כי גדל בעולם מאוד פמיניסטי ושוויוני, ולכן שאלת מעמד האישה ביהדות הטרידה אותו. הוא מודה כי סטיגמת היהדות-מדכאת-את-הנשים דבקה גם בהכרה שלו. אבל היכרות עם נשים דעתניות משכילות – וגם דתיות למהדרין – ניפצה את הבועה. "יש גבול כמה אפשר להכיר נשים כאלו ולספר לעצמך שהן חיות ב'תודעה כוזבת' - זה פשוט מתנשא מדי".

     

    על "חווה הראשונה", שמעתם?

    הרב מנוסי מספר כי לפני בריאתה של חווה המוכרת לנו כאמם של קין והבל, הייתה אישה אחרת המכונה "חווה הראשונה". אדם הראשון מאס בה, והיא מתה ושבה לעפרה - והוא בחר להתחתן עם חווה "השנייה". לדבריו, "כל הסיפור של 'חווה הראשונה' מסמל את הפוטנציאל הבלתי-ממומש של הנשיות שהיה קיים מאז ומעולם, ורק כעת מגיעה שעתו להתממש באופן מלא".

     

    אף שרש"י (ועמו מרבית הפרשנים הקלאסיים) מיעטו לצטט את המדרשים בקבלה, מתוארת "חווה הראשונה" כאישה במדרגה רוחנית גבוהה, שהייתה שווה לאדם הראשון. לאחר שנדחתה בידי אדם היא לא נעלמה - אלא הפכה לשֵׁדה פתיינית בשם "לילית", שאפילו אזכור שמה הוא בעייתי.

     

    מנוסי גורס כי דימוי השדה מסמל תסכול עמוק ורצון בהכרה ובמימוש הנשי. "'לילית' זה פחות מלשון לילה ורוע ויותר מלשון יללה וכאב. כל נשות התנ"ך הן בעצם חלוצות קדמוניות במסע הגדול של החייאת חווה הראשונה, והחזרתה לעולם באופן מאוזן ומתוקן".

     

    איך ניתן לדבר על מקום של כבוד לאישה, כאשר בספר בראשית לא טורחים לאזכר שמות של נשים רבות, למשל אמו של אברהם ושמות הנשים של נוח ולוט?

    "חז"ל אמרו ש'דיברה תורה כלשון בני אדם', אך בעצם צריך להרחיב זאת ולומר 'בלשון בני אדם - במקום ותקופה מסוימים': התנ"ך לא מתאר בעלי חיים מאוסטרליה או אמריקה, וגם לא שינויים טכנולוגיים או חברתיים שצצו במאה ה-20. מדובר בשיקוף של זמן ומקום. בתקופה המקראית, וגם זמן רב מאוחר יותר, מעמד האישה היה שונה בתכלית מזה של הגבר לא רק ביהדות, אלא בעולם כולו".

     

    לדבריו, אפשר לראות יחס טוב יותר לנשים בתנ"ך מאשר בתרבויות אחרות מקבילות. למשל במצוות 'שארה, כסותה ועונתה' – החיובים של גבר נשוי לאשתו (אוכל, לבוש ויחסי אישות). הרב מנוסי מוסיף כי גם אם מבחינה כמותית מקומן של נשים בתנ"ך קטן לעומת זה של הגברים – הרי שמבחינה איכותית הוא חייב להיות שווה. הוא מנמק זאת דרך הפירוש הקבלי לציטוט מספר בראשית על הצלם האלוהי שממנו נבראו אדם וחווה: "'ויברא אלוהים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם'. צלם אלוקים יתקיים רק בגבר ואישה".

     

    זמן הגאולה: כאשר הנשים שוות לגברים

    החידוש הגדול שמוסיפה הקבלה לסיפור, לטענתו, הוא ההתייחסות המפורשת - כבר בקבלת האר"י במאה ה-16 - לכך שלקראת זמן הגאולה עתיד מעמד האישה לעלות עד לשוויון מלא עם הגבר. "אני מאמין שזה מה שקורה עכשיו, ושנשות התנ"ך יכולות להעניק לנו השראה והכוונה איך לחולל את השינוי הזה באופן נכון, מבלי שהגברים ירגישו מיותרים".

