אלכס אהב לצפות בבנו הצעיר, טדי, משחק כדורגל – כל עוד הדברים זרמו על מי מנוחות. אם הקבוצה של טדי ניצחה, ואם הוא הבקיע גולים, הכול היה נהדר. אבל אם טדי פספס הזדמנות לבעיטה או ביצע מהלך שגוי, או אם הקבוצה שלו הפסידה, הוא היה מאבד שליטה. במצבים כאלה הוא היה מאבד מייד את סבלנותו, והתפקוד האינטגרטיבי העליון של קליפת המוח הקדם-מצחית היה נעלם ובכך מאפשר למוח התחתון לקחת פיקוד. אותו דבר היה מתרחש גם כאשר היה זה תורו של טדי לשבת על הספסל כדי שילדים אחרים יוכלו גם הם לשחק. הוא היה מנסה לרוץ בחזרה אל תוך המגרש, כך שאלכס היה נאלץ לעיתים להחזיק בו כדי שיישאר מחוץ לקווים!
תגובותיו של טדי לאכזבה היו מובנות לפחות במידת מה – אחרי הכול, הוא היה רק בן שמונה ומאוד תחרותי. לא אחת קורה שילדים בני שמונה חווים ימים מאתגרים שבהם הם מתקשים להתנהל היטב. הבעיה הייתה שההתפרצויות שלו היו תכופות מאוד והתרחשו בשל דברים שלא נראו שהטרידו במיוחד ילדים אחרים בני גילו. למעשה, בכל פעם שאירוע שלילי היה מתרחש באחד ממשחקי הכדורגל של טדי, אלכס חש שחרדה מציפה אותו (ואם צפיתם פעם בילדים בני שמונה משחקים כדורגל, אתם בוודאי מנחשים שהיו לו הזדמנויות רבות לחוש כך!). הוא ידע שברגע שהקבוצה תתחיל לפגר מאחור, או שטדי יחמיץ את ההזדמנות להמעיד יריב מהצד, או שהשופט יפסוק נגד טדי או נגד קבוצתו, טדי יתחיל להזעיף את פניו, לבכות, ולפעמים אף לרקוע ברגליו בעודו צועד אל מחוץ למגרש ומסרב להמשיך לשחק.
מה הוא הדבר לו טדי נזקק ברגעים אלו של חייו? איזון, העיקרון הבסיסי הראשון הנובע מהמוח החיובי. יכולתו של טדי לווסת את עצמו – כלומר לאזן את רגשותיו ואת גופו – לקתה בחסר, כך שכל דבר קטן הוציא אותו מאיזון וגרם לו לאבד שליטה עצמית.
7 צפייה בגלריה
כל דבר קטן גרם לאיבוד שליטה
כל דבר קטן גרם לאיבוד שליטה
כל דבר קטן גרם לאיבוד שליטה
(צילום: shutterstock)
אנו מעריכים שמדי פעם גם אתם חווים דברים דומים עם ילדיכם, כאשר הם יוצאים מאיזון ומתקשים לשלוט ברגשותיהם ובהתנהגותם. אולי ראיתם את ילדיכם מתנהגים כמו טדי כשהעניינים לא מתנהלים לשביעות רצונם. אולי אפילו יש להם דרך ייחודית משלהם להראות לכם מתי הם אינם מסוגלים לשלוט בעצמם. ילדים צעירים יותר, כאשר הם חווים מצב לא מאוזן, ייכנסו להתקף זעם או שיזרקו דברים, או שירביצו, יבעטו או ינשכו. כמה מההתנהגויות האלה יופיעו גם אצל ילדים גדולים יותר כאשר הם לא מאוזנים, אבל אלה גם יודעים בדיוק איך לעורר את תגובותיהם השליליות של הוריהם, בהשתמשם באוצר המילים ההולך וגדל שלהם ובהבנתם בפסיכולוגיה כדי לפגוע בהוריהם באמצעות מילותיהם. ילדים אחרים, צעירים וגדולים כאחד, יכולים פשוט לדעוך או להיכבות, פיזית או מטאפורית, על ידי כך שהם חוסמים אחרים מלהתקרב אליהם וכך סובלים לבדם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הנקודה החשובה היא שכל הילדים מאבדים לעיתים את האיזון הרגשי שלהם. זה יכול לקרות בתכיפות גבוהה או נמוכה, אבל יציאות מאיזון הן פשוט חלק ממהלכה התקין של הילדות. למעשה, אם נראה לכם שילדכם לעולם לא מתעצבן או מאבד שליטה, זו כנראה סיבה לדאגה. ישנם ילדים השולטים ברגשותיהם באופן כה קפדני עד כדי כך שרגשותיהם לעולם אינם מציפים אותם. אם הם ימשיכו להתנהל באותה הדרך, ישנה סכנה שהם יחסמו באופן רגשי את תחושת החיוניות הנובעת מאורח חיים המאוזן רגשית. חלק מהותי מהילדות הוא להתנסות במגוון רחב של סוגים ועוצמות של רגשות, וזה, מתוקף ההגדרה, כולל גם ׳איבוד שליטה׳ המתרחשת כאשר עוצמת הרגשות גוברת על היכולת לחשוב באופן שקול. ברוכים הבאים למין האנושי!
חוסר איזון ותגובתיות יתר תכופה יכולים לנבוע מדברים שונים:
• שלב התפתחותי
• מזג
• טראומה
• בעיות שינה
• אתגרים בעיבוד סנסורי
• בעיות בריאותיות ורפואיות
• לקויות ואי-התאמות בתחום הלמידה, הקוגניציה ואחרות
• מטפלים אשר מעצימים מצוקה או שאינם מגיבים
• חוסר התאמה בין הדרישות הסביבתיות ויכולותיו של הילד
• הפרעות נפשיות
גורמים אלה לתגובתיות יתר משפיעים על ילדים בעוצמות שונות, אך התוצאות, הן כאמור, קלות לזיהוי: תוהו ובוהו רגשי הבא לידי ביטוי בכעס מתפרץ – צעקות, התפרעות וביטוי רגשות שליליים, התפרצויות חסרות כבוד, חרדה מוגברת – או בצורה של התכנסות פנימה ונוקשות המתבטאות בנסיגה מפני הסביבה, דיכאון והתבודדות. שימו לב כיצד שתי דרכי ההתמודדות הלא-מאוזנות הללו דומות לשתי גדותיו של נהר הזורם באיזון משולב: גדה אחת מייצגת תוהו ובוהו, והשנייה – נוקשות. איזון משמעו ללמוד לשחות במרכז הזרם הברור (ביטויו של חוסן נפשי לאורך זמן), האנרגטי, הגמיש, הסתגלתן והיציב – ראשי התיבות באגסי של הזרם המאוזן המתרחש בד בבד עם אינטגרציה.
7 צפייה בגלריה
אינפו מוח חיובי
אינפו מוח חיובי
אינפו מוח חיובי
ישנה סיבה לכך שאיזון מופיע כיסוד הראשון מבין ארבעת יסודותיו של המוח החיובי. במובן ממשי מאוד, שלושת היסודות האחרים – חוסן נפשי, יכולת התבוננות והזדהות – תלויים כולם ביכולתו של הילד לבטא רמה מסוימת של איזון נפשי ושליטה. למעשה, כל הדברים שאנו רוצים שילדינו ילמדו ולצידם כל התוצאות שברצוננו לראות – יחסים משמעותיים עם בני משפחה וחברים, שינה מבריאה, הצלחה בבית הספר, תחושה כללית של אושר בחיים – תלויים באיזון. בנוסף, כאשר ילדים יוצאים משליטה, אין ביכולתם ללמוד דבר. אין טעם לנסות ללמד ילד דבר כלשהו כאשר הוא נמצא בעיצומה של התקפת זעם. ברגעים אלה הוא בקושי מסוגל לשמוע אתכם, ומובן שאין מה לדבר על מילוי הוראות או קבלת החלטות נכונות לגבי הדרך שבה הוא מגיב לרגשותיו.
אם ברצוננו לתאר זאת במילים פשוטות ככל האפשר, איזון הוא הכרחי לכל היבט של תפקוד ילדכם. כאשר הילד איננו מאוזן ואיננו נמצא בשליטה, תהיה הסיבה אשר תהיה, ההתנהגות המלווה בתגובתיות יתר יכולה להפוך את המצב למלחיץ ומאתגר עבור כולם – ובמיוחד עבור הילד עצמו. לפיכך, אחד התפקידים המרכזיים של ההורה, באופן בלתי תלוי בגיל הילד, הוא לעזור לילד להיות מאוזן יותר על ידי ״ויסות משותף״. כלומר, על ההורים לתמוך בילד בעודו נרגע בחזרה וחוזר למצב של שלווה רגשית, וכן ללמד אותו מיומנויות שיעזרו לו להישאר במצב מאוזן ומווסת בקלות רבה יותר בעתיד. בואו נדבר כעת על הדרכים שבהן תוכלו לעשות זאת.
כל הדברים שאנו רוצים שילדינו ילמדו ולצידם כל התוצאות שברצוננו לראות - יחסים משמעותיים עם בני משפחה וחברים, שינה מבריאה, הצלחה בבית הספר, תחושה כללית של אושר בחיים - תלויים באיזון. לפיכך, אחד התפקידים המרכזיים של ההורה, באופן בלתי תלוי בגיל הילד, הוא לעזור לילד להיות מאוזן יותר.
למרות התנהגותו חסרת השליטה על המגרש, טדי לא סבל בהכרח מליקוי הקשור להתנהגות או למצבי רוח שהצריך התערבות טיפולית לטווח ארוך או הערכה רפואית. בנוסף, הוא בהחלט לא היה זקוק לתגובת מוח שלילי מאביו, כפי שעשה אלכס כשהעניש אותו ובייש אותו בגלל שאיבד שליטה. במקום אלה, טדי היה זקוק לתגובת מוח חיובי מאביו, תגובה הממוקדת בלעזור לו להשיג איזון נפשי באמצעות פיתוח מיומנויות חדשות שיווסתו אותו.
אלה הדברים שטינה הסבירה לאלכס כשהוא הגיע לפגישה במשרדה. עבור ילדים מסוימים, התערבות מקצועית נדרשת ומועילה מאוד כדי להרחיב את ״חלון הסובלנות״ שלהם ולשפר את יכולתם לווסת את מוחם וגופם. ״חלון הסובלנות״ הוא מונח שדן טבע ומשמעותו היא רוחבו של טווח ההפעלה של המוח שבתוכו אנחנו יכולים לתפקד היטב. מעבר לגבול העליון של החלון אנחנו מתחילים לחשוב בצורה מבולבלת ולא מאורגנת, ומתחת לגבול התחתון של החלון אנחנו הופכים נוקשים. כאשר החלון עבור רגש מסוים, כמו עצב או כעס, הוא צר למדי, קל יותר לאבד שליטה במצב הנפשי של הרגש הזה בגלל כל גירוי קטן. עבור רגש אחר, כמו למשל פחד, אותו ילד יכול להיות מסוגל לסבול כמות גדולה יותר ממנו בטרם הוא מתבלבל או נהיה נוקשה.
סיבות רבות עשויות לגרום לחלון מסוים של ילד להיות צר למדי. למשל, התנהגות כמו זו של טדי עשויה להוות סימן לליקוי בעיבוד הסנסורי, להפרעת קשב והיפראקטיביות, להיסטוריה של טראומה, או לכל דבר אחר שעלול היה להצר את חלון התסכול שלו. במקרה הזה, הוא יכול להפיק תועלת מהערכה והתערבות. אבל, כפי שטינה הסבירה לאלכס, הדבר העיקרי שלו נזקק טדי היה לפתח מיומנויות לוויסות עצמי. ההתנהגות שלו, כמו כל התנהגות, הייתה בעצם דרך לתקשר, והיא צרחה בקולי קולות - לעבר אביו ולעברו של כל אחד אחר במרחק צעקה ממגרש הכדורגל – שעדיין אין ברשותו המיומנויות או האסטרטגיות הנדרשות להרגיש מאוזן ובשליטה על רגשותיו ועל מעשיו. טינה עבדה עם אלכס, וגם עם טדי, כדי לפתח כמה ממיומנויות הוויסות האלה על מנת לסייע לו להרחיב את חלון הסובלנות שלו (כפי שנסביר בהמשך).
התנהגות היא בעצם דרך לתקשר.
זוהי המשמעות האמיתית של המוח החיובי: היכולת להגיע לאיזון רגשי ולווסת את הגוף ואת המוח. משמעותו היא שקילת כל האפשרויות וקבלת החלטות נכונות – כלומר, גמישות. משמעותו היא חזרה במהירות גדולה יחסית למצב של יציבות אחרי רגעים ורגשות קשים. זהו הבסיס של קור הרוח. משמעותו היא שימור שליטה על המחשבות, הרגשות וההתנהגות והתמודדות טובה עם רגשות ונסיבות מאתגרים. כאשר אנחנו מתפרצים לעיתים אל מחוץ לחלון הסובלנות, כפי שיכול לקרות לנו לא פעם במהלך החיים, בסופו של דבר נחזור בחזרה למצב של שיווי משקל רגשי. כל אלה מהווים חלק מאיזון, כפי שאנחנו מדברים עליו.
דרך נוספת לתאר זאת היא לומר שילדים בעלי מוח מאוזן מדגימים גמישות בתגובה. במקום שילדים כאלה יתפרצו מייד כאשר מתרחש דבר כלשהו שאינו לרוחם, הם מסתגלים למצב. הם מסוגלים לעצור לרגע ולחשוב מהי הדרך הטובה ביותר להגיב לסיטואציה. בניגוד לתגובה נוקשה, כמעט לא רצונית, לנסיבות, הילד יכול להגיע לכלל הבנה שיש אפשרות לבחור ולקבל החלטה המבוססת על מידה מסוימת של גמישות (בהתאם לגיל הילד ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, כמובן). אין בעיה בכך שטדי חווה תסכול, כעס ואכזבה. למעשה, זה דבר חיובי ואף בריא לחוות את הרגשות הללו. זכרו, חיים מלאי משמעות הם חיים המלאים ברגש. יחד עם זאת, טדי עדיין צריך לפתח את המיומנויות שיאפשרו לו להגיב באופן בריא ופרודוקטיבי בעודו חווה גם את רגשותיו במקביל. מוח מאוזן מסוגל לחוש ברגשות, להביע אותם באופן הולם, וכן להתאושש בגמישות בלי לאפשר לרגשות הללו להשתלט על המצב ולקבוע את מהלך העניינים.
מוחם של ילדים צעירים מאוד אינו מפותח עדיין מספיק בכדי לשמר איזון רגשי באופן עקבי (ישנה סיבה לכך שמישהו טבע את המונח, ״גיל שנתיים הנורא ואיום״ – וכן את המונחים ״גיל שלוש המאתגר״ ו״גיל ארבע המתסכל״). מכיוון שמוח הקומה העליונה עדיין אינו מפותח במלואו בגילאים אלה, אחד מתפקידנו כמטפלים הוא להשתמש במוח המפותח שלנו כדי לסייע לילדים לשוב בחזרה לאיזון. כאן נכנס לתמונה ויסות משותף. אנחנו מסייעים לילדים להירגע על ידי כך שאנחנו מהווים נוכחות מרגיעה המאשרת עבורם את העובדה שהם בטוחים ושאנחנו נעמוד לצידם בעודם חווים את הרגשות החזקים המציפים אותם.
אנחנו עוד נדון בהרחבה ברעיון הזה בפרק השלישי, אבל ברצוננו לחזור ולומר, כי המפתח לעזור לילדיכם כשהם יוצאים משליטה הוא להיות עבורם נוכחות אוהבת ומרגיעה. רוב הזמן, ילדים אינם מתנהגים יפה מכיוון שאינם יכולים לשלוט ברגשותיהם ובגופם ברגע מסוים, ולא מפני שאינם רוצים. לכן, לפני שאתם בכלל מתחילים לנסות וללמד אותם משהו חדש או לומר להם מה אתם דורשים מהם ומה מותר או אסור להם לעשות, הם צריכים שתסייעו להם לשוב למצב של איזון. דבר זה ניתן להשיג דרך קשר – לחבק אותם, להרגיע אותם, להקשיב להם, להזדהות איתם, ולעזור להם להרגיש בטוחים ואהובים. כך הם חוזרים בחזרה למצב של איזון. אז, ורק אז, הגיוני לדבר איתם על התנהגות הולמת ועל התנהלות טובה יותר בעתיד.
7 צפייה בגלריה
להגיע לאיזון, ורק אז לדבר על ההתנהגות
להגיע לאיזון, ורק אז לדבר על ההתנהגות
להגיע לאיזון, ורק אז לדבר על ההתנהגות
(צילום: shutterstock)
בבקשה זכרו שילדים אינם אוהבים לחוש שהם אינם בשליטה. תחושת חוסר הוויסות מפחידה אותם. אנחנו יכולים לעזור להם לשוב בחזרה למצב של איזון רגשי. ללא עזרתנו, הילדים עלולים להיאלץ להתמודד עם חוסר-הוויסות הרגשי המלחיץ והעוצמתי בכוחות עצמם. אלה הפעמים שבהן נחזה לרוב בהתפרצויות הזעם שאנו חוששים מפניהן: הזנב של קרקר הדג שלי נשבר וזה הדבר הנורא ביותר שקרה לי מעולם! תחברו אותו מחדש! תחברו אותו מחדש! התגובה האינטנסיבית המוגזמת הזאת הולמת גיל מסוים מבחינה התפתחותית. אך ככל שילדים גדלים ומתפתחים, באפשרותנו להעניק להם תחושת ביטחון כשהם חווים טווח גדול של רגשות, אפילו רגשות חזקים מאוד, ואז לסייע להם לחזור באופן גמיש בחזרה לאיזון, כדי שהם יוכלו ליהנות מיתרונותיו של המוח החיובי.
רוב הזמן, ילדים אינם מתנהגים יפה מכיוון שאינם יכולים לשלוט ברגשותיהם ובגופם ברגע מסוים, ולא מפני שאינם רוצים. לכן, לפני שאתם בכלל מתחילים לנסות וללמד אותם משהו חדש או לומר להם מה אתם דורשים מהם, הם צריכים שתסייעו להם לשוב למצב של איזון.
הנה לפניכם דרך שיכולה לעזור לכם לחשוב בצורה בהירה על חלון הסובלנות. ייתכן שאתם זוכרים שלמדתם בשיעור מדעים לפני שנים רבות על מערכת העצבים האוטונומית. מערכת העצבים שלנו מורכבת משני חלקים המפותחים יותר – מערכת העצבים הסימפתטית (הפועלת כמו דוושת הגז המאיצה בנו ומעצימה את מצב העוררות הרגשי והפיזי, כמו למשל על ידי האצת קצב הלב והנשימה והגברת טונוס השרירים כדי שנוכל לקום ולפעול), ומערכת העצבים הפארה-סימפתטית (שפעולתה דומה יותר למעצורים שפועלים כדי להרגיע אותנו, להוריד את רמת העוררות העצבית על ידי קצב נשימה איטי יותר והרפיית השרירים). כשאנחנו נמצאים בסביבה בטוחה, שני החלקים האלה מתקשרים זה עם זה בצורה נזילה בדרכים שונות אשר יכולות להסביר היטב את המצבים השונים שאנחנו חווים במהלך היום. כשאתם נהיים מנומנמים בעיצומה של פגישת אחר הצהריים, המערכת הפארה-סימפתטית שלכם פועלת בצורה יתרה. לעומת זאת, כאשר אתם חשים תסכול ומתח בעת עמידה בפקק בדרככם הביתה, או כאשר אתם כועסים על ילדיכם, אתם חווים עוררות סימפתטית. החוקר סטיבן פּוֹרְגְ׳ס פיתח את מה שהוא מכנה התיאוריה הפּוֹלִיווָאגָאלִית שבאה להסביר כיצד העוררות של מערכת העצבים שלנו משפיעה על גופנו ועל מערכת המעורבות החברתית.
הנה מודל פשוט שבא להסביר את הרעיון באופן חזותי. מומחים שונים עשו שימוש בווריאציות רבות של סוג המודל הזה, אשר מתמקד, בצורתו הפשוטה ביותר, בשלושה אזורים שילדכם יכול להימצא בהם בכל רגע נתון.
כאשר שני חלקיה של מערכת העצבים מאוזנים זה ביחס לזה, אנחנו מתנהלים היטב. אנחנו יכולים לכנות מצב זה בשם ״האזור הירוק״, אשר מייצג את הימצאותו של האדם במצב של מוח חיובי. הדבר מתרחש כאשר אתם נמצאים בתוך חלון הסובלנות. כאשר ילד נמצא באזור הירוק, גופו, רגשותיו והתנהגותו מווסתים. הוא נמצא במצב מאוזן, שבו המאיץ הסימפתטי שלו וכן המעצורים הפארה-סימפתטיים שלו פועלים באופן מתואם. הוא מרגיש שהוא בשליטה ומתנהל היטב, אפילו אם באותו רגע הוא מתמודד עם קושי או חווה רגש שלילי כמו תסכול, עצב, פחד, כעס או חרדה (הסתכלו על האיור שלמטה. אומנם הוא מופיע בשחור ולבן, אבל הרעיון ברור).
עם זאת, לעיתים, הדברים אינם מתרחשים לפי רצונו של ילדכם ורגשותיו מציפים אותו. משמעות הדבר היא שעוצמת הרגשות גורמת לו לפרוץ אל מחוץ לגבולותיו של חלון הסובלנות. כשמדובר בילד צעיר, ייתכן שזה קרה כי הוא לא קיבל קרטיב נוסף, כי חבריו לא שיתפו אותו במשחק בגן השעשועים, או שהוא חש תסכול של ממש כשהוא שב ונופל בעודו לומד לרכוב על אופניים. עבור ילד גדול יותר, זה יכול להתרחש בשל כישלון במשחק, קבלה של ציון נמוך, או אח או אחות שמציקים לו. הדבר דומה למה שקורה בחייו של כל אדם, כאשר הדברים אינם מתרחשים לפי רצונו, או כאשר הוא חווה עוצמה גבוהה של פחד, בהלה, כעס, תסכול, או מבוכה. במילים פשוטות, הוא איננו יכול לעמוד בדרישות המצב. ולכן, לפתע פתאום, נהיה לו קשה הרבה יותר לשמר איזון, לשמור על קור רוח ושביעות רצון, ולהישאר בתוך האזור הירוק.
7 צפייה בגלריה
(צילום: שאטרסטוק)
ולכן, באופן כזה, הילד יוצא מ״האזור הירוק״ ונכנס ל״אזור האדום״. זה מה שקורה שוב ושוב לטדי, הנוסע המתמיד באזור האדום. אלכס הבחין היטב באותות הפיזיים הברורים של האזור האדום שהופיעו בכל פעם שדוושת הגז של טדי נלחצה עד הסוף. קצב ליבו ונשימתו עלו במהירות. עיניו הצטמצמו או התרחבו מאוד. הוא סגר את לסתותיו, אגרף את כפות ידיו, ומתח את שריריו. חום גופו עלה ועל עורו נראו כתמים אדמדמים. הדרך המדעית יותר לתיאור האזור האדום היא שמערכת העצבים האוטונומית של הילד נכנסת למצב של עוררות יתר, ומשפעלת תגובה של מצוקה אקוטית. מוח הקומה התחתונה שלו לוקח פיקוד ומשתלט על רגשותיו ועל גופו, ולפיכך גם על התנהגותו. התוצאה עלולה להיות התקף זעם, או התפרצות כעס על אלה שמסביבו, או זריקת חפצים, או שילוב של כל אלה ואף מעבר לכך. התנהגות טיפוסית לאזור האדום יכולה לכלול גם צרחות, נשיכות, תוקפנות פיזית או מילולית, רעידות, בכי, צחוק שאינו הולם את הנסיבות, ועוד. אם אתם דומים להורים אחרים, אתם בוודאי מסוגלים כעת לדמיין את ילדכם שלכם ואיך הוא או היא נראים כשהם נכנסים לאזור האדום.
התפוצצויות באזור האדום הן תוצאה של אובדן שליטה עצמית. זהו מצב של המוח השלילי המסביר מה מתרחש כאשר ילדים (ולפעמים גם מבוגרים, המתארים את תחושתם כאילו ״מישהו נפנף להם בד אדום מול העיניים״) מתנהגים באופן שאנחנו בדרך כלל לא נוהגים על פיו. למעשה, בעיות התנהגויות רבות שילדים עלולים להיענש בגללן, הן למעשה סימפטומים של האזור האדום אשר בו ילדים אינם באמת בוחרים להתנהג בדרך זו, אלא מאבדים שליטה ולרוב אינם יכולים לבחור נכון או ״להפסיק לבכות״ או ״להירגע בזה הרגע״. אלה הן תגובות המוח השלילי.
כדי לפתור את המצב, אלכס וטינה עיצבו תוכנית מוח חיובי בעלת ארבעה חלקים בתגובה למצבו של טדי. דבר ראשון, הם לימדו את טדי עצמו על האזור האדום. שנית, הם לימדו אותו טכניקות הרגעה, כמו האטת קצב הנשימה. שלישית, הם אפשרו לו להתאמן ולחוש בתסכול ברמה נסבלת באמצעות משחקי תפקידים ומשחקי קופסה, שכאשר משחקים בהם לא תמיד הכול הולך לפי התכנון, אבל הדבר מתבצע במסגרת של משחק שבו הסיכון הוא נמוך. תסכולים קטנים הכינו אותו להתמודד טוב יותר עם תסכולים גדולים, כפי שהוא חש, למשל, כאשר הוא מפסיד במשחק כדורגל. באופן זה הם לימדו את טדי להרחיב את חלון הסובלנות שלו עבור רגש התסכול. לבסוף, טינה הדריכה את אלכס כיצד להרגיע ולנחם את טדי קודם כל במצבים שבהם הוא מתרגז, ורק לאחר מכן לטפל בענייני התנהגות, לאחר שטדי נרגע ולמעשה מסוגל לשמוע את מה שאביו אומר לו (דרך אגב, אנחנו נדון בכל אחת מהאסטרטגיות הללו בהרחבה בחלקים שונים של הספר).
עם זאת, לפעמים ילדים מתרגזים אבל אינם נכנסים לאזור האדום. לעתים, העדר איזון שולח אותם ל״אזור הכחול״. פה, מנגנוני ההגנה אינם דומים לאלה של האזור האדום, מנגנוני ׳הילחם-או-ברח׳, אלא כאלה הקשורים יותר לתגובת הקפיאה במקום של ׳קפא-או-התעלף׳. באזור הכחול, הילד אינו מגיב למצב שלילי על ידי התפרצות זעם, אלא על ידי כך שהוא נכבה ונסגר. התגובה יכולה להתבטא בעוצמות שונות. ילדים מסוימים יכולים לסגת מבחינה רגשית, להשתתק ולהשאיר את הסובבים אותם בחוץ בלי שביכולתם לעזור. ילדים אחרים יכולים פשוט להתרחק פיזית מהסיטואציה. ישנם ילדים שיכולים להיכנס למצב קיצוני המכונה הפרדה, או דיסוציאציה, שבו הם מנתקים באופן פנימי את רגשותיהם ממחשבותיהם, ואפילו מהתחושות הפיזיות שהם חווים. דיסוציאציה סבירה יותר שתתרחש כאשר קיימת היסטוריה של טראומה.
הסימנים הפיזיים של תגובת התמוטטות או התעלפות הקשורה לאזור הכחול כוללים קצב לב ולחץ דם נמוכים, קצב נשימה איטי יותר, שרירים רפויים ויציבה שמוטה, וכן היעדר קשר עין. הדבר דומה לחיית האופוסום המעמידה פנים שהיא מתה כדי לחמוק מסכנה. ניתן לעיתים גם לראות תגובת קיפאון-במקום כאשר מתרחשת היקפצות השרירים, עלייה בקצב הלב והיעדר תנועה זמני, מצב הדומה לרגיעה, אך למעשה הוא מצב משופעל שאיננו כולל תנועה. תגובת האזור הכחול מכוונת כלפי פנים ולא מתפרצת כלפי חוץ. בעוד שהאזור האדום מייצג עוררות-יתר של מערכת העצבים האוטונומית, ניתן להתייחס לאזור הכחול כסוג של עוררות-חסר המערבת את דוושת המעצורים בדרכים ברורות: תגובה של עילפון מכבה את הפסיכולוגיה הפנימית, ותגובה של קיפאון אשר מכבה תנועתיות כלפי חוץ. ילדים נכנסים לאזור הכחול כאשר הם אינם מצליחים לראות דרך מוצא מסיטואציה הנתפסת כלא נעימה, מפחידה או מסוכנת.
לעיתים רחוקות מדובר ב״בחירה״ של המצב שאליו נכנסים. מערכת העצבים קובעת באופן אוטומטי מהי התגובה שנראית המתאימה ביותר לסיטואציה בהתבסס על הרבה גורמים, כולל נסיבות נוכחיות, זיכרון מהתנסויות קודמות, והמזג המולד.
אנשים מגיבים למצבים קשים ולרגשות עזים באופנים רבים ושונים. פישטנו את התיאור שלנו המובא לעיל כדי להסביר את כוונתנו. עם זאת, הרעיון המרכזי הוא שילדים הנמצאים באזור הירוק בדרך כלל מתנהלים היטב, מקבלים החלטות נכונות ומשמרים איזון ושליטה על רגשותיהם, גופם והחלטותיהם. הם שומרים על פתיחות המאפשרת תקשורת עם העולם שמסביבם בדרכים בריאות ובעלות משמעות והינם מוכנים לקלוט וללמוד. כך הם פועלים בתוך חלון הסובלנות שלהם, בתוך האזור הירוק. לעומת זאת, כאשר ילדים מוצפים על-ידי רגש או איום בסביבתם, הם מתחילים להגיב בצורה יתרה ונכנסים לאזור האדום הכאוטי והפציץ או לאזור הכחול הכבוי, הנוקשה וחסר התגובה. כך או כך, הם אינם מסוגלים להתאזן ולנהל את עצמם בצורה טובה, בעוד שילדים שנמצאים באזור הירוק הגמיש יכולים למצוא דרכים חדשות ומועילות להגיב לרגעים מאתגרים. הדבר קורה כאשר הם פועלים בתוך חלון הסובלנות שלהם. כל הילדים ייכנסו לאזור האדום או הכחול באיזשהו שלב. זה מה שילדים (ומבוגרים) עושים, ועלינו לעודד אותם לחוות את כל מגוון הרגשות שלהם. עם זאת, ילדים שלהם אזור ירוק רחב ואיתן כמשאב פנימי יכולים לחוות תסכול, אכזבה, עצב ופחד, וכל זאת בזמן שהם עדיין נשארים בתוך האזור הירוק שלהם. בתוכו, יש להם חלון סובלנות רחב המאפשר להם מגוון גדול של התנסויות רגשיות, גם האינטנסיביות שבהן. הם מאוזנים וסתגלנים אפילו אל מול אתגרים וקשיים.
כל אלה מביאים אותנו למסקנה אחת פשוטה עבור הורים: אם אנו רוצים לעזור לילדינו להיות מאוזנים יותר, כך שיוכלו להישאר מווסתים בעודם מתמודדים עם אתגרי החיים בצורה נינוחה ורגועה יותר, ניצבות לפנינו שתי משימות עיקריות: לסייע להם לחזור אל האזור הירוק כאשר הם יוצאים מכליהם, ולסייע להם להרחיב את האזור הירוק שלהם עם הזמן. כך נעניק להם את המתנה של מערך החלונות הרחבים שדרכם הם יכולים לחוות את העולם. הפרק השלישי בספר דן בדרכים שבהן תוכלו לבנות ולהרחיב את האזור הירוק של ילדכם. אבל כעת, הבה ונתמקד בדברים שביכולתכם לעשות בכדי לסייע לילדיכם לשוב אל האזור הירוק שלהם ולהישאר בתוכו.
אם אנו רוצים לעזור לילדינו להיות מאוזנים יותר, כך שיוכלו להישאר מווסתים בעודם מתמודדים עם אתגרי החיים בצורה נינוחה ורגועה יותר, ניצבות לפנינו שתי משימות עיקריות: לסייע להם לחזור אל האזור הירוק כאשר הם יוצאים מכליהם, ולסייע להם להרחיב את האזור הירוק שלהם עם הזמן.
חשבו על הגמישות הרגשית והאיזון ההתנהגותי של ילדכם. שאלו את עצמכם מספר שאלות לגבי חוסנו של האזור הירוק של ילדכם, עד כמה נסיבות מאתגרות ורגשות חזקים עשויים להשפיע בדרך כלל על ילדכם, וכן לאילו רגשות יש חלונות צרים, ולאילו רחבים יותר.
כפי שכבר ציינו, אך טבעי שילדים מאבדים את איזונם הרגשי בהזדמנויות שונות. לפיכך, חשוב שהורים ישקלו את הגורמים המעוררים מצב של תגובתיות יתר של מוח שלילי בכל ילד, ואת הדרכים שיסייעו לו לשוב לאיזון ברגע שהוויסות שלו יוצא משליטה. כתוצאה מהיציאה מאיזון מתרחשות תגובות מועצמות וכאוטיות של האזור האדום, או, לחילופין, תגובות נוקשות וכבויות של האזור הכחול. בהתבסס על עבודתו של בּרוּס מקְיוּאֵן לגבי סוגיית המתח הרעיל, פיתחנו שאלות שבהן עשינו שימוש לאורך שנים בעבודתנו בקליניקה במטרה לעזור להורים לבדוק כיצד הם יכולים לעזור לילדיהם כשקשה להם. חשבו על ילדכם שלכם ושאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
• כמה רחב האזור הירוק של ילדי עבור רגשות ספציפיים? במילים אחרות, באיזו מידה הוא מתמודד עם חוסר נוחות, פחד, כעס או אכזבה? תוך כדי לקיחה בחשבון של גילו והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, האם הוא מסוגל להתמודד עם מכשולים בלי להיכנס במהירות אל האזור האדום או הכחול?
• באיזו קלות ילדי יוצא מהאזור הירוק? איזה סוג של רגשות או מצבים גורמים לו לצאת אל האזור האדום הכאוטי או אל האזור הכחול הנוקשה? שוב, תוך כדי לקיחה בחשבון של גיל הילד והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, האם דברים קטנים גורמים לו לצאת מהאזור הירוק ולהיכנס למצב של חוסר-ויסות רגשי?
• האם קיימים גירויים אופייניים הגורמים לילדי לחוסר איזון? האם גירויים אלה קשורים לצרכים פיזיים כמו רעב או עייפות? האם ילדי סובל מחוסר של מיומנויות רגשיות או חברתיות שעליהן עליו להתאמן?
• כמה רחוק יוצא ילדי אל מחוץ לאזור הירוק? כאשר הוא נכנס אל האזור האדום או הכחול, כמה אינטנסיבית התגובה שלו? עד כמה גדול חוסר האיזון הקשור לתוהו ובוהו או לקיפאון הרגשי אליהם הוא נכנס כשהוא יוצא מהאזור הירוק?
• כמה זמן ילדי נמצא מחוץ לאזור הירוק ובאיזו קלות הוא שב אליו? כמה ילדי חסין מבחינה רגשית? לאחר שהוא יוצא מוויסות, כמה קשה לו לשוב למצב של איזון ושליטה עצמית?
אנו נבחן את השאלות והרעיונות הללו בהמשך הפרק (והספר כולו), לכן ככל שתוכלו להעריך בצורה מדויקת יותר את מיומנויותיו הייחודיות של ילדכם ואת מזגו, כך תוכלו ליישם טוב יותר את האסטרטגיות שבהן נדון. כל הדברים שבהם אנו עוסקים כאן מיועדים לסייע לילדכם לפתח איזון רב יותר בטווח הקצר – ובכך להפוך את חיי היום יום לקלים ושלווים יותר – ובמקביל גם לעזור לכם ללמדו מיומנויות לחיים כך שיוכל לשהות זמן ארוך יותר באזור הירוק ולגדול לנער ובהמשך גם למבוגר המסוגל להתנהל היטב ולחיות חיי שלווה ורוגע.
כל מה שאנו עוסקים בו כאן מיועד לסייע לילדכם לפתח איזון רב יותר בטווח הקצר - ובכך להפוך את חיי היום יום לקלים ושלווים יותר - ובמקביל גם לעזור לכם ללמדו מיומנויות לחיים כך שיוכל לשהות זמן ארוך יותר באזור הירוק ולגדול לנער ובהמשך גם למבוגר המסוגל להתנהל היטב ולחיות חיי שלווה ורוגע.
1. מקסמו את זמן השינה
כולנו לא ישנים מספיק כדרך קבע. אצל אנשים צעירים, ניתן לראות הרבה יותר חרדה ודיכאון בשנים האחרונות, ורבים מהסימפטומים הקשורים לשתי התופעות האלה עלולים לנבוע או להתעצם בשל חוסר שינה כרוני. ילדים במיוחד, לרוב מוותרים על שינה בשל כוונותיהם הטובות של הוריהם או של בתי הספר למלא את לוח הזמנים עד אפס מקום בפעילויות העשרה. באופן אירוני, הורים בדרך כלל מושקעים כל כך בניסיון לוודא שלילדים יש מספיק זמן למשפחה ולכייף בנוסף לפעילויות חינוכיות, עד שהשינה החשובה כל כך מוקרבת על מזבח ההעשרה, וזמן השינה נדחה לשעות מאוחרות יותר ויותר בערב.
זמן המנוחה המתקצר גורם לבעיות מכיוון ששינה היא דבר הכרחי עבור גוף ומוח מאוזנים. השקפות חדשות לגבי שינה, למשל, טוענות ששינה מספקת היא הכרחית כדי להיפטר מרעלנים הנוצרים במהלך פעילות הנוירונים לאורך היום וכדי שנוכל להתחיל את היום החדש עם מוח נקי ורענן! שינה היא בעצם ההיגיינה של המוח. אם לא נקבל ממנה מספיק, תהליכים שונים במוח ובגוף עלולים להיפגע, כמו למשל יכולתנו להתרכז, לזכור, ללמוד, להיות סבלניים וגמישים, ואפילו לעבד היטב את המזון שאנו אוכלים.
בוודאי לא מפתיע אתכם לקרוא זאת – ילדיכם מפגינים תגובתיות יתר והופכים לפחות מאוזנים וחסינים רגשית כאשר הם עייפים וזקוקים לשינה. זו בוודאי גם הסיבה שבשלה אתם חוששים מהעצבנות הצפויה כל-כך ומבשרת הרעות כשילדכם מבקש לישון בלילה אצל חבר. התמודדות עם ילדים מותשים וקצרי פתיל הנמצאים באזור הכחול או האדום למחרת לילה שכזה היא חוויה הורית אוניברסלית למדי.
7 צפייה בגלריה
(צילום: Shutterstock)
אבל שינה אצל חבר היא לא הסיבה היחידה לבעיות שינה אצל ילדים המובילות לרגעים של התנהגויות דרך האזור האדום או הכחול. הנה כמה גורמים נוספים המפריעים לשינה:
• לוח זמנים עמוס מדי. חשבו האם פעילויות רבות מדי מעכבות את זמן ההשכבה המשפחתי שלכם ונוגסות בשעות השינה של הילדים (נדון בהצעות ספציפיות באסטרטגיית המוח החיובי הבאה).
• סביבה מבולגנת או רועשת. בית או שכונה המוסיפים להיות פעילים ורעשניים לאחר שעת ההשכבה המשפחתית, או אחים עם זמני שינה שונים אשר חולקים את אותו החדר, עלולים לאתגר הורים המבקשים להשכיב את ילדיהם לישון בשעה קבועה. ייתכן שאין באפשרותכם לשנות את הנסיבות בקלות. במצב כזה, יש ותידרשו להיות יצירתיים יותר, כמו למשל לאטום את החלונות מכניסת אור, להעביר את הילדים למיטתם לאחר שנרדמו, או למסך רעשים חיצוניים בעזרת רעש לבן.
• שעות עבודה של ההורים. שעות השינה של הילד עלולות להיפגע כאשר הורה איננו יכול לחזור הביתה בזמן סביר כדי לאכול עם שאר המשפחה ארוחת ערב או כדי לעזור עם שיעורי הבית. שוב, אם מדובר בנסיבות שאין באפשרותכם לשנות, ייתכן שתיאלצו למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לבקש מאחים או שכנים לעזור עם שיעורי הבית או להושיב ילדים צעירים לאכול ארוחת ערב בשעה מוקדמת יותר במהלך השבוע, ולשלב את ההורה שמגיע מאוחר מהעבודה על ידי הקראת סיפור לפני השינה, ואכילת ארוחת ערב מאוחרת רק לאחר מכן. כל משפחה תצטרך למצוא את הפתרון שעובד הכי טוב בשבילה.
• מאבקי כוח בזמן ההשכבה. כשהדיון סביב זמן ההשכבה נהיה וכחני, מלחיץ, כועס או מפוחד, המוח יוצר הקשרים שליליים סביב עניין השינה ושגרת ההשכבה כולה, מה שלרוב גורם להתנגדות גוברת מצידו של הילד. במקום זאת, אנחנו רוצים ליצור הקשרים חיוביים לגבי שינה, כך שילדים יתפסו אותה כבטוחה, מרגיעה, ואפילו מחברת, בניגוד למלחיצה ויוצרת עימותים. ייתכן שתצטרכו לעצב מחדש את שגרת ההשכבה שלכם כך שתכלול זמן ארוך יותר שמוקדש לקריאה, התכרבלות, ונוכחות מתמשכת. הדגשה של הקשר כמעט תמיד מובילה לילדים שנרדמים במהירות ובשלווה רבות יותר, כך שההורים זוכים בסופו של דבר ביותר זמן לעצמם ונאלצים לבלות פחות זמן בריבים עם ילדיהם.
• זמן קצר מדי ל״הורדת הילוך״. ככל שאנחנו לומדים יותר על ילדים, כך אנחנו מבינים טוב יותר את חשיבותה של מערכת העצבים של האדם. במיוחד בכל הנוגע לשינה, הורים צריכים לאפשר למערכת העצבים ולגוף להירגע. אנחנו לא פשוט עוברים מייד ממצב של ערות למצב של שינה. במקום זאת, מתרחש תהליך של ״ויסות מרגיע״ שבמהלכו מערכת העצבים שלנו מתחילה להאט כדי לאפשר לנו לעבור למצב של שינה. אנחנו צריכים לכוון את המוח שלנו ולאפשר לו מספיק זמן לעבור למצבים איטיים ונמוכים יותר של עוררות גופנית כדי שילדים יוכלו להירדם ולישון.
מערכת היחסים הזו בין שינה לאיזון ישימה לא רק לילדים, כמובן. חשבו על ההתנסויות שלכם. כשאתם ישנים מעט, האם מוחכם איננו מאוזן במידה פחותה? האם אינכם סבלניים פחות ומסוגלים לווסת את רגשותיכם במידה פחות אופטימלית? ההבדל הוא שלמבוגרים יש שנים של ניסיון בשימור שליטה, גם במצבי עייפות. אנחנו לא תמיד טובים בזה, אבל יש לנו מוח שהתפתח במלואו והיו לנו יותר הזדמנויות לנסות ולהשתפר בתחום הזה. אנחנו בדרך כלל מודעים יותר למגרעות שלנו בעת עייפות ומסוגלים לנטר את עצמנו טוב יותר. ילדים, לעומת זאת, עלולים לנוע מהר יותר אל עבר האזור האדום או הכחול, ואין ברשותם מיומנויות מפותחות דיין לשוב בחזרה ובקלות אל האזור הירוק בעצמם. לפיכך, חשבו על דרכים למקסם את שעות השינה של ילדיכם במהלך הלילה, כדי שיוכלו ליהנות מאיזון רגשי גדול יותר ומוויסות התנהגותי טוב יותר בשעות היום.
2. הגישו את מגש המוח הבריא
כפי שאתם בוודאי יודעים, משרד החקלאות האמריקאי החליף את פירמידת המזון בגרסה עדכנית ונדרשת יותר בשם ״בחר בצלחת שלי״, שהיא מודל מצויר לצלחת המכילה את כל קבוצות המזון (פירות, ירקות, חלבונים, דגנים ומוצרי חלב), במטרה להזכיר לנו מהם מרכיביה של תזונה יומית אשר מובילים לבריאות גופנית מקסימלית.
כאשר מדובר ביצירת איזון שכלי ורגשי בריא אצל ילדיכם, מה תהיה המנה היומית המומלצת המקבילה עבור מוח בריא וחזק? אילו התנסויות מעודדות אינטגרציה ומסייעות לילדים (ולמבוגרים) לחבר אזורים של המוח ולקשר חברים במשפחה ובקהילה, לכבד הבדלים ולפתח קשרים בעלי חמלה בין האחד לשני?
כדי לענות על שאלות אלה, דן ודייוויד רוֹק, מומחה המוביל בתחום הייעוץ הארגוני, יצרו את מה שאנחנו מכנים מגש המוח הבריא, המורכב משבע פעילויות יומיות שכליות הכרחיות (כולל שינה ומשחק, אותן הדגשנו כבר קודם לכן) כדי למקסם את פעילותו של המוח ולייצר איזון ורווחה:
זמן התמקדות: כאשר אנחנו מתמקדים במשימות באורח ממוקד-מטרה, אנו לוקחים על עצמנו אתגרים שיוצרים קשרים חזקים במוח.
זמן משחק: כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות ספונטניים או יצירתיים, להתנסות בשובבות ובחוויות חדשות, אנחנו מסייעים ביצירת קשרים חדשים במוח.
זמן חיבור: כאשר אנחנו מתקשרים עם אנשים אחרים, פנים אל פנים באופן אידיאלי, וכאשר אנחנו משקיעים זמן בהערכת הקשר שלנו לעולם הטבע שמסביבנו, אנחנו משפעלים ומחזקים את מעגלי החיבוריות של המוח.
זמן פיזי: כאשר אנחנו מפעילים את גופנו, באופן אירובי אם מתאפשר לנו מבחינה רפואית, אנחנו מחזקים את המוח בדרכים רבות.
זמן פנימי: כאשר אנחנו מהרהרים עם עצמנו בשקט, מתמקדים בתחושות, מראות, רגשות ומחשבות, אנחנו עוזרים להפוך את מוחנו למשולב יותר.
זמן רוגע: כאשר אנחנו נמצאים במצב של חוסר מיקוד ומטרה כלשהי, ונותנים למחשבותינו לתעות או פשוט נרגעים, אנחנו מאפשרים למוחנו להיטען מחדש.
זמן שינה: כאשר אנחנו מעניקים למוחנו את המנוחה שלה הוא זקוק, אנחנו מגבשים ומחזקים את הלמידה ומחלימים מאירועי היום.
7 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
שבע הפעילויות היומיות האלה מרכיבות ביחד את הסדרה השלמה של ״מרכיבי המזון השכליים״ הנדרשים על ידי מוחכם ומערכות היחסים שלכם כדי שיהיו מסוגלים לתפקד במיטבם. באמצעות כך שתעניקו לילדכם מדי יום אפשרויות שונות מכל אחת מהמנות האלה, תעודדו אינטגרציה בחייו ותאפשרו למוחו לתאם בין פעולותיו ולאזן אותן. פעילויות שכליות הכרחיות אלה מחזקות את החיבורים הפנימיים שבמוח הילד ואת רשתות החיבור שלו עם אנשים אחרים ועם העולם שמסביבו. כמות גדולה או קטנה מדי מכל אחת מפעילויות אלה לאורך זמן עלולה לגרום לבעיות.
ובכן, אסטרטגיית המוח החיובי השנייה שלנו לפיתוח מוח מאוזן היא לוודא שהחוויות ולוחות הזמנים של ילדיכם ממלאים את מגוון הצרכים המיוצגים במגש המוח הבריא. למשל, ילדיכם יכולים לקבל מספיק זמן התמקדות בבית הספר, במקביל להרבה זמן משחק וזמן חיבור. ייתכן שהם גם נהנים מזמן פיזי כשהם הולכים לחוג מחול או ספורט. אבל כשאתם בוחנים את לוח הזמנים השבועי הטיפוסי של המשפחה שלכם, ייתכן שתבחינו שילדיכם אינם מקבלים מספיק זמן פנימי או זמן רוגע, זמן שינה.
ייתכן גם שהילד שלכם מרבה בהתבוננות ובחינה עצמית בשקט ולכן נהנה ממספיק זמן פנימי. אולי הוא זקוק דווקא לזמן פיזי נוסף כדי להניע את גופו, או ליותר זמן חיבור שבו הוא משחק עם חברים או אוכל ארוחות ערב עם שאר בני המשפחה.
אולי אתם דורשים יותר מדי זמן התמקדות מילדיכם על ידי כך שאתם מדגישים מדי את חשיבותם של ציונים עד כדי כך שהם מתקשים לבלות פרקי זמן בריאים בפעילויות אחרות על המגש. היו מודעים לעובדה שזהו דבר נדיר שילד מקבל תמיד ציון מושלם או שהוא מבצע כל משימה באופן מושלם. אם אתם מדגישים מצוינות והישגיות אקדמיות מעל לכל דבר אחר, ילדכם עלול להרגיש ששום דבר שהוא עושה איננו טוב מספיק. פסיכולוג הילדים והסופר מייקל ת׳ומפסון מספר שהוא שמע מילדים ומתבגרים רבים שלהוריהם אכפת יותר מהציונים שלהם מאשר מהם. יש לשים את הדגש הכללי על תהליך הגילוי ולא על המטרה, על המאמץ וההשקעה, במקום על התוצאה. אין פלא, אם כך, שאנו רואים המון בני נוער עם רמות גבוהות של חרדה ודיכאון, ועם מידה פחותה של מערכות יחסים מחברות שהיו יכולות לסייע במיתון הרגשות האלה.
להוציא את ההמלצות הגמישות לגבי שינה שהבאנו לעיל, איננו ממליצים על זמנים ספציפיים עבור כל פעילות במגש המוח הבריא. אין בנמצא מתכון מסוים אחד למוח בריא, מכיוון שכל אדם הוא שונה ומפני שצרכיו של כל אדם משתנים עם הזמן. הנקודה החשובה היא שעלינו להיות מודעים לכלל המגוון של הפעילויות השכלית, בדומה למרכיבי המזון ההכרחיים, ולעשות כמיטב יכולתנו לשלב את המרכיבים הנכונים בתזונה השכלית של ילדינו, באופן אידיאלי ולפחות למעט זמן בכל יום. בדיוק כפי שלא הייתם רוצים שילדיכם יאכלו פיצה בלבד כל יום במשך ימים על ימים, לא נרצה לאפשר להם רק זמן התמקדות, עם זמן מוגבל בלבד לשינה. נקודת המפתח, כפי שכבר אמרנו, היא לאזן את היום עם הפעילויות השכליות ההכרחיות האלה. איזון ורווחה שכלית הן בראש וראשונה חיזוק ואישוש הקשרים שלנו עם אחרים ועם העולם שמסביבנו, וחיזוק הקשרים שבתוך המוח עצמו.
יש לציין, כי אנחנו מבינים שמחויבות רצינית לאזן את חייהם של ילדיכם יכולה להישמע מעט מפחידה. לפעמים קשה לבחור שלא ללכת בעקבותיהם של אחרים בקהילה שלכם. זה יכול להיראות מאיים לצמצם את כמות השיעורים הפרטיים או חוגי ההעשרה של הילדים ופשוט לשים את מבטחכם בתהליך שיאפשר להם לפתח את דרכם בעצמם. אבל נסו לאפשר לעצמכם לראות מעבר להגדרה הצרה של הצלחה עבור ילדיכם. אפשרו לעצמכם לדבר עם בית הספר של ילדיכם על העומס בשיעורי הבית. אפשרו לעצמכם לרדת ממירוץ העכברים של ״ההצלחה״ כדי לעשות את הדבר הטוב ביותר עבור ילדכם ועבור משפחתכם.
משום כך הצגנו בפניכם את מגש המוח הבריא. כאשר אנחנו מגוונים את תחומי תשומת הלב עם מגוון זה של הפעילויות השכליות, אנחנו מעניקים למוח הזדמנויות רבות להתפתח בדרכים שונות. זמן המושקע במשחק, בעבודה, בהרהור או בחיבור ממלא את היום, ללא ספק, אבל הוא גם מלמד ומעצב מיומנויות. כאשר אנחנו מתכננים את היום כך שיכיל את כל אחת מהפעילויות האלה, אנחנו לא רק מאפשרים למוח הזדמנויות לפעילות ורישות עצביים עבור מגוון רחב יותר של פעילויות שכליות שילדינו יהיו מסוגלים לעשות, אנחנו גם מייצרים קצב ותחושה של חיים מאוזנים יותר עבורם. רק באמצעות מודעות למגש המוח הבריא ולימוד שלו את ילדיכם, תוכלו ליצור תיאבון לאיזון ולרווחה שכלית הבאים לידי ביטוי מדי יום ביומו.
קחו כעת רגע אחד כדי לחשוב עד כמה אתם עצמכם מרגישים מאוזנים בחייכם. הנה שלוש שאלות שיעזרו לכם לבחון את תחושת האיזון שלכם. אולי תרצו לכתוב את תשובותיכם, או לשוחח עם הורה אחר על השאלות האלה ועל האופן שבו הן משפיעות עליכם.
1. חשבו על האזור הירוק שלכם. כמה בקלות אתם יוצאים ממנו, וכמה קשה לכם לחזור אליו לאחר שנכנסתם לאזור האדום או הכחול? חשבו על השאלות האלה באופן כללי, אך גם התמקדו בהתנסויות שלכם עם ילדיכם. האם אתם חיים בעיקר באזור הירוק, האדום או הכחול?
2. חשבו עד כמה אתם משולבים במערכות היחסים שלכם עם ילדיכם. האם אתם חווים יותר מדי הבדל אך ללא חיבור, כך שאתם מותירים את ילדיכם לטפל בעצמם לבד באופן רגשי? או שמא אתם מחוברים מדי כך שלא נותר כל הבדל, מה שמוביל ללכידות יתר? איזה אחוז מהזמן אתם נמצאים בשילוב המושלם של האינטגרציה, שבו אתם מחוברים רגשית לילדיכם ותומכים בהם בעודכם מאפשרים להם גם מרחב כבני אדם נפרדים (באופן ההולם את גילם ואת מזגם הספציפי)?
3. איך נראה מגש המוח הבריא שלכם? העיפו מבט נוסף על המגש, אבל הפעם חשבו על לוח הזמנים היומי שלכם וכיצד אתם משקיעים את זמנכם ומרצכם.
כששאלות אלה עודן מרחפות בראשכם, קחו כמה רגעים לעצמכם כדי לצייר את מגש המוח הבריא שלכם, תוך כדי שאתם לוקחים בחשבון כיצד אתם מבלים את מירב הזמן שלכם. פשוט ציירו עיגול וחלקו אותו ל-24 פרוסות, כשכל פרוסה מייצגת שעה אחת ביממה. כמה שעות ביממה אתם ישנים, פעילים פיזית, עסוקים בחיבור, וכדומה?
כשאתם חושבים על השעות שביום שלכם, אילו פעילויות של מגש המוח הבריא מתקצרות מדי באורח קבע? אנחנו לא מתכוונים להיות כאן לא מציאותיים. הורים, על פי הגדרה, הם אנשים שהנסיבות אינן מאפשרות להם לארגן את הזמן שלהם באופן בריא במיוחד. הדבר נכון על אחת כמה וכמה אם יש לכם ילדים קטנים מאוד. במקרה הזה, ייתכן שאתם אפילו מתקשים למצוא זמן לאכול וללכת לשירותים, שלא לדבר על לישון מספיק ולהרהר (או לצייר את המגש שלכם). אנחנו בהחלט מבינים את זה. היינו במקום הזה בעצמנו.
אבל זה עדיין יכול להיות לעזר לנסות ולהעריך כיצד אתם מצליחים לשמר מראית עין של איזון בחייכם, אפילו אם זה נראה מעט לא מציאותי ברגע זה. עצם העובדה שאתם יכולים לראות מה אתם מחמיצים – בין אם זה שינה, התעמלות, זמן לעצמכם, זמן רוגע, או כל פעילות יומית הכרחית אחרת הכלולה במגש המוח הבריא – יכולה להציע פרספקטיבה לגבי הצרכים האישיים שלכם שאינם באים לכלל מימוש כרגע, ולפחות לתת לעצמכם הזדמנות לשקול כיצד לממש אותם בצורה טובה יותר בהמשך. האיזון שלנו נחוץ כדי שהאזור הירוק שלנו יהיה חסון ואיתן, כך שנוכל להיות מי שילדינו זקוקים לנו שנהיה.
נשוב ונאמר, לא תמיד פשוט לוודא שמוחותיכם מאוזנים כאשר אתם גם אחראים על הרווחה וההתפתחות של ילדיכם. אבל ככל שתשאפו יותר לאיזון ותיצרו יותר מוח חיובי בתוככם, כך תהיו מסוגלים יותר לעשות אותו הדבר עבור אלה הנמצאים תחת השגחתכם.