שמחים על חלב שנשפך: מאחור המחלבה, מלפנים בית כפרי וגן פורח

בתים בסגנון הכפרי הפכו לאהובים במיוחד על הקהל הישראלי. המאפיינים העיקריים הם גגות רעפים משופעים, דלתות וחלונות זכוכית עם חלוקות משנה, שימוש באבן ובעץ (בריצוף, בתריסים, בעמודים ובריהוט) ותשומת לב לפרטים ולעיטורים. נדמה שהבתים האלה, בניגוד לבינוי הישראלי הטיפוסי, משרים תחושה של חמימות, מסורת ויציבות, בדומה לדגם הבית שכל ילד יודע לצייר או לראות כשהוא אוכל קוטג'.

"קלאסי ואלגנטי בלי הבלחות אופנתיות, אלא משהו שמנצח את הזמן", מתארת האדריכלית מיה ארדל־מאיק את הסגנון שבו היא מתמחה בשני העשורים האחרונים, בעוד אנו צועדים אל בית שהשלימה, לא הרחק מביתה, במושב בית־יצחק הסמוך לנתניה. הבית שוכן בנחלה פינתית לצד הצומת המרכזי של המושב, מול גני הילדים ובית הספר. בעורף המגרש שוכנת המחלבה של בעלי הבית, שנקראת בפשטות "המחלבה מבית יצחק" ושתחגוג בשנה הבאה 60 שנה להקמתה.

לסלי וצבי מאיר, שניהם בעשור השביעי לחייהם, רצו לשפץ את "בית הסוכנות" הישן של סבו וסבתו של צבי, שבאו מהולנד לפני 70 שנה וייסדו את המחלבה. בשלב התכנון המוקדם, הבינו שהשינויים הדרושים יהיו מפליגים. לאחר התלבטות, החליטו להרוס ולבנות מחדש, באופן שיהלום את סגנון חייהם.

ארדל־מאיק תכננה למשפחה כמעט כל דבר: את בתיהם של הבן והבת (שעובדים עם אביהם במחלבה), את בית בן הדוד ואת משרדי המחלבה. האדריכלית השתמשה בלקסיקון שמאפיין את עבודתה: הבית אינו מנותק מהרחוב בגדר גבוהה, כנהוג כיום, אלא מופרד בגדר אוורירית. הצמחייה, שנשענת בעיקר על לנטנה, זוחלת אל הרחוב ומייפה אותו (פרחי הלנטנה הסגולים פורחים כל האביב והקיץ, ואינם מצריכים טיפול). "אני לא אוהבת חומות וגדרות", מסבירה המתכננת, "כי אם עשיתי גינה ובית יפים – אז למה לסגור אותם בבטון?"

הלבנים בחזיתות הגיעו מבלגיה

בגינה יש צמחייה צבעונית אך רגועה, דשא מוריק ועצי פרי, כמו לימון, תפוז, קלמנטינה, אבוקדו, מנגו וליצ'י. הבית עצמו (185 מ"ר שנבנו בתקציב של כ-2.5 מיליון שקלים) מוגבה מעט ממפלס הרחוב, ובין הגינה לרוב חזיתות הבית יש ארקדה של עמודי עץ דקורטיביים, שנצבעו באפור. בצמוד לחזית המערבית, הפונה למחלבה, הארקדה רחבה במיוחד ומתחתיה ניצב שולחן גדול שלצדו נוהגים בני הזוג להסב ללגימת קפה רגועה או לארוחות שבת משפחתיות.

צמח האגפנטוס (צילום: גלעד רדט)

השביל מהחניה אל המרפסת הגדולה של הבית(צילום: גלעד רדט)

החזיתות מצופות בלבנים, שעשו את כל הדרך מבית שפורק בבלגיה. כל לבנה נוסרה לשתיים והודבקה למקומה. "בישראל הקולונדות (שדרת עמודים, מ"י) מאוד שימושיות", מסבירה ארדל־מאיק, "הן שומרות על ניקיון החלונות, בקיץ הן מצלות ומצליחות להוריד את הטמפרטורה, ובחורף מגינות מפני הגשם". החיסרון היחיד של הארקדה הוא המחיר, מאחר שמדובר בהגדלה לא מבוטלת של הגג. כאן, למשל, מדובר בתוספת של 100 מ"ר – "וזה היה שווה את ההשקעה", אומרת לסלי מאיר.

לסלי, שגדלה בטורונטו, ביקשה לשלב כמה אלמנטים שזכורים לה לטובה מבית ילדותה: מבואה נוחה בכניסה לבית, רצפת עץ שמונחת על מערכת חימום תת-רצפתי, ולהשלמת האווירה, גם גופי תאורה צמודי קירות, שהובאו מקנדה.

חדר מבואה גדול ונוח(צילום: גלעד רדט)

המבואה מובילה אל אולם רחב ידיים וגבוה, שבו נחשפת הדופן הפנימית של הגג. הסלון תופס את עיקר השטח, ולצדו פינת אוכל ומטבח. העיצוב רגוע, בזכות גוונים בהירים של ירוק, חום, אפור ולבן. כמו שאר חדרי הבית, שנראה בהמשך, האולם מפנה פתחי חלונות ודלתות זכוכית גבוהים ורחבים אל הגן הפורח, ונשטף באור השמש לכל אורך שעות היום.

מבט מהסלון עד למרפסת הפונה למחלבה (צילום: גלעד רדט)

בחלונות הושקע ממון רב, במטרה לבודד את הבית אקוסטית מההמולה של רחבת התפעול במחלבה, המרוחקת ממנו רק כמה מטרים. המשאיות באות, מעמיסות וצופרות כל היום, אך כאשר סוגרים את החלונות, דממה יורדת על הבית. יום עבודה במחלבה מתחיל בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר ומסתיים בשש בערב, ועל הכל צבי מפקח מקרוב.

מבין עשרות העובדים, אין מי שישחרר אותך קצת?

"זה עניין של החלטה ואכפתיות. אני יכול להגיד שהשכירים יעשו את הכל, אבל לא הגעתי לשלב הזה".

עברנו למטבח, שכולו לבן – מחלבה או לא? – ואי־אפשר להתאפק ולא לבקש שיפתחו לרגע את המקרר. שלא במפתיע, על מדפיו מופיעים מוצרי המחלבה המשפחתית, כמו גבינת גאודה פרוסה ויוגורט מחלב עזים. צבי מצביע על כד זכוכית ובו חלב עזים טרי, שפִסטר והביא הביתה.

לא ממליצה על אמבטיות

בימים אלה של מגיפה ויראלית חובקת עולם, הוא נזכר במגיפה אחרת, שבזכותה הוקמה למעשה המחלבה המשפחתית. "סבא, שהיה סוחר בקר בצפון הולנד והחזיק כאן רפת גדולה, נאלץ ב-1961 להתמודד עם מחלת הפה והטלפיים, ששלחה את כולנו להסגר. לא יכלו למכור את החלב, אז החלו לייצר גבינות".

ואיך השפיעה עליכם הקורונה?

"מצבנו בסדר. שוק המסעדות, בתי הקפה ובתי המלון ירד ממאה לאפס. אצל המעדניות הירידה הגיעה ל-50%-70%, אבל היתה עלייה במוצרי המדף".

הוא מוסיף שעם תחילת המשבר הם הפכו לקבלן אריזה עבור חברות כמו תנובה וגד, מהלך שהתברר כמוצלח. כעת הוא מצפה להתאוששות, עם ההקלות הצפויות מיום ראשון לגבי פתיחתם של בתי קפה ומסעדות.

כמו מבואת הסלון, גם לחדרי השינה יש מבואה משותפת שמקשרת ביניהם ומחליפה את המסדרון הטיפוסי. המבואה מרווחת אך אינה מבוזבזת, משום שיש בה ארונות אחסון וגם שידת עץ עם מכתבה – רהיט בן 70 שעמד בבית סבתא וסבא. את השעון הישן נושן הביאה סבתא מעיר הולדתה, ליידן, וכמו השעונים ההם הוא פועל על קפיץ שיש למתוח מעת לעת.

בחדרי הרחצה אין אמבטיות (צילום: גלעד רדט)

''אחרי שהילדים עוברים את גיל שמונה הן הופכות לפיל לבן'', מסבירה האדריכלית(צילום: גלעד רדט)

בחלק זה של הבית חמישה חדרים. בחדרם של צבי ולסלי תקרה דקורטיבית, וצמודים אליו חדר רחצה וחדר ארונות, שמשמש גם ממ"ד. חדר השינה השני נועד לארח בעיקר קרובי משפחה מחו"ל. לבקשת בעלי הבית, נמנעה האדריכלית מליצור סוויטה, והפרידה את חדר הרחצה הסמוך, שנועד לשרת גם אורחים. בחדר האורחים, כמו בחדר הרחצה של בני הזוג, יש מקלחון. "אני לא ממליצה על אמבטיות", נותנת ארדל־מאיק טיפ, שלא בטוח שכל אחד יסכים לקבל. מניסיונה, "אחרי שהילדים עוברים את גיל שמונה, האמבטיות הופכות לפיל לבן. קשה לנקות אותן והן תופסות המון שטח".

