שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    בגלל הקורונה: המשפחה שעברה לגור בטבע

    משפחת חנונה מחבל יתיר לא רצתה להישאר סגורה בבית בזמן ההגבלות. הפתרון: לגור בטבע בשפלת יהודה, רחוק מבני אדם אחרים וליד בעלי חיים. אז איך הם שורדים? צפו בכתבה

    "פתאום כל החששות שלנו מהקורונה מסתכמות במה יקרה אם לא תהיה אספקה של אוכל, לא תהיה אספקה של מים. לא יהיה חשמל ולא יהיה ולא יהיה", אומר מיכה חנונה כשהוא עומד באמצע שדה רחב ידיים ומסתכל סביבו. "אז יש לנו פה בטבע את כל מה שאנחנו צריכים, יש לנו אוכל שאנחנו מלקטים בשפע, יש כאן מלא צמחייה". על החיים רחוק מהעיר, הוא הוסיף: "אנחנו מבשלים רק על עצים במדורה, אוספים פעם ביום עצים, שומרים אותם מסודר כדי שיהיה לנו לבישולים, לקפה. אנחנו הולכים למעיין הקרוב להביא מים כדי לשטוף כלים, לשטוף פנים וידיים, אנחנו ישנים במחסה וגם אם משהו יקרה, תמיד אפשר לבנות עוד אחד. אנחנו לא מפונקים יותר מדי".

     

     

    מיכה חנונה (38) גר במושב מעון שבחבל יתיר עם אשתו שקד וארבעת ילדיהם: רגב, בר, נווה ורותם. לפני 10 שנים הקים את ארגון "בני אדמה". "הארגון מתעסק בחיבור לטבע דרך מיומנויות חיים של ציידים לקטים ושל האדם הקדמון. בעצם לומדים איך להשתמש בטבע, כמו שפעם בני אדם חיו כחלק מהטבע ולא מחוצה לו בתוך בניינים מבטון שאנחנו בנינו ולוחות זמנים שאנחנו הצבנו לעצמנו", הוא אומר.

     

    גם הם, כמו כל משפחה בישראל, מצאו את עצמם שבועות שלמים סגורים בבית, בעל כורחם. "בגלל הקורונה, במקום להיות כל הזמן בבית ולא למצוא מה לעשות וכן לעשות - החלטנו פשוט לנצל את המצב, את הזמן הפנוי בלי סוף, את זה שאין טרדות, אין עבודה, אין טלפונים, אין דברים שיותר מדי חייב לעשות ופשוט לצאת לטבע". אז הם בחרו מקום שהם כבר מכירים היטב באזור שפלת יהודה. "אז כרגע הטבע פה הוא הבית החדש שלנו, יש לנו אפילו איזשהו אוהל, מבנה שבנינו מצמחים, מעלים של דקל וכל מיני ענפים שמצאנו פה באזור".

     

    אז איך זה לגור שלא בבית? חנונה מסביר: ""לגור בטבע זה פשוט להיות חלק מכל הדבר הזה שסביבנו, זה אומר שכשיש שמש אז חם והולכים לצל, וכשרוצים לשתות אז צריך לרדת למעיין ובדרך רואים את הצבי שבורח ואת הצפרדעים שבמים, כי המים שאתה שותה זה המים שהצפרדעים שוחות בהן". הוא מצביע לעבר אבן שטוחה, ומוסיף: "זה המטבח שלנו, הכיורים, וזה המתקן לייבוש כלים". הוא פותח שני דליים שבתוכם המים המסוננים שהגיעו מהמעיין.

     

    צפרדע במים (צילום: מיכה חנונה)
    צפרדע במים(צילום: מיכה חנונה)

    שותים מהמעין (צילום: מיכה חנונה)
    שותים מהמעין(צילום: מיכה חנונה)

     

    איך דואגים לאוכל?

    "הבאנו איתנו טיפה אוכל מהבית בעיקר אוכל מוצק בסיסי כמו אורז, קמח, תירס, דברים כאלה. ואנחנו משלימים את הארוחות, במקום ירקות שאין לנו פה ולא הבאנו איתנו, אנחנו משלימים את זה דרך הליקוט. אחד הצמחים שאנחנו מאוד אוהבים ללקט נקרא כוכבית, פשוט לקטוף ולהכניס לפה בלי יותר מדי התעסקות".

     

    אז איך מעבירים את הזמן במקום כזה?

