במקביל לשיחות מבהילות על "הגל השני" של הקורונה, בימים האחרונים הולכת ומתגבשת כאן תחושה של חזרה לשגרה. בתי עסק נפתחים, חדרי כושר חזרו לפעילות, עובדים רבים חזרו מחל"ת וגם הילדים, או לפחות חלק מהם, חזרו למערכת החינוך לאחר חודשיים שלמים של שהייה בבית.
שתי שאלות עיקריות חלפו עשרות פעמים במחשבות של ההורה הממוצע. הראשונה היא מהן ההשפעות העכשוויות של התקופה הזו על הילדים, והשנייה היא כיצד תשפיע התקופה הזו בטווח הרחוק על נפשם, אישיותם ודפוסי ההתנהגות שלהם. האם כולם בהכרח יסחבו איתם טראומה? למה יש ילדים שמתמודדים עם המצב נפלא, ואילו אחרים שמביעים חרדה ותסכול באופן יומיומי? מה ניתן לעשות כדי להקל עליהם, עכשיו ובעתיד?
ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג קליני מבית הספר לחינוך בחוג לייעוץ חינוכי של המכללה למנהל, מסביר כי בתקופה האחרונה ניתן להבחין בהתנהגויות ילדים שונות, ולעיתים אף מנוגדות: "טווח ההתנהגויות של ילדים בימינו אלה נע בין יצירתיות וחדוות עשייה, שמתבטאים בשמחה על הזמן המשותף שנוסף להם עם ההורים, להשקעת 'שעות נוספות' במסכים - החל משיחות וידיאו עם חברים, דרך אפליקציות כגון טיק טוק וכלה בצפייה בינג'ית בסדרות. בצד אלה, אפשר לראות ביטויים של פחד, חשש ואי-ודאות בנוגע לעתיד - כולן תגובות טבעיות ביותר למצב הנתון".
ילדים מגיבים למצב באופן שונה בצורה קיצונית.
"ההבדלים בסגנונות ההתמודדות של ילדים נובעים כנראה מכמה משתנים השלובים יחד, הכוללים את טמפרמנט הילד, סגנון ההתקשרות, מודלינג - חיקוי תגובות ההורים והזדהות השלכתית. הטמפרמנט מתייחס למזג המולד של הילד, הקשור לגנטיקה ומתבטא ביכולות לוויסות חושי ולוויסות רגשי.
"לגבי סגנון ההתקשרות - ילדים המאופיינים בהתקשרות בטוחה, כלומר כאלה החיים בחוויה מצטברת שיש להם על מי לסמוך כשקשה להם, יחוו את תקופת המשבר ככיפית יותר מילדים שניסיונם לימד אותם שאי אפשר להישען על דמויות ההתקשרות שלהם, ההורים, בזמן משבר. ילדים כאלה יהיו חרדתים יותר או נמנעים בהתקשרויותיהם עם הסביבה. בכלל, כשאין הרגשה של כתובת מרגיעה בעת צרה, תחושת הלחץ מתגברת ויוצרת מעגל קסמים שלילי, שגורם לחלק מהילדים לבכות יותר ולנסות להיצמד להוריהם, ולאחרים להפגין סימני אדישות וניתוק.
"מודלינג מתייחס לאופן שבו ילדים לומדים מהוריהם (ומאחיהם הגדולים), בדרך החיקוי, כיצד עליהם להתנהג במצבים שונים. אגב, סביר להניח שרוב הילדים, כמו כולנו, יחוו את התקופה בזמן מסוים ככיף ובזמן אחר כסיוט".
ד״ר שירלי בן שלמה, חוקרת ומטפלת בתחום של ילדים ונוער בבית הספר לעבודה סוציאלית בר אילן, טוענת כי ההבדלים בהתנהגויות הילדים תלויות במידה רבה גם בגיל הילדים: "ילדים צעירים המגלים, בחלקם, סימנים של אי שקט, מתלוננים על שעמום ומושפעים מהיכולת של ההורים להיות איתם: לשחק, לדבר ולהעסיק. לעומת זאת, חלק מהילדים המבוגרים יותר, החל מהכיתות הנמוכות של בית הספר וגם בגיל ההתבגרות, אלה שמחוברים לפעילויות חברתיות שונות דרך פלטפורמות כמו זום, מדווחים שחוץ מהעובדה שהם לא הולכים לבית הספר ולחוגים, כל השאר אותו דבר".
הרבה תלוי גם בילד עצמו: "ישנם ילדים החווים את התקופה כנעימה, מאחר שמדובר בילדים שהכללים והמסגרת היומיומיים נחווים כפוגעים בחופש שלהם. בדרך כלל מדובר בילדים יצירתיים מאוד שיודעים להעסיק את עצמם, או בילדים שמעדיפים ללמוד לבד ולא בהסתמך על אחרים", מסבירה בן שלמה. "לצידם ישנם ילדים עם לקויות למידה שחווים את בית הספר כמעמסה, ודווקא בלמידה מקוונת קל להם יותר. ילדים המאופיינים ברמות חרדה גבוהות דווקא יחפשו את המסגרת והכללים, ועלולים לחוש יותר מצוקה. בנוסף יש משמעות לשאלה מי עוד נמצא בבית. אחים עשויים להיות תחליף זמני לבני קבוצת השווים - אפשר לשחק איתם, לריב איתם, לכעוס ולאהוב".
לאלו מהילדים עלולים להיות טראומות או קשיים, ובמה זה יבוא לידי ביטוי?
"ילדים שלהם יהיו טראומות או קשיים יכולים להיות ילדים בסיכון, שתקופת הסגר החריפה אצלם בעיות משפחתיות שהיו קיימות עוד קודם, כמו למשל אלימות הורים או בעיות התנהגותיות כמו קושי בוויסות עצמי (מצב שמסגרת ושגרה משפרים בדרך כלל), וכן ילדים שהיו להם טראומות קודמות במהלך החיים, שנחוות מחדש על רקע אי הוודאות הכרוכה בקורונה. למשל, ילד שהתמודד בעבר עם הורה החולה במחלה כרונית, וחווה חוסר וודאות על הרקע הזה, עלול לחוש מחדש את חוסר הוודאות של העבר בהווה".
להורים יש השפעה גדולה על התפתחותם של הילדים בשגרה, והרבה יותר בשעת חירום. מצב החירום מאופיין בחוסר ודאות, ובבולטות של חרדות קיומיות הקשורות במחלות ובמוות. המחקרים מדגישים את חשיבות קיומם של ההורים כדמויות שמתווכות את המציאות המורכבת. מחקרים מצביעים גם על כך שמצב כלכלי רעוע פוגע בפניות של ההורים, ומגדיל את הלחץ היומיומי בהתמודדות עם ילדיהם. לפיכך, המצב הנפשי של הילדים וההשלכות של ההתמודדות עם התקופה הנוכחית מושפעים מהיכולת של ההורים "לנהל" את הבית. בניגוד ליומיום הרגיל, שבמהלכו פוגשים הילדים מבוגרים נוספים מהמשפחה כמו גם מבוגרים מחוץ למשפחה, כאן רוב האחריות מוטלת על ההורים.
במצב קיצוני זה ישנה השפעה גם לסאב-טקסט שההורה מעביר לילדו, לעיתים מבלי להיות מודע לכך: "בכל משפחה מתקיימות התרחשויות גלויות ומודעות בצד דינמיקה לא-מודעת", מסביר ד"ר פכלר. "על פי דונלד וויניקוט, רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי שגרס כי כל ילד הוא תוצר של יחסיו הספציפיים עם ההורה, ככל שההורה יכחיש את מידת המצוקה האישית שלו, ילדו עלול לפתח סימפטומים, כגון גילויי חרדה וכעס, אשר לכאורה מנותקים מהקשר ו'חסרי פרופורציה'. ילדים הם אלופים בקריאת אותות אשר חולפים 'מתחת לרדאר'. לכן, בתקופה כזאת, הסוואה של מתח ופחד תחת כסות של 'הכול בסדר' ומפגני אושר משפחתיים שנועדו ליצוא ברשתות החברתיות, למשל, צפויים לקרוס. יותר מכך, הילד יפגין את המתח ואת הפחד של הוריו בדרכים שלא ניתן יהיה להתעלם מהן".
איך אתם יכולים לעזור? ובכן, שקיפות ותיווך המצב לילד, על מורכבותו ועל אי-הוודאות הכרוכים בו, עשויים לתרום לוויסות עוצמות הרגש וההתנהגות שלו. במילים אחרות, במקום לומר "הכול בסדר" עדיף לדבר על מה שלא בסדר, להסביר עד כמה שניתן את הסיטואציה, לענות על שאלות מטרידות ולשמוע על הפחדים והחששות.
