לפני כשנה עמדה רעות תורג'מן נבוכה מול ארון הבגדים המתפקע שלה. כמו רבים שנמצאים בהתקפי קניות אינסופיים, לתורג'מן לא היה מה ללבוש. "לא הבנתי איך אני פוקדת את הקניון פעמיים-שלוש בשבוע ואין לי מה ללבוש", היא מספרת בשיחה עם Xnet, "היה לי ארון מפוצץ בטרנדים האחרונים מרשתות כמו זארה ומנגו, יד שנייה, אונליין, בזארים, הכל. קניתי בכל מקום שאפשר היה להיות בו, ולא הצלחתי ליישב את הדיסוננס הלוגי הזה. לאט-לאט זה חלחל אליי ברמה הנפשית, עד שהתחלתי לפתח סלידה מארון הבגדים שלי. הייתי פותחת אותו ונגעלת". בשלב זה הבינה שכמו כל מכורה, היא זקוקה לגמילה. ועכשיו.
כבר חצי שנה שתורג'מן לא רוכשת בגדים, למעט חולצה אחת בזארה שנקנתה בסוף העונה במחיר 39.90 שקל במקום 269.90 שקל, וגם היא נרכשה לפי כללי הלבישה הוורסטילית לאורך כל השנה שסיגלה לעצמה. את תהליך "ניקוי הרעלים" מקניות עשתה בצורה דרסטית. תורג'מן גזרה על עצמה תענית קניות תוך החלטה מושכלת לא לרכוש דבר עד שתסיים ללבוש את כל הבגדים החדשים עם האטיקטים שבארון, ואת אלה שרכשה ולבשה פעם אחת בלבד. "אמרתי לעצמי: את לא קונה פירור! לא פוקדת את הקניון ולא רוכשת דבר, גם לא גרב!" היא נשמעת אסרטיבית השבוע מצדו השני של קו הטלפון. התהליך שחשבה שיימשך לאורך שבועיים בלבד, הסתיים רק לאחר חודשיים. "הרגשתי הקלה נפשית שאני לא הולכת יותר לעשות קניות. המועקה השתחררה".
תורג'מן, בת 35, נשואה ואם לשלושה מנס ציונה, עבדה בעשור האחרון במחלקת שיווק ומכירות של HP Indigo בנס ציונה. בניגוד לרבות ש"חזרו בתשובה", תורג'מן אינה המקרה של הפאשניסטה שהתפכחה, ע"ע ספרי ההדרכה שיצאו בשנה האחרונה – "החיים קצרים, אל תקני את הנעליים" (הוצאת כתר) ו"סטייל משלך" (הוצאת אחוזת בית).
"אני לא בלוגרית ולא מגיעה מבית שחי ונושם אופנה", היא מציינת לאורך השיחה יותר מפעם אחת, ובצדק. ההחלטה שלה אמיצה ומסקרנת יותר מאשר של נשים שעוסקות בבגדים באופן קבוע. "אני אישה שגרתית מנס ציונה שמגדלת שלושה ילדים ומשלמת משכנתה", היא צוחקת וחושפת גם את הפירוש מאחורי שם עמוד האינסטגרם שלה: Short Girls Do It Better. "אני מטר וחצי. נמוכה. הרבה פעמים נשים בגובה הזה אומרות שבגד מסוים יהיה יפה על גבוהות ושדופות. אני לא שדופה ולא רזה, אני לא בלונדינית עם עיניים כחולות. אני כלום ושום דבר, אני מטר וחצי".
את התובנות האישיות שליקטה, החליטה לשתף בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלה ובקבוצות פייסבוק כמו "מאמא שיק". במקביל החלה להרכיב מערכות לבוש שונות מפריטים בארון הבגדים שלה, לצלם את עצמה ולשתף בתהליכי ההרכבה. "בעבר הייתי קונה עליונית בזארה ולובשת אותה פעם אחת, כפי שראיתי על הבובה בחנות או איך שהמוכרת הציעה לי, וזהו", היא מסבירה, "אבל עכשיו, ככל שהמלתחה שלי הצטמצמה – תחושת השפע גדלה. הבנתי שאני רוצה להעביר את הידע הזה הלאה. אין שום סיבה שנשים יחיו במרדף אינסופי אחר בגדים. פעם הייתי נכנסת לאפליקציה של זארה ועד שלא הייתי משיגה את הפריט המבוקש, האצבעות שלי היו מעקצצות; או שהלכתי על חשבון ארוחת הצהריים לקנות בגד. חוויית הקנייה היתה מכניסה אותי ל'היי' ולאחר מכן היה לי 'דאון'. זה היה מאוד אימפולסיבי".
כשהיא נשאלת מתי תרכוש בגד חדש, היא אומרת שנכון לזמן הקרוב היא לא רואה את עצמה עושה קניות. "הארון שלי לא גדול: שני מדפים קטנים ומדף תלייה פצפון, שבלחץ אורכו הוא חצי מטר. ועדיין, לא מיציתי את השילובים שאני מייצרת", היא אומרת ומדגימה באמצעות שמלת מעטפת צהובה מסאטן שהיא לובשת בחמש גרסאות: מצורתה הטבעית ועד לשילוב עם חצאית בדוגמת נקודות בשחור ולבן וחגורה סגולה. "אני יוצאת מנקודת הנחה שלמעט מכנסי גי'נס, כל פריט הוא ורסטילי ואני יכולה לשנות אותו. למדתי לשחק עם הפריטים, ליצור שילובים, לחבר בין טקסטורות. אין לי ברירה אחרת. חשוב לי שנשים יבינו שאין בצעד הזה שום סוד גדול, אין אומץ, אין תעוזה, אין יצירתיות יתרה. זאת למידה עצמית שמאחוריה תהליך חסכוני ואקולוגי אשר ישים לכל אישה".
ומה עומד מאחורי התסרוקות המעוצבות של האחיות צור?