     

    מדוע רש"י ורבנים גדולים נמנעו מלאזכר וללמד את המדרשים האלה?

    "משום שבמשך רוב הדורות העולם לא היה בשל לרעיונות האלה. הם היו מוסתרים בספרי הקבלה וחיכו לזמן הנכון להתפרסם. היום תורת החסידות והמציאות עצמה, מלמדות אותנו שעליית הנשיות מתרחשת כעת, וזה הזמן להכיר אותם".

     

    ניצני המהפכה החלו בלימוד התורה לנשים – דבר שלא היה קיים בעבר ואף נאסר בכתבי חז"ל, פרט למקרים יוצאי דופן. והנה לאחר אלפי שנים חל שינוי במאת השנים האחרונות, כאשר נשים הן חלק ממעגל לומדי התורה: באגף הליטאי של היהדות ראו בכך צורך השעה, מענה להשכלה ולהתבוללות. מנוסי טוען כי בעולם החסידי ובעיקר בחסידות חב"ד, הלכו עם המהלך צעד אחד קדימה.

     

    "הרבי מלובביץ' אמר שדברי הרמב"ם - 'רוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד' - פשוט אינם מתארים את המציאות הנוכחית, שבה נשים יכולות ללמוד הכול, כולל את כל ה'שקלא וטריא' של הגמרא (כינוי לחלק התלמוד הכולל את הדיונים ההלכתיים שנוצרו על בסיס המשנה). אני אוהב להזכיר שהרבי מלובביץ' נהג לכנות את נשות חב"ד 'שליחות', ולא 'נשות השליחים', כפי שלכאורה היה יכול לעשות".

     

    "חוצפה דקדושה"

    בין הדמויות הרבות שמופיעות בספר, בולט הפרק על תמר שהתחזתה לפרוצה ושכבה עם חותנה יהודה – מה שהוביל, ברבות השנים, להולדתו של דוד המלך והמשיח. את דמותה של תמר הוא מנתח בעזרת הביטוי הקבלי "חוצפה דקדושה".

     

    "כל הסיפור של תמר ויהודה הוא פלאי, חידתי ודורש העמקה רבה", אומר הרב מנוסי. "קורים בו דברים שמזעזעים את אמות הספים של המוסכמות הרגילות, כולל של תקופת המקרא. יהודה מתבייש במעשיו מיד לאחר מכן, וברור שגם תמר לא משחקת לפי הכללים".

     

    כאן בדיוק נכנסת היוזמה המהפכנית של תמר: "היא מבינה שנעשה לה עוול, אך מוצאת פתרון גאוני המביא את יהודה לקחת אחריות על מעשיו. תמר מנצלת את מצבו הירוד - לא כדי להתנקם בו או להשפיל אותו, אלא בדיוק להפך, כדי לסייע לו להבין את הטעויות שעשה ולרדת מהעץ שטיפס עליו. בעיניי זה אחד הסיפורים המופלאים ביותר בתורה של יוזמה תבונית נשית, המקדמת מטרות היכן שהגברים מעכבים אותן".

     

    הרב ניר מנוסי עם אביו, דידי מנוסי ז"ל (צילום: אורות) (צילום: אורות)
    הרב ניר מנוסי עם אביו, דידי מנוסי ז"ל(צילום: אורות)

     

    אחד מפרקי הספר מוקדש לדינה בת יעקב, שנאנסה על ידי שכם בן חמור. מנוסי טוען שאפילו את הסיפור הקשה הזה החסידות "מסוגלת להמתיק", כלשונו, ומשלב בטיעון שלו הסבר יוצא דופן של הרבי. "סיפור דינה הוא אכן אחד הקשים בתורה, וכשפותחים את פירושי חז"ל הוא נהיה אפילו גרוע יותר", הוא אומר, ומפרט על "האשמת קורבן" שעושים חלק מהפרשנים, המאשימים את דינה שנהגה, לכאורה, בפריצות.