    "זאת שאלה שכל הזמן שאלו אותנו כשחיינו לפני כמה שנים ביער ככה. אז תמיד שאלו אותנו מה אתם עושים כל היום? כל יום יש איזושהי התרחשות אחרת, יום אחד מטיילים, יום אחד עושים, יום אחד משפצים את המחסה, בונים משהו, חופרים, עושים מה שצריך כדי לתחזק את השיגרה. נגיד היום יצאנו לטיול ככה גדול לכיוון הנביאה שנמצאת כאן באזור. ישבנו, ראינו קצת בעלי חיים, הילדים השתכשכו במים, היה לנו כיף. אתמול התעסקנו פה יותר ביצירה, הילדים גילפו כפות מעץ וקערות מעץ, אחד הילדים התחיל לקלוע סלסלה, אני התעסקתי עם איזשהם עורות שעישנתי אותם, יש איזושהי שיטה של עיבוד עורות, שמעשנים את העור והילדים עזרו לי".

     

    משפחת חנונה (צילום: מיכה חנונה)
    משפחת חנונה(צילום: מיכה חנונה)

     

    שקד חנונה, אשתו של מיכה, מוסיפה: "זה מדהים אותי לראות בכל פעם איך כשבא הערב וכולנו ישר מתחילים להירגע ולהתכנס מסביב למדורה. פשוט הילדים באופן טבעי מתעייפים ורוצים ללכת לישון, זה כל כך טבעי ונכון ואין את ה-'בואו צריך ללכת לישון, שים את הספר או הצעצוע בצד'. גם הילד הקטן, רותם, פורח בטבע. הוא בגיל של גמילה. הוא מסתובב פה ערום בכיף עושה פיפי איפה שבא לו, הוא ממש מתחבר לגוף שלו".

     

    גם בתוך ההזדמנות מעין זאת, משפחת חנונה לא שוכחת שבכל זאת, יש מצב חירום בעולם החיצון, שהביא אותם לכאן. "האמת שאנחנו יצאנו לפני כמה ימים. כשיצאנו ההנחיות היו עדיין שאפשר להסתובב, אפשר לנסוע, אפשר ללכת לקניות", הוא משחזר. "תוך כדי פתאום הבנו, עכשיו, ביום האחרון, שכבר אסור לצאת יותר מ-100 מטר. אז כרגע הבית שלנו הוא פה ואנחנו מבודדים יותר מכל בן אדם אחר, אנחנו לא מסכנים אף אחד, אנחנו לגמרי מרגישים מוגנים", הוא מוסיף בביטחון.

    הביאו קצת אוכל מהבית ואת היתר הם מלקטים (צילום: מיכה חנונה)
    הביאו קצת אוכל מהבית ואת היתר הם מלקטים(צילום: מיכה חנונה)

     

    אבל כמה זמן לדעתך זה יימשך?

    "אנחנו מתכננים להיות פה פחות או יותר בין דקה מעכשיו לשנה מעכשיו", חנונה צוחק. "יכול להיות שעוד דקה נחליט 'טוב יאללה, נוסעים הביתה', כי אין פה שעמום, יש פה הפוך, יש פה מגרש משחקים מלא באפשרויות ויש לנו גם את הידע מה לעשות עם האפשרויות האלה, זה העיסוק שלנו בחיים".

     

    אבל ילדים, כמו ילדים בעידן המודרני, חייבים מדי פעם להיחשף למסך כזה או אחר. "למרות שאין לנו הרבה צורך במסכים, והטבע הוא הטלווזיה שלנו, גם אם צריך פעם ב.... הילדים מתחשק להם לעשות שיחת וידאו או משהו בטלפון אז אחלה אין עם זה בעיה", אומרים בני הזוג.

     

    בשלב זה מיכה מרים את ראשו ושם לב שמתחיל לטפטף, השעה כבר שעת אחר צהריים מאוחרת, וצריך להכניס את כל השמיכות שתלויות לייבוש על השיחים, לתוך המחסה. הוא קורא לילדים לעזרה: "ילדודס יורד גשם צריך להתחיל להכניס דברים לאוהל". בר הילד הקטן לא נבהל כל כך בקלות, פותח את ידיו, מסתכל מעלה וקורא לגשם להמשיך לרדת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכה חנונה
    משפחת חנונה בביתם החדש
    צילום: מיכה חנונה
    מומלצים