במרכז מסחרי על רחוב הבנים בהוד השרון, נמצא חומוס המחבוא, וכשמו כן הוא - שוכן על הצד הלא נכון של המתחם. אם לא הייתי רואה במקרה בפינה הפנימית של הרחוב שלט קטן שעליו כתוב "הכניסה לפסאז׳", לא הייתי חושב להיכנס לשם. אבל ראיתי את השלט והסקרנות שלי תמיד צעד אחד לפני, והיא זו שהובילה אותי למקום.
לביקורות אוכל רחוב קודמות של המונה טועם:
חומוס המחבוא הוא בסך הכל מקום בגודל של חדר ילדים קטן. בחלק הגדול יש בו שלושה שולחנות קטנים, ובחלק הקטן מאחורי הדלפק - הנקרא "מטבח" - מסתובבים ביעילות אנשי הצוות של המחבוא ומהנדסים להם מנות של חומוס.
2 צפייה בגלריה
המונה טועם - חומוס המחבוא
המונה טועם - חומוס המחבוא
חומוס המחבוא: המסבחה של וייס
(צילום: קובי רובין)
הבנתי מהבחור שעמד לפני בתור שיש כאן שני שותפים נמרצים - דותן ואורי - שפתחו את החומוסייה רק לפני ארבע שנים, ומאז צללו עמוק לתוך החומוס. חומוס, כמאכל עממי, יכול למשוך לכל כיוון. עם השנים טעמתי חומוס בכמה מאות חומוסיות, ולכל חומוסייה הטעם המיוחד לה.
אינפו - המונה טועם - חומוס המחבוא
כל בעל חומוסייה בטוח במאת האחוזים שהחומוס שלו הכי טוב בארץ, אבל לא הסכמתי מעולם עם אף אחד מהם: יש חומוסיות שהייתי מגדיר בלשון המעטה שיש להן טעם נרכש שפונה לקהל לקוחות ספציפי. חומוסייה לא מצטיינת נסגרת אל תוך עצמה בדרך כלל אחרי שנה-שנתיים, ובעליה מאשים את הלקוחות בבררנות יתר או בחוש טעם מפותח מידי. אבל כאן עדיין עובדים גם אחרי ארבע שנים של פעילות, ונראה שההצלחה שלהם ברורה לגמרי.
הזמנתי מנה של חומוס ושכחתי להגדיר "חומוס פול בלי טחינה", אותה מנה קבועה שלי, אז קיבלתי מנה של חומוס מסביב לצלחת עם מסבחה במרכז המנה. היה שם גם חריף ירוק ואדום, ואני ויתרתי על רוטב השום הגנרי, זה שאף פעם לא עזר לאף מנה של חומוס להמריא. אמרתי כן למלפפון חמוץ וזיתים, כי חייבים.
2 צפייה בגלריה
המונה טועם - חומוס המחבוא
המונה טועם - חומוס המחבוא
חומוס אוורירי: המחבוא
(צילום: קובי רובין)
אני צילמתי וטעמתי, ואני יכול להגיד שהחומוס של המחבוא הוא החומוס הכי אוורירי שטעמתי עד היום - זה חומוס קליל עם מעט טחינה, וטעם ברור של חומוס. המזלג חולף בתוך החומוס, נתפס בעדינותו ומתלטף על המזלג. אל תוסיפו כלום לחומוס, הוא מעולה בפני עצמו. עכשיו לחלק השני - "המסבחה של וייס", הנקראית על שם אחד השותפים. זאת הייתה מסבחה עם טחינה שמסביבה גרגירי חומוס, ומיקס של שום לימון בגרסה עדינה. מלמעלה היא הייתה מתובלת בפפריקה אדומה, קצת פטרוזיליה, ופיתות מעולות שהולכות נהדר בכל כיוון שתבחרו לנגב איתן את הצלחת.
לאמיצים בלבד יש מילוי חוזר - או במילים אחרות - אכול עד שתחנק. אז עכשיו אני יכול לסכם ולהגיד שאחרי כמות בלתי מבוטלת של חומוס ומסבחה אתם הולכים לשקוע בתוך עצמכם עם חיוך של "כן, מתי כבר הפעם הבאה?"