     

    אבל בשיחה מכוננת מול הרבי מלובביץ', גילה מנוסי שדינה הייתה דווקא נשמה גדולה, ויציאתה מחיק משפחתה לא הייתה יציאה של פריצות אלא של שליחות – כדי להשפיע לטובה על סביבתה. "האסון שקרה לה כלל לא העיד על התנהגותה שלה, אלא היה עונש ליעקב אביה, שלא מספיק האמין בכוחותיה אלא 'החביא' אותה מהעולם".

     

    "כשהתחלתי לחזור בתשובה אבי נבהל מאוד"

    דידי וצילה מנוסי - הוריו של הרב החסיד - היו במשך שנים רבות מבכירי העיתונאים ב"ידיעות אחרונות". הוא כתב טור סאטירי ופופולרי - והיא איירה ויצרה קריקטורות. לשניים נולדו שלושה ילדים, ובהם גם ניל שלמד ב"תלמה ילין" במגמת אמנות פלסטית. אחרי השירות הצבאי השלים באוניברסיטה העברית בירושלים תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה, ותואר שני בלימודי תרבות.

     

      (באדיבות המצולם)
    גדל ב"בית חילוני למהדרין". הרב ניר מנוסי(באדיבות המצולם)

     

    במקביל, החל להתקרב ליהדות ובהמשך הפך לחסיד חב"ד. הוא שינה את שמו לניר, נישא לנעמה, וגר איתה בירושלים עם ששת ילדיהם. אביו הגדיר את בית ילדותו של מנוסי, בית "חילוני למהדרין", ורוב ימיו היה מאוד ציני כלפי הדת והיהדות. בד בבד, רחש אהבה רבה לתנ"ך בהיותו אוצר לשוני וספרותי, וגם ידע קטעים שלמים ממנו בעל-פה.

     

    "כשהתחלתי לחזור בתשובה אבי נבהל מאוד, בעיקר מהמחשבה שאנתק קשר. כשהרגעתי אותו בנקודה הזו, הוא יותר ויותר נפתח להקשיב. צריך להבין שהוא פשוט לא הכיר את היהדות, והוויכוחים שלו עם הדת היו במישור הפוליטי. הוא לא באמת נחשף לעולם הלימוד היהודי מבפנים, אלא רק לציטוטים ששורבבו פה ושם בתקשורת, ובדרך כלל באופן מגמתי ומסולף, או לפחות מחוץ לקונטקסט.

     

    "הוא היה לועג באוזניי על מה שנראה לו כ'שרירות הלב' של הפרשנות היהודית המסורתית, אך אני לא נשארתי חייב ועניתי לו. הוא היה בהלם שאשכרה יש לי תשובות לטענות שלו. קודם לכן הוא לא באמת עימת אותן עם לומדי תורה".

     

    דוגמה לסוג הפרשנות שעלול היה להפריע למנוסי האב, הוא בפירוש החסידי על הפסוק "והוא ימשול בך" - עונשה של האישה על חטא עץ הדעת. "לכל פסוק בתנ"ך יש מספר רבדי משמעות הקיימים בו זמנית. נהוג לדבר על פרד"ס של פירושים – פשט, רמז, דרש וסוד.

     

    עטיפת הספר (הוצאת מגיד)
    עטיפת הספר(הוצאת מגיד)

     

    "על פי הפשט, עונשה של חווה על חטא עץ הדעת הוא שלגבר יהיה כוח למשול בה. לאמירה זו בעצמה יש כמה פירושים שונים. הפשט לא מבוטל, אך זה לא אומר שלא ניתן להרכיב עליו עוד רבדי משמעות. כך בדיוק מתקדמת הפרשנות מדור לדור.

     

    "לפי הפירוש החסידי, העונש השלילי של חווה משקף גם משהו חיובי, שעתיד להתגלות בדורות המאוחרים יותר: דווקא המציאות הנשית והחוכמה הנשית מהוות משל ושיקוף לתובנות רוחניות נעלות. בדורות המוקדמים יותר האיש ימשול באישה מלשון ממשלה, אך ככל שנתקדם בזמן הוא ימשול בה מלשון משל ונמשל – ילמד דרכה ובזכותה סודות רוחניים עליונים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים