שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    החורף הגשום הזה עוד יעלה לכם ביוקר

    בשגרה גובים מכולנו, לא רק מחקלאים כמוני, מחיר מופקע על מים בתירוץ שקרי על בצורת. האם עכשיו יפרגנו לנו ויורידו את המחיר? הצחקתי את עצמי

     

    צור שיזף (צילום: שמעון בוקשטיין)
    השועל והכרם(צילום: שמעון בוקשטיין)

    איזה חורף יפה היה. הכינרת מלאה, מאגרי מי התהום עולים על גדותיהם והמעיינות מתפקעים, מרבדי פרחים בבקעה ובהר, ובנחל צין - שבו נטוע הכרם שלי - זרמו שלושה שיטפונות מפוארים. בכל אחד מהם (באוקטובר, בפברואר, ולכבוד הקורונה באמצע מרץ), ירדו תוך יום 37 מ"מ גשם. בסביבה מדברית, שבה השטפון מתחיל אחרי 7 מ"מ על אדמה שלא מסוגלת לספוג אותם, זה אומר מיליוני מטרים מעוקבים של מים שזרמו על פני הכרמים ובתוכם. כמה מים בכל פעם? 18 מיליון קוב. כלומר, 54 מיליון מטרים מעוקבים שזרמו באפיק הצין העליון בדרך לים המלח. שזה שווה בערך לחצי מטר בכינרת.

     

     

    וזה כאן, בהר הנגב, שבשנה המשוגעת הזו ירדו עליו 160 מ"מ גשם. אני מברך על כל מילימטר שמרווה את שורשי הגפנים והזיתים, ורק בשבוע שעבר התחלתי להשקות כי המים מצטברים בקרקע ודואגים לעצים. אבל התחלתי.

     

    ואלה ימי קורונה, ומשק סגור, והעצמאים נחנקים, וחברות קטנות נסגרות בזמן שהחברות הגדולות והתאגידים מחייכים וחוככים את ידיהם באושר, כי עכשיו אפשר לפטר את השכירים שהוצאו לחל"ת ולהחזיר רק את אלה שמתחשק ובהרבה פחות כסף. ככה זה בחיים, העניים הופכים עניים יותר, מעמד הביניים נשחק, העשירים נעשים עוד יותר עשירים והמים זורמים לים המוות.

     

    איך אני יודע? למשל, כי לא עלה על דעתם של משרד החקלאות ורשות המים להגיד: "תשמעו, היו שנתיים מצוינות של גשם ומאגרי המים מלאים. ואם בשנה רעה אנחנו משתמשים בהפחדה של בצורת כדי שתשלמו יותר על מים, אז בשנים טובות נוריד את המחיר כדי שגם אתם, החקלאים שקורעים את התחת כל השנים ומקווים שהשמים ירחמו עליכם, תקבלו הנחה. אנחנו נצרף את השפע ונכפיל בקורונה שתקעה אתכם בלי גרוש ונקצה לכם את המים בחצי מחיר". 

     

     

    אי אפשר לעשות חקלאות בלי מים. והמים, לפי השיטה הנהוגה במדינת ישראל כבר לפחות 20 שנה, הם משאב שבאמצעותו חולבים אזרחים. בממוצע עולה שקל וחצי לייצר ולהביא עד הברז קוב מים טובים (שאובים ומותפלים). בעצם, עולה הרבה פחות אם לוקחים את המים ממקומות כמו מישור החוף. שם זה חצי שקל לקוב.

     

    אבל אתם, בבית, תשלמו בין פי שישה לבין פי 20, ואני, החקלאי, אשלם במקרה הטוב שני שקלים לקוב לפני מע"מ. ככה הם רשות המים, משרד החקלאות והאוצר. גם נמכור לכם ביוקר, וגם נוסיף מע"מ. קורונה? שיטפון? המים זורמים לים והאוצר תמיד מלא.

     

    כמה זה חשבון מים לכרם מדברי כמו שלי? תחשבו כמה עולים כמעט 30 אלף קוב לעונה. ותחשבו על אלה שצורכים יותר, או שיש להם גידולים עתירי מים משלי. כי אני עוד אוצר את מי השיטפונות, ולא מרסס עשבייה כדי שיהיה חיפוי קרקע והשורשים לא יתחממו.

     

    אבל כלום. אפילו לא ציוץ ממשרד החקלאות או מרשות המים או מהאוצר, ולא מהמועצה המקומית שלנו (רמת נגב). תשלם, מותק. מה אתה חושב, מים זה מהשמים? ואם מים באים מהשמים, אתה חושב שנעזור לך לכרות בורות כדי לאסוף ולהשתמש בהם? חפש את החברים שלך. שיזרמו לים המוות. אתה תקנה מאיתנו את המים המותפלים והמוגשמים. שלם עכשיו.

     

    אה, וכמובן יש גם את דמי החכירה על הקרקע ואת הארנונה החקלאית שהמועצה גובה. כי מה אכפת להם. אז מה אם התברר שכשהעולם עוצר, החקלאות הישראלית המפוארת יכולה להאכיל את כולם? את מי זה מעניין. העיקר שרשתות המזון ירוויחו. כלומר הסוחרים. לא היצרנים.

     

    מה אני מתלונן. אני בסך הכול רק אחד ממיליוני האנשים שנפגעו מתבהלת הקורונה, שרק במובן אחד היא אמיתית להפליא: בדרך שבה היא פוגעת בכל מי שחשב לרגע שהמדינה, משרד האוצר, משרד החקלאות, רשות המים והמועצה המקומית יעמדו לו בעת צרה ויעשו את הדבר הנכון.

     

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים