כמו שיר של אבי ביטר - על שייע

הדבר שהכי שורף לי את הלב, זה שצפרירים חולון ירדה. שלא תבינו לא נכון. שטרן חלובה, ערן שייזינגר וכל שאר חבורת המוזרים שמסתובבים על המגרש בחולון לא מזיזים לי את קצה הטאבון. אבל יש אדם, שהוא המלך בסלון של עממי. קוראים אותו שייע פייגנבויים, או בקיצור שייע.
אליל. אין מילה אחרת. גדול יותר מצביקה פיק, מסעיר יותר מעמנואל הלפרין, מצחיק יותר מצביקה הדר. אין, אין פעם שאתה רואה את שייע על המסך, ולא עולה לך חיוך על הפנים. שייע הוא סטנדאפיסט מלידה, רק שאף אחד לא סיפר לו על זה.
שייע הוא מלך כבר כמה עשרות שנים. הוא היה חלוץ ענק, עם חזה עוף מנופח שהיה מפיל כל הגנה. גם בנבחרת יש לו כמות ענקית של שערים, אבל הוא תמיד נאלץ לחיות בצל של מוטלה וגיורא. למה? כי שייע אף פעם לא היה מחובר לקליקה. אצלו הכל היה בעבודה שחורה וקשה. "צמד השינים" לקח את כל התהילה על הכתפיים ושייע נשאר עם חיוך מריר על הפנים.
איכשהו, שייע קיבל בקריירה שלו את הקבוצות הקטנות. במקום מאמן קראו לו מציל. כל פעם שקבוצה הולכת להתרסק קוראים לשייע. והוא בא והופך עולמות. בשנה שעברה הוא השאיר את בני יהודה בציפורניים. הוא עשה בדרך סדרת חינוך ליוסי מדר, וידע בדיוק מתי להחזיר אותו למגרש. ובסוף, כמו בכל סרט טורקי של שייע, כולם עמדו ובכו. כי שייע מאמן לא רק בראש אבל בעיקר עם הלב. כל מחזור אצלו זה שיר של אבי ביטר. עליות ומורדות, בכי ושמחה, תקווה ואכזבה.
גם השנה, נאלץ שייע להגיע לגנון של צפרירים חולון. השחקן הכי בולט שלו זה יוסי אלפיה, פנסיונר של שכונת התקווה, שנעלם לפני כמה מאות שנים ופתאום חזר כאילו כלום. אחרי כל הפסד שייע נאלץ לבלוע רוק ולשמוע את כל המבקרים מסתלבטים. לך תנצח בליגת העל קבוצות עם תקציב של מייקרוסופט, כשיש לך קבוצה עם תקציב של דוכן פלאפל. ושייע בלי כוונה רעה, זרק פה ושם את האשמה על השחקנים. וקצת על השופטים. והנה, אם רק לא היו סופגים כאלו גולים שטותיים הם היו יוצאים עם נקודה ואולי גם עם נצחון. אצל שייע בכל משחק, חולון כמעט שהיתה יכולה לנצח. ככה זה תמיד אצלו. הוא אופטימיסט מושבע. פשוט חסר לו גרוש ללירה.
אבל בסוף שייע צחק אחרון. הוא השחיל לגוטמן והמיליונרים, ומי כבש את שער נצחון, נער הפנסיה אלפיה. וגם את מכבי פתח תקוה הוא ניקנק. וגם את בני יהודה בשכונה. ועוד רגע האוהדים שולחים את אוחנה הביתה ומחזירים את הגורו לשכונה.
אבל בסוף, כמו בכל שיר של אבי ביטר, יש עצב ודמעות. שייע יפרד מהליגה עם צפרירים. והוא כנראה כבר לא יקבל קבוצת צמרת. הוא תמיד ישאר המציל הלאומי. למה? אולי כי הוא לא מלקק לאנשים הנכונים, אולי בגלל שהוא פחות רהוט מגרנט, שפיגל, וכל השאר. אז נכון, אין לו עברית של עמנואל הלפרין, אבל כדורגל יש לו בטונות. אני מת שפעם אחת יענקל'ה שחר או זאבי יתנו לשייע צ'אנס. שפעם אחת הוא יוכל לשבת רגל על רגל ולראות חמישים מיליון שקלים רצים באימון.