ד"ר תרצה יואלס, ראש התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד וראש המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה, מסבירה כי בניסיון לעזור לילד "חשוב שאנחנו המבוגרים לא נהיה לחוצים. כמו כן חשוב להסביר לילדים בכל גיל את המצב בהתאם לגיל הילד", אומרת ד"ר יואלס. "מתן אינפורמציה המותאמת לילד מקטין את חוסר הוודאות שלו בנוגע למצב ואת המצוקה שלו. דבר נוסף, ילדים בונים תסריטים וברובם מפחידים, לכן חשוב לתת להם הסבר נכון ומרגיע על מנת להפחית את המצוקה".
כיצד תשפיע התקופה הזו על הילדים בעתיד? המומחים בעצמם מתלבטים. "אנחנו עדין לא יודעים, אבל אין ספק שהיא תהיה חלק מההיסטוריה שתיכתב, ואין ספק שהילדים יזכרו את התקופה הזו", אומרת ד"ר יואלס. "לגבי השפעותיה על נפש הילד, הרי שאם בבית ובמשפחה הצליחו לווסת את הכעס, לשמור על קשרים חברתיים מסוימים דרך המדיה ולהמשיך להפיק עניין, אני מניחה שהנזק הרגשי לא יהיה דרמטי, אם כי ייתכן שיהיו דברים חדשים שנצטרך להסתגל אליהם כמו תקשורת מרחוק. לעומת זאת, במשפחות שבהן המצב היה בלתי נסבל, כולל עלייה באלימות במשפחה, הרי שזו תבוא לידי ביטוי בקרב הילדים עצמם על ידי התנהגויות אלימות, בעיות התנהגות אחרות או מצב רוח דיכאוני או חרדתי".
ד"ר בן שלמה דווקא טוענת כי לתקופה תהיה השפעה רבה על נפש הילדים: "התקופה מעצם היותה לא שגרתית וממושכת תשפיע בוודאות על הילדים, כפי שניתן לראות כיצד ירי הטילים על עוטף עזה - שהוא סוג אחר של מציאות מאיימת - השפיע על ילדים שגדלו לתוך המציאות הזו", מסבירה ד"ר בן שלמה. "רמת ההשפעה תלויה בגורמים רבים, חלקם מדיניים, למשל באיזו מהירות נחזור לשגרה, וחלקם תלויים גם במבנה הנפשי של הילד. ישנם ילדים רגישים יותר שהמצב נחווה עבורם כטראומטי, ואחרים רגישים פחות. ישנם ילדים שחוו חוויות טראומטיות עוד לפני משבר הקורונה, והמציאות הנוכחית מעצימה את הטראומה הראשונית".
האם לדעתך יהיו לבני הדור הזה התנהגויות שונות משל אלו של הדורות הקודמים? למשל, האם בני הדור הזה יחסכו יותר?
"חיסכון קשור לתפיסה פיננסית שמעבירים ההורים לילדיהם. החוויה בצל הקורונה לא בהכרח תשאיר את חותמה על הילדים אם היא לא תתגבש לכדי תפיסה חינוכית בבית ובבית הספר. ישנם ילדים שחוו תחושה של מחסור ואי ודאות כלכלית של הוריהם, ואולי הדבר ישפיע לטווח הקצר אך לא בהכרח יהפוך לתפיסת עולם. לעיתים אנחנו רואים שדווקא תחושת מחסור מייצרת צורך בפיצוי בהמשך החיים. בכלל, אין ספק כי החוויה שעברנו כבני אדם מול הקורונה מאירה באור עוצמתי את תרבות הצריכה חסרת הרסן שבה חיינו, אך כדאי לחשוב עליה גם בצורה ביקורתית - מה היינו רוצים לקחת ממנה ולהשאיר בחיינו.
"בנוסף, הקורונה אימנה את כולנו ביכולת להיפרד: פרידה מהרגלים, מהמסגרת, מחברים ועוד. לכן יכול להיות שלילדים בני הדור הזה תהיה יכולת טובה יותר לניהול פרידות. כמו כן, אני מאמינה שבקרב בני הדור הזה נראה גידול בהעדפה לקניות מקוונות על פני קניות ממשיות, ויותר כבוד למושגים כמו היגיינה אישית. אני מאמינה שגם המקצועות שבהם יבחר הדור הזה עשויים להיות מושפעים מהמשבר - כך למשל, רפואה ומדע הם שני מקצועות שיזכו לעדנה מחודשת".