החדר הרביעי הוא חדר עבודתה של לסלי, שהיא קואוצ'רית, ובחדר החמישי מכבסים. החדרים מתאפיינים בגוונים בהירים, בריהוט צבוע לבן ובקירות תכולים-אפורים. בכל החדרים, למעט חדרי הרחצה, יש דלתות זכוכית הנפתחות לחצר, כך שכל יקיצה כוללת מבט ישיר אל הדשא והצמחייה הפורחת.

"את הבית הקודם שלנו אהבתי מאוד וחשבתי שהוא הכי טוב", מודה לסלי, כשאנו עומדים לצד מיטתה ומתבוננים בבית שעזבה (הוא מושכר כעת למשפחה אחרת), "אבל כשאני קמה כאן בכל בוקר, אני אומרת לעצמי כמה שאני אוהבת את הבית הזה".

מה גורם לך לאהוב אותו יותר מאת הקודם?

"הוא לא צועק ולא נוצץ, אלא אלגנטי, אבל גם בית חם וקלאסי, מקום שבו אני מרגישה שכיף לי".

להיות אדריכלית בסגר

את מסלול ההכשרה החלה מיה ארדל-מאיק (היא נולדה במלחמת יום הכיפורים, ושמה הפרטי הוא ראשי תיבות של המלחמה ההיא) במסלול הנדסאים במכללת רופין. כשהבינה שהיא מעדיפה להיות אדריכלית על פני שרטטת, פנתה להמשך לימודים בפקולטה לאדריכלות בטכניון, אך שם סירבו לפטור אותה מקורסים, ולכן נדדה להונגריה והשלימה את לימודי האדריכלות באוניברסיטה הטכנית של בודפשט. למי שמעוניין ללמוד אדריכלות, היא ממליצה מניסיונה "ללמוד חצי מהתקופה בחו"ל. זה מעשיר, ומעניק ערך מוסף שלא ניתן לקבל כשלומדים רק בישראל".

במשרדה, שמצוי בחצר ביתה ומעוצב גם הוא בסגנון הכפרי, היא עובדת עם שרטטת אחת. מרבית לקוחותיה באים מהאזור, וכיום היא גם מתכננת בית במושב רמות שבגולן.

איך המשרד מתמודד עם מגפת הקורונה?

"ביום אחד קיבלתי ברקס על שני פרויקטים גדולים. אלה לא אנשים שיש להם בעיה כספית, אבל הם ביקשו להקפיא את הפרויקט. אמרו שהם מעוניינים לעצור את כל התהליכים כי המצב לא ברור ולא יודעים מה יהיה. יש נקודות בתהליך העבודה על בית שאתה יכול לעצור בהן, למשל כשסיימת תכנון סופי או אחרי קבלת היתר בנייה. לא עזר לי שהסברתי להם שזו התקופה הכי טובה לקדם תכנון, כי עכשיו הכל על נמצא מי מנוחות ואין לחץ - הם לא היו מוכנים".

"להקפיא פרויקט ולחזור אליו בעוד כמה חודשים זה מאוד קשה עבורי, כי תכנון הוא כמו רכבת, וכשרכבת יוצאת קשה לעצור אותה. אני מניחה שאחרי שתיגמר התקופה הזו, הכל יתחיל בבום ויהיה הרבה לחץ, אז למה לא לעשות את התכנון כשאין לחץ?"

מה מצבם של פרויקטים שנמצאים בבנייה?

"באתרי הבנייה ממשיכים כרגיל. שומרים על מרחק של שני מטר ומקיימים פגישות בחוץ וממרחק".

תוכנית הבית(תוכנית: אדריכלית מיה ארדל-מאיק)

--------------------------------------------------------------

לא רחוק משם, במושב חרות, הפכו הלולים בחצר משק ותיקה - למגבנה.

לחצו על התמונה לכתבה המלאה:

גם כאן מכינים גבינות הולנדיות. לחצו לכתבה (צילום: שירן כרמל)